שש עשרה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " שור " ב־" שור ") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
כאשר אדם נפטר ישנה קפידה שלא לפחות לו מט"ז קדישים בכל יום. וטעם הדבר הוא מפני שהקדיש גורם להרוויח לו מאש הגהינום למשך שעה וחצי. וכדי לכסות את כל הכ"ד שעות, צריך לומר ט"ז קדישים. וכל זה בחול אך ב[[שבת]] שאמירת הקדיש היא על מנת להעלות את הנשמה, אין הקפדה במספר ט"ז. | כאשר אדם נפטר ישנה קפידה שלא לפחות לו מט"ז קדישים בכל יום. וטעם הדבר הוא מפני שהקדיש גורם להרוויח לו מאש הגהינום למשך שעה וחצי. וכדי לכסות את כל הכ"ד שעות, צריך לומר ט"ז קדישים. וכל זה בחול אך ב[[שבת]] שאמירת הקדיש היא על מנת להעלות את הנשמה, אין הקפדה במספר ט"ז. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מספרים}} | {{מספרים}} | ||
[[קטגוריה:מספרים]] | [[קטגוריה:מספרים]] | ||
גרסה מ־11:54, 26 באוקטובר 2016
המספר שש עשרה מורה על שלימות הלידה מהאב ואם, שמובא בספרי הרפואה וגם נראה בחוש שדרכה של כל אשה להוליד ט"ז וולדות[1].
וכן לחיות המרכבה יש ט"ז פנים, מכיון שלכל צד - פני אדם, פני שור וכו' יש ארבעה צדדים. וממילא לארבעת החיות ישנם ט"ז פנים.
בנוסף לכך ידוע שהאדמו"ר הזקן בגיל ט"ז כבר היה גאון גדול, מקובל וחקרן. ועל זמן זה נאמר עליו: שאם היה הזמן התנאים הוא היה תנא גדול, בזמן הנביאים הוא היה נביא גדול (וסיים הצמח צדק בספרו זאת) שזה שזה היה בהעלם, הוא מפני שהדור לא היה ראוי לכך.
כמו כן "בגיל שלושים בהיותו בק"ק (קהילת קודש) מאהליב שאצל נהר דניסטור, חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום" עם כל הראשונים והאחרונים[2]. וביאר על כך ר' לוי'ק אביו של הרבי, שהט"ז פעמים הללו הן כנגד הדל"ת רבתי שב"אחד" (בשמע ישראל), כיון שד' רבתי היא ד' פעמים ד'. והוא יותר נעלה מהת"ר פעמים שהשאגת אריה גמר את הש"ס שהוא בגימטריה "ברוך שם כבוד".
כאשר אדם נפטר ישנה קפידה שלא לפחות לו מט"ז קדישים בכל יום. וטעם הדבר הוא מפני שהקדיש גורם להרוויח לו מאש הגהינום למשך שעה וחצי. וכדי לכסות את כל הכ"ד שעות, צריך לומר ט"ז קדישים. וכל זה בחול אך בשבת שאמירת הקדיש היא על מנת להעלות את הנשמה, אין הקפדה במספר ט"ז.