שתיקה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "ע"פ" ב־"על פי")
שורה 5: שורה 5:
הבעה, לכן 'שתיקה' ב[[חסידות]] מורה על '[[ביטול]]'{{הערה|מבוסס על הביטאון "[[פרדס חב"ד]]".}}.
הבעה, לכן 'שתיקה' ב[[חסידות]] מורה על '[[ביטול]]'{{הערה|מבוסס על הביטאון "[[פרדס חב"ד]]".}}.


שתיקה ענינה העלם, בשונה מדיבור שענינו גילוי, וכאן יש שני סוגים של העלם, העלם כזה שלמעלה מגילוי מכיון שהענין נעלה מלהתגלות ויש העלם שלמטה מגילוי, חושך, שהעולם מסתיר על אלוקות{{הערה|ע"פ מאמר ד"ה "ע"כ קראו לימים האלה [[פורים]] ע"ש הפור" [[תשי"ג]] אות ו'.}}.
שתיקה ענינה העלם, בשונה מדיבור שענינו גילוי, וכאן יש שני סוגים של העלם, העלם כזה שלמעלה מגילוי מכיון שהענין נעלה מלהתגלות ויש העלם שלמטה מגילוי, חושך, שהעולם מסתיר על אלוקות{{הערה|על פי מאמר ד"ה "ע"כ קראו לימים האלה [[פורים]] ע"ש הפור" [[תשי"ג]] אות ו'.}}.





גרסה מ־02:14, 23 בספטמבר 2016

שתיקה משמשת בלשון הקודש להעדר או הימנעות מן הקול והדיבור הפיסיים. מושג זה קשור לבחינת ה'כתר', בהתאם לפסוק באיוב "כתר לי זעיר".

כתר פירושו: חכה בשקט, בשתיקה. היות והשותק - גם במישור של הפשט - מפגין 'ביטול' והעדר הבעה, לכן 'שתיקה' בחסידות מורה על 'ביטול'[1].

שתיקה ענינה העלם, בשונה מדיבור שענינו גילוי, וכאן יש שני סוגים של העלם, העלם כזה שלמעלה מגילוי מכיון שהענין נעלה מלהתגלות ויש העלם שלמטה מגילוי, חושך, שהעולם מסתיר על אלוקות[2].

הערות שוליים

  1. מבוסס על הביטאון "פרדס חב"ד".
  2. על פי מאמר ד"ה "ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור" תשי"ג אות ו'.