7,240
עריכות
←בפנימיות הענינים
כתית למאור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
כתית למאור (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
בסעודת [[שבע ברכות]] לאחר סיום הברכה, קודם הברכה על היין מברכים את הברכות על כוס שניה, ובסוף מברך המזמן על הכוס הראשונה "בורא פרי הגפן", ושותה. ולאחר מכן מערבים את תכולת שתי הכוסות ונותנים לחתן ולכלה לשתות גם כן. | בסעודת [[שבע ברכות]] לאחר סיום הברכה, קודם הברכה על היין מברכים את הברכות על כוס שניה, ובסוף מברך המזמן על הכוס הראשונה "בורא פרי הגפן", ושותה. ולאחר מכן מערבים את תכולת שתי הכוסות ונותנים לחתן ולכלה לשתות גם כן. | ||
==בפנימיות | ==בפנימיות העניינים== | ||
ענינה של ברכת המזון הוא, שלאחר שהאדם אכל את האוכל הגשמי, ובזה הוא קיבל את ניצוצות הקדושה שהיו טמונים ב[[קליפת נוגה]] (שהרי כל הדומם, צומח, חי ומדבר שב[[עולם העשיה]] מקבלים את חיותם מקליפת נוגה המעורבת מטוב ורע), צריך לברך ברכת המזון שבה מעלים את כל הניצוצות שהיו בעולם הפירוד (שלא ניכרת בו אחדותו של ה') להתכלל בבחינת גילוי אלקות. וכל אחד ואחד לפי ענינו יכול להמשיך יותר גילוי אלקות במאכל שאוכל וכו'. | |||
וכל זה הוא כאשר מברכים ביחיד, אבל כאשר מברכים ברבים, וכידוע{{הערה|כתובות עה, א. גיטין מו, א.}} שהלשון "רבים" מורה על שלושה, זה נעשה באופן אחר לגמרי: | |||
המשל לזה הוא, משדה הנמצאת על יד הנהר, ובכדי להמשיך את המים מהנהר אל השדה, צריך לעשות תעלה מהנהר עד לשדה. אבל כאשר ישנם רבים שרוצים להמשיך מים לשדותיהם, עליהם לעשות בריכה עמוקה על יד הנהר, וממנה כל אחד מושך תעלה אל שדהו. וטעם הדבר, מפני שאי אפשר לצמצם את זרם המים שבנהר לריבוי מקומות קטנים, אלא רק באמצעות הבריכה המשמשת כממוצע, שממנה נמשך לכל המקומות. | |||
וכן הוא בנמשל, שכאשר מברכים ברבים - בשלושה, קודם לברכה אומרים "נברך שאכלנו משלו", ובזה עושים את הבריכה הגדולה שממנה נמשך לכל אחד, ואליה נמשך יותר מאשר שכל אחד יעשה תעלה לעצמו. ולכן שלושה שאכלו כאחד אינם רשאים להיחלק, כיוון שהם מבטלים את ההשפעה הגדולה הזאת. ובזימון בעשרה - ההמשכה הינה עוד יותר גדולה. | |||
משל נוסף על זה: כפי שנר אחד אינו דומה באורו לשלושה נרות מחוברים הדולקים, כן אינו דומה ברכתו של אדם אחד לברכת של שלושה; ולכן אסור לו להיחלק. | |||
;דברי תורה | |||
המשנה אומרת בפרקי אבות{{הערה|פרק ג, משנה ג.}} "שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים". והסיבה שזה כל כך נוגע היא: שמכיוון שכל עניין האכילה הוא בירור הגשמיות, ומכיוון שהתורה היא זו שבכוחה אפשר לברר את הגשמיות, וכמו שכתוב בזהר{{הערה|הובא באגרת הקודש סי' כו. כח. וקו"א ד"ה ולהבין פרטי.}} "בחכמה אתברירו" (= הם התבררו על ידי החכמה), לכן זה נוגע כל כך. ובפרט כשאוכלים בשלושה, כיון שהתורה היא ה"קו האמצעי" הממוצע בין קו הימין והשמאל (שהם שלושה ביחד). | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||