שמואל (אמורא): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שמואל הועבר לשמואל (אמורא): המשמעות הנפוצה היא שמואל הנביא)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''שמואל ירחינאה''' היה חבירו ובר הפלוגתא של רב, ושימש גם כרופאו האישי של [[רבי יהודה הנשיא]]. במחלוקות שבין רב ושמואל, ההלכה היא כרב בהלכות הנוגעות לאיסורים, מכיון שהוא היה עוסק בכך כל ימיו, וכשמואל בדיני חושן משפט., כי היה בקיא יותר בדינים אלו ובהם היה עוסק תמיד{{הערת שוליים|רא"ש בב"ק.}}
'''שמואל ירחינאה''' היה חבירו ובר הפלוגתא של רב, ושימש גם כרופאו האישי של [[רבי יהודה הנשיא]]. במחלוקות שבין רב ושמואל, ההלכה היא כרב בהלכות הנוגעות לאיסורים, מכיון שהוא היה עוסק בכך כל ימיו, וכשמואל בדיני חושן משפט., כי היה בקיא יותר בדינים אלו ובהם היה עוסק תמיד{{הערת שוליים|רא"ש בב"ק.}}


עד זמנו של רבי יוחנן, [[רב]] ו[[שמואל]], היה גילוי [[אור החכמה]]{{הערת שוליים|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער" חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר א'שפה.}}.
עד זמנו של רבי יוחנן, [[רב]] ו[[שמואל]], היה גילוי [[אור החכמה]]{{הערת שוליים|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר א'שפה.}}.


== שמואל ואדמו"ר המהר"ש ==
== שמואל ואדמו"ר המהר"ש ==

גרסה מ־00:50, 31 במרץ 2013

שמואל ירחינאה היה חבירו ובר הפלוגתא של רב, ושימש גם כרופאו האישי של רבי יהודה הנשיא. במחלוקות שבין רב ושמואל, ההלכה היא כרב בהלכות הנוגעות לאיסורים, מכיון שהוא היה עוסק בכך כל ימיו, וכשמואל בדיני חושן משפט., כי היה בקיא יותר בדינים אלו ובהם היה עוסק תמיד[1]

עד זמנו של רבי יוחנן, רב ושמואל, היה גילוי אור החכמה[2].

שמואל ואדמו"ר המהר"ש

אדמו"ר הריי"צ סיפר[3]. שלאדמו"ר מהר"ש הי' ידע רב בחכמת הרפואה, והי' כותב בעצמו "רעצעפטן" (מרשמים) לתרופות, ושולח לבית-המרקחת. - ב"אותו מקום" הי' לו מדף עם ספרים בלטינית, וכשנפנה לשם, הי' מעיין בהם, וכך למד חכמת הרפואה.

ולהעיר, שמצינו דוגמתו בנוגע לשמואל (שבשם זה נקרא גם אדמו"ר מהר"ש) - ש"אסיא דרבי הוה"[4] משום שהי' יודע בחכמת הרפואה, והעיד על עצמו שלא עסק בענינים אלה "אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי, כשהייתי נכנס לבית המים"[5].

הערות שוליים

  1. רא"ש בב"ק.
  2. אדמו"ר מוהרש"ב המשך תער"ב חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר א'שפה.
  3. מובא בתורת מנחם שנת תשי"ב חלק ראשון ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשי"ב.
  4. ב"מ פה, סע"ב.
  5. דב"ר פ"ח, ו.