רוח שטות

כל יהודי רוצה לקיים את כל המצוות שציוונו הקב"ה, ואינו רוצה לעבור על אף אחת מהעבירות שציוונו של לעשות. מצב זה נובע מכך שנשמתו של היהודי הינה חלק אלוקה ממעל ממש, כלומר, שלנשמתו יש ניצוץ (מרכזי, שהוא נקרא) נברא, והוא מתחבר עם ניצוץ בורא, וניצוץ זה מקורו הוא עצומ"ה.

ובקיצור: נשמתו של היהודי מושרשת בעצמותו של הקב"ה, ולכן אינה יכולה להפרד מאחדותו יתברך, וכאשר היא עוברת עבירה (רח"ל), אזי היא נפרדת (כביכול) מיחודו ית'.

אולם כאשר מגיע היצר הרע והוא גורם לאדם שלא לראות את התוצאה של מה שיקרה מעבירות שעובר, דהיינו שמעביר על עיניו רוח שטות שגורמת שלא יראה את מה שיגרום ע"י מעשיו, אזי שייך שיעבור.

ופירוש המונח "רוח שטות" הוא:

"רוח" - דבר החולף ועובר, ואין לו יסוד ובסיס, אלא כל דבר שמגיע יכול להזיזו, והיינו כפי שמעט אור דוחה הרבה חושך, כיון שאין לו מציאות חזקה.

"שטות" - מלשון "הטיה" ומלשון "שטות", כלומר, שהרוח הזו מטה את האדם מדרך הישר, והופכת אותו כשוטה שאינו רואה ומתבונן במה שעושה, אלא עושה כל מה שעולה בליבו כרגע, והרי הוא כבהמה ממש.

מקור הדברים הוא מסכת סוטה תחילת פרק ראשון, הגמרא מסבירה שם שהסיבה שהאשה נכשלה בחטא כזה חמור הוא רק בגלל הרוח שטות שנכנס בה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.