משתמש:זוננשיין/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
(העתקת טקטס לצורך עריכה)
 
(כתבה לקראת ערך ה-5,000!)
שורה 1: שורה 1:
 
{{כתב קטן|כל מי שיש לו מה להוסיף, החל מנקודות וכלה בעריכה - מוזמן לעשות את זה בהקדם!}}
==רוסיה==
==כתבה לבית משיח לקראת הערך ה-5,000==
חסידות חב"ד הוקמה והתפתחה במשך שלוש מאות השנים האחרונות בשטחה של '''מדינה רוסיה''' והשטחים שסופחו אליה בתקופות מסויימות, והתהפוכות שעברה המדינה ושינוי הנהגת סדרי השלטון, השפיעו באופן ישיר ועקיף על [[חסידות חב"ד]] כולה.
 
 
==שושלת רומנוב==
{{ערך מורחב|ערכים=[[רוסיה הצארית]], [[האימפריה הרוסית]]}}
במהלך 200 השנים הבאות נסיכות מוסקבה ביססה את מעמדה באירופה המזרחית. [[איוואן האיום]] הכתיר את עצמו ב[[תארי אצולה|תואר]] [[צאר]] (המקביל לקיסר רומי) באמצע [[המאה ה-16]] כסמל לכוחה הרב. במהלך תקופה זו, ידעה רוסיה מספר פלישות זרות ובאחת מהן אפילו איבדה את השליטה על עיר בירתה לפרק זמן קצר בראשית [[המאה ה-17]]. [[איוואן האיום]] היה בעצם אחרון השולטים משושלת שבט הרוס. אחריו באה [[שושלת רומנוב]] לשלטון בשנת [[1613]].
 
למרות הכיבושים הנרחבים, רוסיה פיגרה אחרי [[מערב אירופה]] מבחינות רבות. כתוצאה מכך, הצאר [[פיוטר הגדול]], שעלה לשלטון בסוף [[המאה ה-17]], העביר רפורמות רבות שבסופן הפכה רוסיה למעצמה בינלאומית והפכה ל[[האימפריה הרוסית|אימפריה]]. הניצחון על [[שבדיה]] ב[[המלחמה הצפונית הגדולה|מלחמה הצפונית הגדולה]] בראשית המאה ה-18 ביסס את מעמדה החדש.
 
במהלך המאה ה-18 והמחצית הראשונה של [[המאה ה-19]] הייתה רוסיה אחד הכוחות הדומיננטיים בעולם עם תעשייה מפותחת ומחקר מתקדם. למרות ההתחלה הנאה, [[המהפכה התעשייתית]] בוששה להגיע לרוסיה וכתוצאה מכך החל להיווצר פער הולך וגדל בינה לבין מערב אירופה. החל רצף של הפסדים במלחמות דוגמת [[מלחמת קרים]] ([[1854]] - [[1856]]) ו[[מלחמת רוסיה-יפן]] ([[1904]] - [[1905]]). בנוסף אירע ניסיון מהפכני כושל כנגד הצאר - [[מהפכת 1905]]. רוסיה הייתה עדה לעליה חדה ב[[אבטלה]] וברמת ה[[עוני]] בשכבות החלשות של חברתה.
 
==ברית המועצות==
{{ערך מורחב|ערכים=[[היסטוריה של ברית המועצות]]}}
משברים אלו הגיעו לשיאם במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. הכלכלה הרוסית החלשה לא עמדה בנטל הכבד וקרסה. קריסת הכלכלה, האבדות האיומות בחזית, ה[[רעב המוני|רעב הכבד]] וה[[תעמולה]] של המתנגדים למשטר דוגמת ה[[בולשביקים]] ואחרים גרמו לנפילת המשטר המלוכני במסגרת [[מהפכת פברואר]] ([[1917]]). [[ממשלת המעבר הרוסית]] בראשותו של [[קרנסקי]] לא הצליחה להתמודד עם המשבר ונפלה ב[[מהפכת אוקטובר]] שהביאה את [[ולדימיר לנין]] לשלטון. הבולשיביקים הכריזו על כינון מדינה חדשה - [[ברית המועצות]]. המדינה שקעה עד מהרה ב[[מלחמת אזרחים]] אכזרית שנמשכה עד שנות ה-20.
 
ברית המועצות הסתגרה בענייניה הפנימיים במהלך 20 השנה שחלפו מסיום מלחמת האזרחים ודאגה לשפר את תעשייתה ולהשריש את השלטון החדש בעם. ברית המועצות יצאה כשידה על העליונה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. המלחמה גרמה למשבר חריף בבריטניה שלא הייתה יכולה לדאוג עוד למעמד הבכורה ורוסיה עלתה לזירה הבינלאומית בתור מעצמת על לצידה של [[ארצות הברית]]. המאבק בין שתי מעצמות העל ידוע בתור [[המלחמה הקרה]]. מלחמה זו התחממה מעת לעת במלחמות גלויות בין בעלות ברית של המעצמות דוגמת [[מלחמת קוריאה]] ו[[מלחמת וייטנאם]]. במהלך תקופה זו שלטה ברית המועצות על אימפריה רחבת ידיים באירופה המזרחית וה[[מרכז אירופה|מרכזית]]. היא דיכאה ביד קשה מספר התקוממויות נגד שלטונה דוגמת [[המרד בהונגריה, 1956]].
 
בשנת 1964 הודח [[ניקיטה חרושצ'וב]] מהשלטון ואת מקומו תפס [[ליאוניד ברז'נייב]]. ברז'נייב חיזק בצורה משמעותית את הצבא הסובייטי והגביר את ההגמוניה והיוקרה של ברית המועצות בעולם אך שלטונו התאפיין בשחיתות מתגברת ומיתון כלכלי. לאחר מות ברז'נייב בנובמבר 1982 ידעה ברית המועצות חילופי שלטונות מהירים עם [[יורי אנדרופוב]] (1982-1984) ו[[קונסטנטין צ'רניינקו]] (1984-1985). השניים האחרונים כבר היו חולים מאוד בהיכנסם לתפקיד ולא הספיקו להותיר את חותמם על מדיניות ברית המועצות שלמעשה נשארה זהה כמעט לזו של תקופת ברז'נייב.
 
==התפרקות ברית המועצות ותחיית רוסיה==
[[מיכאיל גורבצ'וב]] שעלה לשלטון במרץ [[1985]] לאחר מותו של [[קונסטנטין צ'רניינקו]] החולה, ניסה להציל את כלכלתה הקופאת, אך ללא הצלחה. הרפורמות שהנהיג תרמו לנפילת האימפריה הסובייטית ובשנת [[1991]] לאחר [[הפיכת יאנייב|פוטש]] שהסתיים ללא שפיכת דמים (פרט לשלושה צעירים שנהרגו מכדורי הקושרים), פורקה ברית המועצות ורוסיה הפכה  לדמוקרטיה. הרפובליקות הסובייטיות לא רצו להמשיך את דרכן יחד עם רוסיה והתנתקו ממנה בראשית שנות ה-90. רוסיה ניסתה לשמור על מעמד בכורה בין הרפובליקות הפורשות והקימה את [[חבר המדינות]], אך הסדר זה לא מחזיק מעמד. הדמוקרטיה החדשה ידעה מספר משברים, בעיקר מצידם של חסידי השלטון הישן, משברים כלכליים והתקפות [[טרור]] מצידם של ה[[צ'צ'נים]].
 
==לקריאה נוספת==
 
 
==קישורים חיצוניים==
 
 
 
'''ברית המועצות''' (ב[[רוסית]]: '''Сою́з Сове́тских Социалисти́ческих Респу́блик''' (סוֹיוּז סוֹבְיֶצְקִיך סוֹצְיָלִיסְטִיצֵ'סְקִיך רֶסְפּוּבְּלִיק), ידועה גם בראשי התיבות СССР. בתרגום ל[[עברית]]: '''ברית הרפובליקות הסובייטיות [קרי, המועצתיות] הסוציאליסטיות''') הייתה [[מעצמת על]] שהשתרעה על פני כ-15% מכלל היבשה בכדור הארץ, על פני [[מזרח אירופה]], וצפון-מרכז [[אסיה]]. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] היא הייתה אחת משתי [[מעצמת על|מעצמות-העל]] בעולם (יחד עם [[ארצות הברית]]). בברית המועצות שלטה [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|המפלגה הקומוניסטית]] וה[[ממשל|משטר]] היה [[סוציאליזם|סוציאליסטי]] ריכוזי והיא הורכבה מ-15 יחידות משנה שנקראו "רפובליקות סוציאליסטיות".
 
ברית המועצות הייתה למנהיגת [[הגוש המזרחי|הגוש המזרחי-סובייטי]] בעולם. היא הוקמה ב-[[30 בדצמבר]] [[1922]] בעקבות ניצחון [[הצבא האדום]] ב[[מלחמת האזרחים ברוסיה]], כאיחוד בין [[רוסיה הסובייטית]] לרפובליקות הסובייטיות של [[הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז|עבר הקווקז]], [[אוקראינה הסובייטית]], ו[[בלארוס הסובייטית]], שהוקמו אף הן בזמן המלחמה, והתקיימה עד להתפרקותה ב-[[16 בדצמבר]] [[1991]]. בשטחים שהשתייכו לברית המועצות חיים כ-100 [[עם|עמים]] שונים.
 
ב־1991 התחוללה התמוטטות המשטר הקומוניסטי, שהביאה ל[[התפרקות ברית המועצות]] למספר [[מדינה|מדינות]] [[עצמאות|עצמאיות]], כולן בעלות כלכלה [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] ורובן בעלות משטר המוצהר כ[[דמוקרטיה|דמוקרטי]] או כדמוקרטי למחצה. מקומה של ברית המועצות במוסדות הבינלאומיים, לרבות ב{{ה|אומות המאוחדות}}, נתפס על ידי [[רוסיה]], שהייתה הגדולה ברפובליקות והיוותה את מרכזה הפוליטי והתרבותי של ברית המועצות. לשתיים מן הרפובליקות שנכללו בברית המועצות ([[אוקראינה]] ו[[בלארוס]]) היה ייצוג נפרד באו"ם עוד לפני התפרקותה של ברית המועצות.
 
==היסטוריה==
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של ברית המועצות}}
 
===ממהפכת פברואר ועד תום מלחמת העולם השנייה===
ברית המועצות נחשבת כיורשת [[האימפריה הרוסית]], שהשליט האחרון שלה, הצאר [[ניקולאי השני]], הודח ב-1917. ברית המועצות נוסדה ב-[[30 בדצמבר]] [[1922]].
 
הקמתה של המדינה החדשה הייתה שיאה של ההרפתקה הפוליטית, שרוסיה עברה מהפלת המלוכה ועד ניצחון הקומוניסטים ב[[מלחמת האזרחים הרוסית]]. המשטר המלוכני הופל בהתקוממות עממית ספונטנית בבירה, שנודעה בשם [[מהפכת פברואר]]. התקוממות זו אירעה בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנת [[1917]]. היא נגרמה עקב הירידה במוראל החיילים בחזית ותנאי המחיה הקשים ברחבי האימפריה הרוסית. ה[[אוטוקרטיה]] הוחלפה בידי [[ממשלת המעבר הרוסית]], שמנהיגיה התכוונו לייסד ברוסיה [[דמוקרטיה]] בנוסח המערב ולהמשיך במלחמה לצד [[מדינות ההסכמה]].
 
באותו זמן, מעמד הפועלים החל להתארגן במסגרת מועצות הפועלים (ה[[סובייטים]]) במטרה להגן על זכויותיו. מועצות אלו קמו בכל רחבי רוסיה. חלקם נשלטו על ידי ה[[בולשביקים]] - חברי הפלג הקיצוני בתנועה [[סוציאליזם|הסוציאליסטית]]. בראש הבולשביקים עמד [[ולדימיר איליץ' לנין]], שהוביל אותם למהפכה קומוניסטית נגד הממשלה הזמנית. הבולשביקים הפילו את הממשלה הזמנית בנובמבר 1917 בהפיכה שנודעה לימים כ[[מהפכת אוקטובר]]. לאחר תפיסת השלטון, הקומוניסטים [[הלאמה|הלאימו]] את אמצעי הייצור. רק לאחר [[מלחמת האזרחים הרוסית]] (1918 - 1921), שהתערבו בה גם מספר מדינות זרות, הממשל הקומוניסטי התייצב. ב"[[הסכם ריגה]]" ב-[[1921]] רוסיה הסובייטית נאלצה לוותר על שטחים במערב [[אוקראינה]] ו[[בלארוס]] לטובת [[פולין]]. בדצמבר [[1922]] ברית המועצות נוסדה באופן רשמי.
 
לאחר מותו של לנין התרחשה מלחמת ירושה בין [[לאון טרוצקי]] - היורש המקובל יותר, לבין [[יוסיף סטלין]]. באמצעות תככים פוליטיים ובידולו של טרוצקי, סטלין השתלט בסופו של דבר על [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|המפלגה הקומוניסטית]] ונהיה לשליטה של ברית המועצות. ב-1928 הגה סטלין את [[תוכנית החומש]] שהביאה לתיעוש מהיר של המדינה ולהפיכת החוות החקלאיות הפרטיות ל[[קולחוז]]ים שיתופיים או ל[[סובחוז]]ים בשליטת המדינה. בעקבות מהלך זה עשרות מיליוני חקלאים איבדו את רכושם, חלקם נשלחו לעבודת כפייה ב[[גולאג]]ים בסיביר ומיליונים נוספים (בעיקר בדרום-מרכז [[אוקראינה]]) [[הולודומור|מתו מרעב]]. במשך 5 השנים אוכלוסיית [[אוקראינה]] קטנה במספר מיליוני אנשים. התפוקה התעשייתית עלתה באותו זמן ב-400% והאוכלוסייה בערים וב[[סיביר]] גדלה מאוד.
 
ב[[שנות ה-30]], החל סטלין ב"[[הטיהורים הגדולים|טיהור]]" של מפלגתו; מתהליך זה החלה מערכה של [[טרור]], שהביאה להוצאה להורג או ל[[מאסר]] של מיליונים רבים מכל שדרות החברה. מוערך, כי סטלין הביא למותם של כ-20 מיליון בני אדם ב"[[גולאג]]". אך למרות כל זאת, ברית המועצות פיתחה כלכלה תעשייתית חזקה בשנים שלפני [[מלחמת העולם השנייה]].
 
אף על פי שסטלין ניסה להימנע ממלחמה עם [[גרמניה]] על ידי [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] מ-1939, ב-1941 גרמניה [[מבצע ברברוסה|פלשה לברית המועצות]].
 
[[הצבא האדום]] עצר את ההתקפה הגרמנית ב[[קרב מוסקבה]] בשלהי [[1941]] ופעם נוספת ב[[קרב סטלינגרד]] בשלהי [[1942]], והתקדם דרך [[מזרח אירופה]] עד [[ברלין]] לפני שגרמניה נכנעה ב-1945. אף על פי שהמלחמה גרמה להרס רב בברית המועצות, היא יצאה מהמלחמה כשהיא [[מעצמת על]].
 
===לאחר מלחמת העולם השנייה ועד התפרקות ברית המועצות===
בתקופה שלאחר המלחמה, ביססה ברית המועצות את מעמדה בזירה הבינלאומית כמעצמת-על לצידה של ארצות הברית. המאבק בין השתיים קיבל את השם "[[המלחמה הקרה]]". למרות השם, התפרצו מדי פעם מעשי איבה חריפים בין בנות החסות של המעצמות, דוגמת [[מלחמת וייטנאם]] ו[[מלחמת קוריאה]]. בצורת כבדה שפקדה את ברית המועצות בשנת 1946 גרמה למותם של 800,000 עד 2 מיליון בני אדם. הבוצרת הייתה הגורם שהניע את הממשלה הסובייטית להציע את [[התוכנית הגדולה לשינוי הטבע]], אך התוכנית בוטלה עם מותו של סטלין.
 
בשנת [[1953]] נפטר יוסיף סטלין, ואת מקומו כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית תפס [[גאורגי מלנקוב]]. מלנקוב היה ראש ממשלת ברית המועצות לתקופה קצרה לאחר מותו של סטלין (מרץ 1953–פברואר 1955), והוחלף על ידי [[ניקיטה חרושצ'וב]]. האחרון הנהיג שורת רפורמות בברית המועצות והדהים את העולם לאחר שחשף את פשעיו של סטלין בתקופת [[הטיהורים הגדולים]], וגינה את [[פולחן אישיות|פולחן האישיות]] אשר יצר לעצמו. עם זאת, המתח עם [[ארצות הברית]] לא פסק, והגיע לשיאו ב[[משבר הטילים בקובה]] בשנת [[1962]], שהביא את העולם לסיפה של [[מלחמה גרעינית]]. חרושצ'וב גם היה אחראי לחיזוק "[[מסך הברזל]]" בין המזרח למערב, לאחר שדיכא ביד קשה את [[המרד ההונגרי|המרד בהונגריה]] ב-[[1956]] ובנה בשנת [[1961]] את [[חומת ברלין]].
 
מדיניות דיכוי זו לא פסקה גם לאחר הדחת חרושצ'וב ועלייתו לשלטון של [[ליאוניד ברז'נייב]] (מנהיג המדינה בין השנים [[1964]]-[[1982]]), והתבטאה בין היתר באירועי [[האביב של פראג]] ב-[[1968]], שהביאו ל[[הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה|פלישה סובייטית לצ'כוסלובקיה]]. ברז'נייב חיזק בצורה משמעותית את [[הצבא האדום|הצבא הסובייטי]] והגביר את ההגמוניה והיוקרה של ברית המועצות בעולם, אך שלטונו התאפיין ב[[שחיתות]] מתגברת ו[[מיתון כלכלי]], שנגרם בין היתר בגלל [[מרוץ החימוש]] עם ארצות הברית, וההוצאות הרבות שנכרכו ב[[המרוץ לחלל|מרוץ לחלל]], שהחל כבר בתקופת חרושצ'וב עם שיגור ה[[לוויין]] הראשון בעולם [[ספוטניק 1]], באוקטובר [[1957]]. לאחר מות ברז'נייב בנובמבר 1982 ידעה ברית המועצות חילופי שלטונות מהירים עם [[יורי אנדרופוב]] (1982-1984) ו[[קונסטנטין צ'רניינקו]] (1984-1985). השניים האחרונים כבר היו חולים מאוד בהיכנסם לתפקיד ולא הספיקו להותיר את חותמם על מדיניות ברית המועצות.
 
===התפרקותה של ברית המועצות===
{{ערך מורחב|התפרקות ברית המועצות}}
בסוף שנות ה-70 נכנסה ברית המועצות למיתון כלכלי שהלך והחריף. בשנת [[1985]] הפך [[מיכאיל גורבצ'וב]] למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות‏‏. בשלב זה הייתה הכלכלה הסובייטית במיתון עמוק ועמדה בפני התמוטטות יתרות מטבע החוץ שלה. מצב זה הניע את גורבצ'וב לבדוק צעדים להחיות את הכלכלה החולה.
 
לאחר ניסיון ראשון בו לא הצליח לשנות דבר, הגיע גורבצ'וב למסקנה כי דרושים שינויים מבניים עמוקים. ביולי [[1987]] הכריז גורבצ'וב על תוכנית הרפורמה הכלכלית, [[פרסטרויקה]] (בנייה מחדש), ובמקביל על תוכנית ה[[גלאסנוסט]] (פתיחות) במטרה להגביר את השקיפות בניהול המדינה. הרפורמות לא הבריאו את הכלכלה הסובייטית ומצבה הלך והתדרדר. במקביל נקלע הממשל הסובייטי לקשיים בעקבות גורמים אחרים - [[מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|המלחמה באפגניסטן]], שבה תמכה ארצות הברית במורדים המוסלמים וכן [[אסון צ'רנוביל]] שגרם לבעיות חמורות ב[[אוקראינה]] ובסביבתה.
 
המתיחות בין מזרח-למערב שככה במהירות בין אמצע לסוף שנות ה-80, אווירה זו הגיעה לשיאה בפסגה שנערכה ב[[מוסקבה]] בשנת [[1989]] בין מנהיגי ברית המועצות וארצות הברית, כאשר מיכאיל גורבצ'וב ו[[ג'ורג' בוש (האב)]] חתמו על הסכמי סטארט 1 (שהביאו עד לסוף שנת 2001 להפחתת 80% ממאגרי הנשק הגרעיני שהיו קיימים באותה התקופה).‏‏<ref>‏Gaddis, John Lewis (2005), The Cold War: A New History, p. 255, Penguin Press, ISBN 1594200629‏</ref> בשנה שלאחר מכן הודיעה ברית המועצות כי שטח הביטחון (בדמות מדינות הגוש המזרחי באירופה) אינו רלוונטי, ואין בכוונתה להתערב בענייני הפנים של בנות בריתה במזרח אירופה‏‏<ref>‏Gaddis, John Lewis (2005), The Cold War: A New History, p. 248, Penguin Press, ISBN 1594200629‏</ref> ([[דוקטרינת סינטרה]]).
 
ב-[[7 בפברואר]] 1990 התכנסה הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והסכימה לוותר על מונופול הכוח השלטוני שלה. במשך השבועות שבאו לאחר מכן 15 הרפובליקות המרכיבות את ברית המועצות ערכו בחירות רב-מפלגתיות, רבים מהמושבים בבתי הפרלמנט של מדינות אלה נכבשו בידי לאומנים אתניים. הרפובליקות החלו לעמוד על הריבונות שלהן והחלה "מלחמת חוקים" עם הממשלה המרכזית במוסקבה. הרפובליקות השתלטו על הכלכלות המקומיות שלהן והפסיקו להעביר את כספי המסים לקופתה של ברית המועצות, דבר שגרם לפגיעה נוספת בכלכלה הסובייטית והעמיק את המשבר הכלכלי במדינה.‏‏<ref>‏Acton, Edward,, (1995) Russia, The Tsarist and Soviet Legacy, Longmann Group Ltd (1995) ISBN 0-582-08922-0‏</ref>
 
בעקבות ביקורו של גורבצ'וב ב[[וילנה]] בירת [[ליטא]], בחודש ינואר 1990, יצאו המונים אל רחובות העיר כדי להפגין בעד עצמאותה של המדינה. ב-[[11 במרץ]] 1990 הכריזה המועצה העליונה בליטא על החזרת עצמאותה של המדינה. ב-[[30 במרץ]] 1990 הכריזה המועצה העליונה של [[אסטוניה]] כי השליטה הסובייטית במדינה אינה חוקית עוד, והחלה בתהליך הקמתה מחדש של המדינה האסטונית. תהליך הקמתה מחדש של [[לטביה]] החל ב-[[4 במאי]] 1990, כאשר המועצה העליונה הרפובליקה נקבה תאריך יעד להשלמתו.
 
ב-[[17 במרץ]] 1991 נערך משאל-עם בברית המועצות 76.4% מכלל המצביעים תמכו בהמשך קיומה של ברית המועצות. הרפובליקות הבלטיות, [[ארמניה]], [[מולדובה]] וגאורגיה, החרימו את משאל-העם.
[[קובץ:Boris Yeltsin 19 August 1991-1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|בוריס ילצין ניצב על [[טנק]] ונואם בהתנגדות לפוטש של אוגוסט]]
ב-[[12 ביוני]] 1991, נבחר [[בוריס ילצין]] לנשיא [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה]]. בחודש אוגוסט אותה השנה נעשה ניסיון [[הפוטש של אוגוסט|הפיכה]] קצר במטרה להפיל את משטרו של גורבצ'וב, לאחר מאבק קצר חוסל ניסיון ההפיכה והקושרים נעצרו. בין ההחלטות שהתקבלו כתוצאה מניסיון ההפיכה, הייתה אחת בעלת חשיבות סמלית עצומה - הסובייט העליון של הפדרציה הרוסית החליט להחליף הדגל האדום הקומוניסטי בדגלה ההיסטורי של רוסיה, בצבעי לבן-כחול-אדום.
 
מהפכה זו זרזה את מה שנראה כתהליך בלתי נמנע, ב-[[24 באוגוסט]] 1991 התפטר גורבצ'וב מתפקיד המזכיר הכללי של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]. בעקבות זאת הואץ תהליך פירוקה של ברית המועצות ללא מעצור. עוד באותו היום הכריזה [[אוקראינה]] על עצמאותה, ב-[[27 באוגוסט]], הייתה זו מולדובה, וב-30 וב-31 לאותו החודש עשו זאת [[אזרבייג'ן]] ו[[קירגיסטן]]. ב-[[6 בספטמבר]] הכירה מוסקבה בעצמאותן של אסטוניה, לטביה וליטא. ב-[[9 בספטמבר]] הכריזה [[טג'יקיסטן]] על עצמאותה, וב-[[21 בספטמבר]] הייתה זו ארמניה, ב-[[27 באוקטובר]] הכריזה [[טורקמניסטן]] על עצמאות.
 
ב-[[8 בדצמבר]] נפגשו מנהיגי רוסיה, אוקראינה ובלארוס ב[[מינסק]], בירתה של האחרונה והקימו את [[חבר המדינות]], אליהן הצטרפו כמה שבועות לאחר מכן הרפובליקות המרכז-אסייתיות, ארמניה ואזרבייג'ן. גאורגיה הצטרפה בשנת 1993, אך פרשה מחבר המדינות ב-[[2009]], לאחר עימות מזוין עם רוסיה; שלוש המדינות הבלטיות מעולם לא הצטרפו.
 
ב-[[25 בדצמבר]] 1991 התפטר גורבצ'וב מתפקידו כנשיא הסובייטי; דגל המגל והפטיש האדום של ברית המועצות הורד מבניין הסנאט ב[[קרמלין]] והוחלף על ידי דגל שלושת הצבעים של רוסיה, ברית המועצות חדלה מלהתקיים.
 
==פוליטיקה וממשל==
{{הפניה לערך מורחב|פוליטיקה של ברית המועצות}}
הממשלה הסובייטית הייתה כלי שלטוני בידיה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ששלטה על החברה והכלכלה במדינה. הממשלה יישמה את ההחלטות שהתקבלו על ידי המפלגה היחידה במדינה.
 
להלכה, היה דמיון רב בין הממשלה של ברית המועצות לבין מערכות פוליטיות מערביות [[דמוקרטיה|דמוקרטיות]]. לדוגמה, [[חוקה]] מיסדה את כל זרועות השלטון והעניקה ל[[אזרח]]ים מגוון רחב של זכויות פוליטיות ואזרחיות. בית המחוקקים, [[הסובייט העליון]], ייצג את העיקרון של ממשל עצמי עממי. הסובייט העליון, שהיו"ר הנבחר שלו היה ראש המדינה, פיקח על מועצת השרים, שפעלה כרשות המבצעת. יושב ראש מועצת השרים, שבחירתו אושרה בידי הגוף המחוקק, פעל כ[[ראש הממשלה]]. בחוקה היה מעוגן גם גוף שיפוטי, הכולל מערכת [[בית משפט|בתי משפט]] ובראשה בית משפט עליון לחוקה, שהיה אחראי על כך שהגופים הממשלתיים יפעלו על פי [[חוק]]. על פי ה[[חוקה]] הסובייטית מ-1977, לברית היה מבנה [[פדרליזם|פדרלי]], דבר שנתן לרפובליקות סמכות מסוימת ביחס ליישום מדיניות, וכן איפשר למיעוטים להרגיש כי הם משתתפים בניהול של ענייניהם.
 
למעשה, היה הבדל רב בין הממשלה הזו לבין מערכות מערביות. למעשה, המפלגה הקומוניסטית הייתה אחראית על פונקציות רבות שבארצות אחרות הממשלה בדרך כלל אחראית עליהם. לדוגמה, המפלגה היא שהחליטה על המדיניות שהממשלה לבסוף יישמה. הממשלה פשוט אישרה את ההחלטות של המפלגה כדי שיראו כלגיטימיות יותר. המפלגה השתמשה במגוון של שיטות כדי להבטיח שהממשלה דובקת במדיניותה. המפלגה הציבה את הנאמנים לה בעמדות שליטה בממשלה. המפלגה עקבה בדריכות אחר הפעולות של משרדי הממשלה והגופים המחוקקים שלה.
 
היו הבדלים רבים בין החוקה הסובייטית לבין חוקות מערביות טיפוסיות. היא בדרך כלל תיארה את היחסים הפוליטיים הקיימים, כפי שהמפלגה קבעה אותם, במקום לקבוע את היחסים הפוליטיים האידאליים. החוקה הייתה ארוכה ומפורטת, וכללה פירוט טכני של גופי הממשלה השונים. החוקה כללה הצהרות פוליטיות, כמו מטרות מדיניות חוץ, וכן סיפקה הגדרה תאורטית של המדינה במסגרת ה[[אידאולוגיה]] ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]]-[[לנין|לניניסטית]]. המפלגה יכלה לשנות את החוקה או לנסח אותה מחדש, כפי שעשתה מספר פעמים.
 
מועצת השרים פעלה כגוף הביצועי של הממשלה. התפקידים החשובים ביותר היו קשורים לניהול הכלכלה. המועצה הייתה תחת שליטתה של המפלגה, ויושב ראש שלה – ראש הממשלה הסובייטי – היה תמיד חבר ב[[פוליטביורו]]. המועצה, שב-[[1989]] כללה יותר ממאה חברים, הייתה גדולה מכדי לפעול כגוף מאוחד. נשיאות המועצה, שהורכבה מהשרים הכלכליים הראשיים ובראשה היושב ראש, היא ששלטה למעשה במועצת השרים.
 
 
על פי תיקון לחוקה משנת 1988, הגוף המחוקק הגבוה ביותר בברית המועצות היה הקונגרס של נציגי העם, שהתכנס בפעם הראשונה במאי 1989. המשימות העיקריות של הקונגרס היו בחירה בגוף מחוקק קבוע, [[הסובייט העליון]], ובחירה של יושב ראש לסובייט העליון, שפעל כראש המדינה. מבחינה תאורטית, לגופים אלה היו סמכויות חקיקה רבות; למעשה, הקונגרס של נציגי העם התכנס רק למספר ימים ב-1989 על מנת לאשר החלטות שנעשו בידי המפלגה, מועצת השרים, והסובייט העליון. לסובייט העליון, לנשיאות מועצת השרים, וליושב ראש של הסובייט העליון, הייתה סמכות רבה בביצוע וחקיקת חוקים, החלטות, ופקודות שניתן היה לכפות על האזרחים. לקונגרס היה הסמכות לאשר את ההחלטות האלה.
 
הגוף השיפוטי לא היה עצמאי. בית המשפט העליון לחוקה פיקח על בתי המשפט הנמוכים יותר ויישם את החוק על פי החוקה או כפי שהסובייט העליון פירש אותו. ועדת החוקה החליטה האם חוקים תואמים לחוקה או לא. על פי החוק הסובייטי, שמוצאו ב[[המשפט הרומי|חוק הרומאי]], ה[[קטיגור]] פעל יחד עם השופט וה[[סניגור]] על מנת להבטיח שהמשפט מצליח לגלות את האמת; זאת בניגוד לשיטה הנהוגה במערב, שבה יש [[פרקליט]]ים בעד ונגד הנאשם.
 
ברית המועצות הייתה מדינה פדרלית שהורכבה מחמש עשרה [[רפובליקות ברית המועצות|רפובליקות]], שהיו, באופן תאורטי, מאוגדות יחד מרצון. ברפובליקות התקיימו מערכות משפט שהותאמו לבני ה[[לאום|לאומים]] המקומיים. לרפובליקות גם היו חוקות משלהן, שיחד עם החוקה הכללית, ביזרו באופן תאורטי את ה[[כוח חברתי|כוח]] בברית המועצות. למעשה, עד [[1989]] המפלגה והממשלה המרכזית שלטו ללא עוררין, כשהן קובעות את המדיניות שיושמה על ידי הממשלות של הרפובליקות, המחוזות והנפות.
 
===יחסי חוץ===
{{הפניה לערך מורחב|יחסי חוץ של ברית המועצות}}
בראשיתה ברית המועצות הייתה מדינה מנודה, שלא זכתה להכרה [[דיפלומטיה|דיפלומטית]] מרוב המדינות. היא גם לא זכתה להיות חברה בארגונים בינלאומיים רבים, אלא הסתפקה בתפקיד הצד המפשר ביחסים שבין מדינות אחרות. כל זה השתנה עם תום [[מלחמת העולם השנייה]], כאשר ברית המועצות החלה לקבוע את עתידה של [[אירופה]]. ברית המועצות גם הייתה חברה ב[[האומות המאוחדות|אומות המאוחדות]] עם ייסודו ב-[[1945]]; היא אף זכתה להיות אחת מחמש החברות הקבועות ב[[מועצת הביטחון]] של ה[[או"ם]], מה שהעניק לה זכות [[וטו]] בהחלטות הבינלאומיות. עד [[שנות ה-80]], כבר היו לברית המועצות יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם.
 
ברית המועצות נעשתה לאחת משתי המעצמות העולמיות בזכות היותה אחת המנצחות הגדולות במלחמת העולם השנייה. היא החזיקה במעמד זה למשך ארבעה עשורים על ידי ההגמוניה שלה ב[[מזרח אירופה]], כוחה הצבאי, פטרונותה על [[מדינה מתפתחת|המדינות המתפתחות]] שנזקקו לעזרתה והמחקר ה[[מדע]]י, בעיקר בתחומי [[טכנולוגיית חלל|טכנולוגיית החלל]] ו[[כלי נשק|כלי הנשק]]. ניסיונה של ברית המועצות להרחיב את השפעתה או שלטונה על מדינות ו[[עם|עמים]] רבים הביאה להיווצרותה של מערכת מדינות סוציאליסטיות. [[המועצה לסיוע כלכלי הדדי]] הוקמה ב-[[1949]] על מנת להוות גוש חוסם של מדינות קומוניסטיות, והיוותה מסגרת לשיתוף פעולה בין הכלכלות המתוכננות של ברית המועצות, בעלות בריתה במזרח אירופה, ולאחר מכן עם בעלות בריתה ב[[העולם השלישי|עולם השלישי]] (הקומיקון). המקבילה הצבאית לקומיקון הייתה [[ברית ורשה]].
 
בשנות ה-70, ברית המועצות הצליחה להגיע לשיווי משקל [[נשק גרעיני|גרעיני]] עם [[ארצות הברית]], ועד סוף אותו עשור אף עברה אותה עם פריסתם של [[טיל]]י ה-[[R-36|18-SS]]. ברית המועצות ראתה כהכרחית את מעורבותה בכל בעיה בינלאומית. בינתיים, [[המלחמה הקרה]] פינתה את מקומה ל"[[דטאנט]]" ולדפוס מורכב יותר של יחסים בינלאומיים, שבה העולם כבר לא היה מחולק לשני גושים מנוגדים ברורים. למדינות חלשות יותר היה יותר מקום להפעיל את השפעתן, ושתי המעצמות הכירו באינטרס ההדדי שלהן בניסיון להפסיק את התפשטות ה[[נשק גרעיני|נשק הגרעיני]].
 
עד תחילת [[שנות ה-70]], ברית המועצות כבר הגיעה להסכמי שלום ושיתוף פעולה עם כמה מדינות בעולם הלא-קומוניסטי, במיוחד בעולם השלישי ו[[המדינות הבלתי-מזדהות|במדינות הבלתי מזדהות]]. למרות כמה מכשולים אידאולוגיים, [[מוסקבה]] הצליחה לקדם את האינטרסים שלה על ידי רכישת מאחזים צבאיים בכמה אזורים חשובים בעולם השלישי. מעבר לכך, ברית המועצות המשיכה לספק סיוע צבאי לתנועות מהפכניות בעולם השלישי. בשל כל הסיבות האלה, מדיניות החוץ הסובייטית הייתה בעלת חשיבות רבה לעולם הלא-קומוניסטי, והיה לה חלק חשוב בקביעת המגמה ביחסים הבינלאומיים.
 
אם כי מערכות [[ביורוקרטיה|ביורוקרטיות]] רבות היו מעורבות בגיבוש ובביצוע של מדיניות החוץ הסובייטית, הקווים העיקריים נוסחו בידי הפוליטבורו של המפלגה הקומוניסטית. המטרות העיקריות של מדיניות החוץ הסובייטית היו לשמור ולהגביר את הביטחון הלאומי ולשמור על ההגמוניה במזרח אירופה. היחסים עם ארצות הברית ועם אירופה המערבית היו גם הם בעלי חשיבות רבה לקובעי מדיניות החוץ, והיחסים עם מדינות עולם שלישי נקבעו (לפחות בחלקם) לפי קרבת המדינה לגבול הסובייטי, ועל פי הערכות סובייטיות של החשיבות ה[[אסטרטגיה (מדע המדינה)|אסטרטגית]] שלה.
 
[[קובץ:Warsaw-stamp.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בול לרגל 20 שנה ל[[ברית ורשה]]]]
עלייתו של [[מיכאיל גורבצ'וב]] כיושב ראש המפלגה ב-[[1985]] סימנה שינוי משמעותי במדיניות החוץ הסובייטית. גורב'צוב ניסה ליישם מדיניות פייסנית עם המערב במקום לשמור על הסטטוס קוו של המלחמה הקרה. ברית המועצות סיימה את השלטון הצבאי שלה ב[[אפגניסטן]], חתמה על [[אמנה (הסכם)|אמנות]] להשמדת נשק גרעיני עם ארצות הברית, ואפשרה למדינות הלוויין שלה במזרח אירופה לשלוט בענייניהן.
 
לאחר התפרקותה של ברית המועצות ב-[[1991]], הפדרציה הרוסית ראתה את עצמה כיורשת החוקית של ברית המועצות בזירה הבינלאומית, אף על פי שאיבדה את מעמדה כמעצמה. רוסיה העצמאית ביטלה את השפעתה של האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית על עיצוב מדיניות החוץ שלה; היא אף ביקשה סיוע מערבי בעת ביצוע רפורמות [[ליברליזם|ליברליות]] בכלכלתה.
 
=== רפובליקות סובייטיות ===
{{הפניה לערך מורחב|רפובליקות ברית המועצות}}
ברית המועצות הייתה פדרציה של '''רפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות'''. הרפובליקות הראשונות נוסדו זמן קצר לאחר מהפכת אוקטובר. באותו זמן, הרפובליקות היו עצמאיות אחת מהשנייה מבחינה עקרונית, אך למעשה ממשלותיהן פעלו בתיאום, כפי שהמפלגה המרכזית הורתה להן. ב-1922, ארבע רפובליקות (הרוסית, האוקראינית, הבלארוסית, והטרנס-קווקזית) הצטרפו לברית המועצות. בין 1922 ל-1940, מספר הרפובליקות גדל ל-16. כמה מהרפובליקות החדשות נוצרו מהשטחים שנכבשו בידי ברית המועצות, ואחרות על ידי חלוקה של רפובליקה אחת לכמה חלקים. הקריטריונים לייסוד רפובליקה חדשה היו כדלהלן:
# שתהיה על גבולה של ברית המועצות, כך שתוכל לפרוש אם תרצה,
# שתהיה חזקה מספיק מבחינה כלכלית לפרוש אם תרצה בכך,
# שתיקרא על שם הקבוצה האתנית הדומיננטית ברפובליקה, שתהיה בת מיליון אנשים לפחות.
 
המערכת נותרה כמעט ללא שינוי לאחר 1940. לא נוספו רפובליקות חדשות. רפובליקה אחת, הקרלו-פינית, פורקה ב-1956. שאר 15 הרפובליקות שרדו עד ל-1991. פרישה נותרה אופציה תאורטית, ולא מסתברת במיוחד בהתחשב במרכוז הסובייטי, עד להתפרקות ב-1991. באותו זמן, הרפובליקות נעשו למדינות עצמאיות, שחלקן עדיין היו מאורגנות תחת "חבר העמים של המדינות העצמאיות".
 
לכמה רפובליקות חלקו [[היסטוריה]] ואזור [[גאוגרפיה|גאוגרפי]] משותף, ולכן נקראו לפי שמות קבוצתיים. אלה היו הרפובליקות ה[[הים הבלטי|בלטיות]], הרפובליקות הטרנס-קווקזיות, וה[[מרכז אסיה|מרכז אסייתיות]].
 
{| class="wikitable" ! style="text-align:center;"
|- bgcolor="#f0f0f0"
! colspan="25" | רפובליקות ברית המועצות
|-
!
! דגל
! רפובליקה
! עיר בירה
! מדינה עצמאית יורשת
|width="220px" rowspan="16"|[[קובץ:USSR Republics Numbered Alphabetically.png|480px|מפת הרפובליקות הסובייטיות]]
|-
| '''1''' || [[קובץ:Flag of Armenian SSR.svg|50px]] || "|[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית]] || [[ירוואן]] || [[ארמניה]]
|-
| '''2''' || [[קובץ:Flag of Azerbaijan SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית]] || [[באקו]] || [[אזרבייג'ן]]
|-
| '''3''' || [[קובץ:Flag of Byelorussian SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית]] || [[מינסק]] || [[בלארוס]]
|-
| '''4''' || [[קובץ:Flag of Estonian SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האסטונית]] || [[טלין]] || [[אסטוניה]]
|-
| '''5''' || [[קובץ:Flag of Georgian SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הגאורגית]] || [[טביליסי]] || [[גאורגיה]]
|-
| '''6''' || [[קובץ:Flag of Kazakh SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית]] || [[אלמטי]] || [[קזחסטן]]
|-
| '''7''' || [[קובץ:Flag of Kyrgyz SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקירגיזית]] || [[בישקק]] || [[קירגיזסטן]]
|-
| '''8''' || [[קובץ:Flag of Latvian SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית]] || [[ריגה]] || [[לטביה]]
|-
| '''9''' || [[קובץ:Flag of Lithuanian SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית]] || [[וילנה]] || [[ליטא]]
|-
| '''10''' || [[קובץ:Flag of Moldavian SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית]] || [[קישינב]] || [[מולדובה]]
|-
| '''11''' || [[קובץ:Flag of Russian SFSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית הרוסית]] || [[מוסקבה]] || [[הפדרציה הרוסית]]
|-
| '''12''' || [[קובץ:Flag of Tajik SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטג'יקית]] || [[דושנבה]] || [[טג'יקיסטן]]
|-
| '''13''' || [[קובץ:Flag of Turkmen SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית]] || [[אשגאבט]] || [[טורקמניסטן]]
|-
| '''14''' || [[קובץ:Flag of Ukrainian SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית]] || [[קייב]] || [[אוקראינה]]
|-
| '''15''' || [[קובץ:Flag of Uzbek SSR.svg|50px]] || [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית]] || [[טשקנט]] || [[אוזבקיסטן]]
|}
 
==כלכלה==
{{הפניה לערך מורחב|כלכלה של ברית המועצות}}
לפני התמוטטותה, ברית המועצות הייתה המדינה עם ה[[כלכלה מתוכננת|כלכלה המתוכננת]] הגדולה ביותר בעולם. השלטון קבע את סדר הקדימויות הכלכלי שלו בתכנון מרכזי, כך שהחלטות אדמיניסטרטיביות הן שקבעו את חלוקת המשאבים ואת המחירים, ולא [[כוחות השוק]].
 
מאז המהפכה הבולשביקית ב-1917, המדינה גדלה מחברת איכרים לא מפותחת עם תעשייה מינימלית למעצמה התעשייתית השנייה בגודלה בעולם. לפי ה[[סטטיסטיקה]] הסובייטית, החלק של ברית המועצות בייצור התעשייתי העולמי גדל מ-4 אחוזים ל-20 אחוזים בין 1913 ל-1980. אם כי אנליסטים מערביים רבים חושבים כי טענות אלה מוגזמות, ההצלחה הסובייטית היא עדיין מרשימה. לאחר האירועים הקשים של [[מלחמת העולם השנייה]], כלכלתה של המדינה המשיכה לגדול, אם כי בשיעור לא אחיד. מדדי [[איכות חיים]], אם כי עדיין צנועים יחסית למערב, השתפרו, ולאזרח הסובייטי בסוף שנות ה-80 היה ביטחון כלכלי מסוים.
 
אם כי ההישגים האלה היו מרשימים, ב[[שנות ה-80]] מנהיגים סובייטים עמדו בפני בעיות רבות. הייצור של מוצרי צריכה במגזרי ה[[חקלאות]] והצריכה לא היה תמיד מספיק. משברים במגזר החקלאי הביאו לאסון בשנות השלושים, כאשר קולקטיביזציה נתקלה בהתנגדות של הקולאקים, דבר שהביא למאבק של איכרים רבים כנגד השלטונות, לרעב, ול[[מוות]] של כ-5-10 מיליון איש, בעיקר ב[[אוקראינה]], אך גם באזור [[נהר הוולגה]] וב[[קזחסטן]]. במגזרי השירותים והצריכה, חוסר בהשקעות הביא ל[[שוק שחור]] באזורים מסוימים.
[[קובץ:25roubles1947b.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פניו של [[ולדימיר איליץ' לנין|לנין]] על שטר של 25 רובל]]
 
בנוסף, מאז שנות ה-70, שיעור הגדילה של הכלכלה פחת באופן ניכר. פיתוח כלכלי רחב, המבוסס על שימוש בכמות גדולה של עובדים וחומרים כבר לא היה אפשרי, והפריון של הנכסים הסובייטיים היה עדיין נמוך יחסית למדינות מתועשות אחרות. מנהיגים סובייטיים עמדו בפני דילמה משמעותית: השליטה המרכזית החזקה שהדריכה את הפיתוח הכלכלי זה זמן רב לא הצליחה להביא ליצירתיות ולפריון, שכלכלה מפותחת ומודרנית כה צריכה.
 
המנהיגים של סוף שנות ה-80 הודו בכך שהגישות הכלכליות הישנות לא מועילות לפתרון בעיות חדשות, והם ביקשו ליצור תוכנית של רפורמה כלכלית על מנת לעורר את הכלכלה מחדש. המנהיגות, שבראשה מיכאיל גורבצ'וב, ניסתה פתרונות חדשים לבעיות הכלכליות באופן פתוח ("[[גלאסנוסט]]"), דבר שמעולם לא נעשה בברית המועצות. שיטה אחת לשיפור הפריון הייתה להגדיל את כוחם של כוחות השוק. אך רפורמות שיגדילו את השפעתן של כוחות השוק יסמנו פיחות בסמכות והשליטה של ה[[היררכיה]] התכנונית.
 
הבנה של התפתחויות בכלכלה היה תפקיד מסובך עבור משקיפים מערביים. במדינה היו פערים כלכליים ואזוריים גדולים מאד, וניתוח של מידע סטטיסטי לפי אזור היה תהליך איטי ומסורבל. מעבר לכך, הסטטיסטיקה הסובייטית לא הייתה תמיד בת השוואה לסטטיסטיקה המערבית, שכן הם השתמשו במושגים סטטיסטיים וכלכליים שונים. רוב האנליסטים המערביים, וגם חלק מהסובייטיים, הטילו ספק בדיוקם של הסטטיסטיקות שפורסמו, ואמרו כי שיעורי הגדילה התעשייתית היו בדרך כלל גדולים יותר משהיו באמת.
 
==גאוגרפיה==
{{הפניה לערך מורחב|גאוגרפיה של ברית המועצות}}
ברית המועצות השתרעה בחלק המזרחי של היבשת ה[[אירופה|אירופאית]], ובחלק הצפוני של [[אסיה]]. רוב המדינה הייתה ממוקמת צפונית ל-50 מעלות צפון, והקיפה שטח של 22,402,200 קמ"ר. בשל גודלה העצום, ה[[אקלים]] בה היה מגוון – ונע מ[[אקלים סובטרופי|אקלים תת-טרופי]] ו[[אקלים יבשתי|קונטיננטלי]] ל[[אקלים סוב-ארקטי|תת-ארקטי]] ו[[האזור הארקטי#אקלים|קוטבי]]. 11 אחוז מה[[אדמה]] הייתה ראויה לעיבוד, 16 אחוז ראויה ל[[רעיית צאן|מרעה]], 41 אחוז [[יער]]ות, ו-32 אחוז אחרים, כולל [[טונדרה]].
 
==דמוגרפיה==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[דמוגרפיה של ברית המועצות]], [[יהדות רוסיה]]}}
ברית המועצות הייתה אחת המדינות המגוונות ביותר מבחינה אתנית, עם יותר ממאה לאומים אתניים שונים. האוכלוסייה הכללית הוערכה ב-293 מיליון נפש ב-[[1991]]. רוב האוכלוסייה הייתה רוסית (כ-53.4 אחוז, מפקד 1970), וכן היו אוקראינים (16.9 אחוז), [[אוזבקיסטן|אוזבקים]] (3.8 אחוז), ולאומים רבים אחרים. רוסיה גדולה, הן בשטחה והן באוכלוסייתה, מכל יתר הרפובליקות של ברית המועצות שקיבלו עצמאות גם יחד, והיא עדיין מגוונת למדי מבחינה אתנית, וכוללת מיעוטים של [[טטרים]], אודמורטים, וקבוצות אתניות רבות אחרות.
 
===דת===
{{הפניה לערך מורחב|דת בברית המועצות}}
המדינה הובדלה מה[[כנסייה]] ב[[צו]] של מועצת הקומיסרים העממיים (ממשלת המהפכנים הזמנית) ב-23 בינואר 1918. נתונים רשמיים על מספר המאמינים בברית המועצות לא היו קיימים עד ל-1989. אך לפי מקורות סובייטיים ומערביים, מעל שליש מאזרחי המדינה, שרשמית הייתה [[אתאיזם|אתאיסטית]], לא האמינו בדת כלשהי. [[נצרות]] ו[[אסלאם]] היו הדתות הגדולות ביותר. הנוצרים השתייכו לכמה כנסיות: [[נצרות אורתודוקסית|האורתודוקסית המזרחית]] הגדולה ביותר ([[הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית]]) ; ה[[נצרות קתולית|קתולית]]; ה[[בפטיזם|בפטיסטית]] וכמה [[כת]]ות [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטיות]] אחרות. היו [[כנסייה|כנסיות]] רבות במדינה (7500 כנסיות רוסיות אורתודוקסיות ב-1974). רוב ה[[אמונה|מאמינים]] המוסלמיים היו [[סונה|סונים]], וכן היו [[יהודי]]ם רבים. דתות אחרות, שלהן היו מספר מועט של מאמינים, כללו [[בודהיזם]], [[למאיזם]], ו[[שאמאניזם]], דת שמבוססת על ספירטואליזם פרימיטיבי. תפקידה של הדת בחיי היומיום של האזרח הסובייטי השתנה מאדם לאדם. מכיוון שהאמונה והערכים החברתיים המוסלמיים היו קשורים מאוד זה לזה, נדמה שלדת הייתה השפעה גדולה יותר על המוסלמים מאשר על הנוצרים או על המאמינים האחרים. אך כשני שלישים מהאוכלוסייה הסובייטית לא היו מאמינים. כחצי מהאוכלוסייה, כולל פקידים גבוהים במפלגה ובממשלה, הצהירו כי הם אתאיסטים. כל חברי המפלגה הקומוניסטית נדרשו, בהתאם לאידאולוגיה הקומוניסטית, שטענה כי "[[האופיום של ההמונים|הדת היא אופיום להמונים]]", להיות אתאיסטים. לפיכך, לרוב האוכלוסייה הסובייטית, הדת הייתה נושא לא רלוונטי.
 
===לאומים===
{{הפניה לערך מורחב|לאומים בברית המועצות}}
האימפריה הרב-לאומית הגדולה שהבולשביקים ירשו לאחר המהפכה שלהם נוצרה על ידי התפשטות של ה[[צאר]]ים במשך כארבע מאות שנה. כמה קבוצות לאומיות הגיעו ל[[אימפריה]] מרצונם החופשי, אך רובם צורפו אליה בכוח. בצורה כללית, היה מעט מן המשותף לרוסים ולשאר הלאומים באימפריה מבחינה [[תרבות]]ית, [[דת]]ית או [[שפה|לשונית]]. פעמים רבות היו שני לאומים על אותה הטריטוריה. לפיכך, מתיחויות לאומיות נבנו במשך השנים לא רק כנגד הרוסים אלא גם בין הלאומים השונים לבין עצמם.
 
למשך קרוב לשבעים שנה, המנהיגים הסובייטיים טענו כי החיכוכים בין הלאומים הרבים שהרכיבו את ברית המועצות נמחקו, וכי ברית המועצות היא משפחת לאומים שחיים יחד באופן הרמוני. בהתאם לכך, ה[[תעמולה]] הסובייטית ציינה שבמדינה הוקם לאום חדש - "העם הסובייטי".
 
התסיסה הלאומית שהרעידה כמעט כל פינה מברית המועצות בסוף שנות ה-80 הוכיחה כי שבעים שנה של שלטון קומוניסטי לא הצליחו למחוק את ההבדלים הלאומיים והאתניים, וכי התרבויות והדתות הלאומיות יצוצו מחדש ברגע שיוכלו. משמעותה של המציאות שגורבצ'וב וחבריו עמדו מולה הייתה, שאלא אם כן ישתמשו ב[[כוח צבאי|כוח]], עליהם למצוא פתרונות אלטרנטיביים על מנת למנוע את התפרקותה של ברית המועצות.
 
הוויתורים שניתנו לתרבויות הלאומיות וה[[אוטונומיה]] החלקית שניתנה לרפובליקות בשנות ה-20 הביאו להתפתחותן של [[אליטה|אליטות]] לאומיות ול[[תודעה]] לאומית מוגברת. לאחר מכן, דיכוי ורוסיפיקציה הביאו להתנגדות להשתלטותה של שלטונות מ[[מוסקבה]] ולהתפתחות נוספת בתודעה הלאומית. רגשות לאומיים גם התפתחו ברפובליקות הסובייטית על ידי תחרות מוגברת על משאבים, שירותים ועבודה. כמו כן, אוכלוסייה של הרפובליקות ה"חזקות" בחלק האירופאי של המדינה טענו שהם מסבסדים את הרפובליקות ה"חלשות" ב[[מרכז אסיה]].
 
==ראו גם==
* [[מלחמת האזרחים ברוסיה]]
* [[מהפכת אוקטובר]]
* [[הצבא האדום]]
* [[האימפריה הרוסית]]
* [[טוטליטריזם]]
* [[המלחמה הקרה]]
* [[חבר המדינות]]
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
 
[[קובץ:תחום המושב.png|שמאל|ממוזער|300px|מפת תחום המושב]]
'''יהדות רוסיה''' היא קהילה [[יהדות|יהודית]] גדולה ומגוונת מאוד שהתקיימה באזורי [[האימפריה הרוסית]] ומאוחר יותר ב[[ברית המועצות]], ומתקיימת כיום ב{{ה|פדרציה הרוסית}} ובמדינות ברית המועצות לשעבר.
 
עד לסוף [[המאה ה-18]] חל איסור גורף על יהודים לחיות ברוסיה הצארית. יהודים בודדים בלבד קיבלו היתר ישיבה מוגבל. בשלהי המאה ה-18 [[חלוקת פולין|חולקה פולין]] בין [[האימפריה הרוסית]], [[אוסטריה]] ו[[פרוסיה]]. כתוצאה מכך התווספו לרוסיה שטחים מ[[רוסיה הלבנה]], מ[[ליטא]], מ[[אוקראינה]] המערבית וממחוזות [[פולין]] – שטחים שבהם חיו [[יהדות פולין|יהודים]] רבים. בעקבות התרחבות שטחה של רוסיה, מאות אלפי יהודים הוכנסו לגבולות רוסיה, והחל מסוף המאה ה-18 נוצר ברוסיה המרכז היהודי הגדול ביותר באירופה.
 
לאחר ששטחה של רוסיה התרחב, לא יכלה הממשלה לגרש את היהודים והקציבה להם שטח מחיה שרק בו הם יוכלו לגור, שטח זה נקרא: "[[תחום המושב]]" (תחום שהוכל בשטחים החדשים שרוסיה סיפחה). כמו כן, הטילה הממשלה הרוסית על היהודים הגבלות שונות ומסים כבדים כדי להצר את צעדי היהודים בחייהם הכלכליים.
 
החל משנת [[1881]] החלו הפרעות ביהודים ([[הסופות בנגב]]). בעידודם של הצארים [[אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה|אלכסנדר השלישי]] ו[[ניקולאי השני]], חלו [[פרעות קישינב]] בשנת [[1903]] ו[[משפט בייליס]] בשנת [[1911]] ולכן בין שנת [[1881]] ועד ל[[מלחמת העולם הראשונה]] בשנת [[1914]] נמלטו יהודים רבים מרוסיה, רובם ל[[ארצות הברית]] ו[[מערב אירופה]], ואחוז קטן בחר להגר ל[[ארץ ישראל]]. ברוסיה שגשגה בין היתר [[התנועה הציונית]] והוקמו בה תנועות [[חיבת ציון]] ועוד תנועות מהפכניות אחרות.
 
האזור הנרחב של האימפריה הרוסית וברית המועצות לאחריה היה ביתה של הקהילה היהודית הגדולה בעולם במשך שנים ארוכות. כמותה החלה להידלדל כתוצאה מה[[הגירה]] הגדולה מהאימפריה הרוסית (בעיקר ל[[אמריקה]]) בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20; בהמשך, בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]], עברו חלקים ניכרים מאוכלוסיית [[תחום המושב]] לשליטת המדינה החדשות שהוקמו בשטחי מערב האימפריה לשעבר; במקביל, יהודים רבים מצאו את מותם במהלך ב[[המהפכה הרוסית (1917)|מהפכה]] ותחת השלטון הסובייטי; [[השואה|שואת יהודי אירופה]] הכחידה כמות ניכרת מיהדות ברית המועצות; [[התבוללות]] מאסיבית וה[[אתאיזם]] הרשמי במדינה הביא לה"היעלמות" כמות נכבדה מיהודי ברית המועצות; ולבסוף, הליברליזיציה ב[[שנות השמונים]] ו[[שנות התשעים|התשעים]] של [[המאה העשרים]] הביאה ל[[הגירה]] נרחבת של היהודים, בחלקה ל[[ישראל]] – [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים]] (וכן ל[[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[גרמניה]] ועוד). גם כיום, הקהילה היהודית בשטחי ברית המועצות לשעבר היא מן הגדולות באירופה.
 
==היסטוריה מוקדמת==
היהודים הראשונים שישבו באזורי רוסיה של היום הם [[יהודי ההרים]], שישבו באזור [[הקווקז]] - [[צ'צ'ניה]] ו[[דאגסטן]]. הם ישבו באזורים אלו עוד מימי [[חורבן בית ראשון]], אך ייתכן שכבר מימי [[גלות אשור]]. היהודים ישבו בעיקר לחופי [[הים השחור]], חצי האי [[חצי האי קרים|קרים]] ו[[גאורגיה]] לאחר שנרדפו ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] ובזמן מלחמות ה[[אסלאם|מוסלמים]] ב[[האימפריה הפרסית|אימפריה הפרסית]].
 
בערך בתקופת [[ימי הביניים]], החלה הגעת סוחרים יהודים לשטחים הפנימיים של רוסיה ואל שטחיה של [[ממלכת הכוזרים]]. תחת השפעת היהודים התגייר בולאן, מלך הכוזרים, ובעקבותיו על המעמד השליט של ה[[כוזרים]] החל מאמצע המאה השמינית ועד תחילת התשיעית לספירה. לאחר תבוסת הכוזרים מידי [[סביאטוסלאב הראשון, נסיך קייב|סביאטוסלאב הראשון]] מקייב, ברחו יהודים רבים מקרים והתיישבו צפונה יותר.
פליטים יהודים מממלכת הכוזרים הם כנראה אלו שייסדו את הקהילות היהודית ברוסיה. עדויות להתיישבות יהודית ב[[קייב]], כיום בירת [[אוקראינה]], קיימות בערך מאותה התקופה וידוע על פגיעות ביהודים המקומיים בקייב בשנת [[1117]], עם המרידות בנסיך, שהיהודים היו בני חסותו. עם השתלטות [[ליטא]] על מערב רוסיה ניתנו ליהודים זכויות שונות.
 
גירוש היהודים ממדינות מערב אירופה ורדיפתם בגרמניה במאה ה-14, הביאה רבים מהם להתיישב בפולין ומזרחה לה בעקבות הזמנתו של [[קזימיר הגדול]] (1330-1370)
 
ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] הונח הבסיס להתיישבות היהודית ב[[אוקראינה]], ב[[פודוליה]] וב[[בלארוס]], שנגרם כתוצאה מעידוד ההגירה היהודית על ידי השלטון ה[[פולין|פולני]]. [[פרעות ת"ח ות"ט]] פגעו קשות בקהילות היהודיות ב[[אוקראינה]] וסביבותיה ורובן הושמדו. מספר שנים מאוחר יותר הרגו צבאות [[נסיכות מוסקבה]] מספר רב של יהודים שנתפסו בשטחי בלארוס וכן נאסרה על היהודים הישיבה בנסיכות.
 
==רוסיה הצארית ==
ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] הגיעו לנסיכות מוסקבה סוחרים יהודים, אך אלו סבלו מרדיפות ופגיעות, בעיקר אחרי שהתגלתה בשנות ה-70 של [[המאה ה-15]] "כת המתייהדים" ב[[מוסקבה]] וב[[נובגורוד]]. היהודים סבלו מגירושים רבים וצווים קשים הוטלו עליהם. אלו אשר ישבו בשטחי [[חצי האי קרים]] וחופי [[הים השחור]], אשר נכבשו מידי [[טורקיה]], לא נפגעו מצווים או גירושים אלו.
 
הקנאות הדתית ששלטה בנסיכות מוסקבה, שראתה עצמה כמעוז האמונה האורתודוקסית המוקף בכופרים מוסלמים וקתולים, הביאה ליחס קשה ליהודים. למשל, [[איוואן האיום]] (1533-1584) כבש את פולוצק ב-1563 והטביע 300 יהודים מקומיים שסירבו להיטבל לנצרות בנהר הדווינה. נסיכות מוסקבה הייתה אנטישמית במוצהר והייתה אזור עוין ביותר ליהודים.
 
===תחום המושב===
{{ערך מורחב|תחום המושב}}
החל משנת [[1773]] וכלה בשנים [[1793]] ו-[[1795]], סיפחה לידיה רוסיה שטחים נרחבים מ[[פולין]] ותוך כך סיפחה אליה כמיליון יהודים. בכך היא הפכה למדינה עם ריכוז היהודים הגדול בעולם באותה התקופה. הרוסים, שרצו בהתנצרותם של היהודים, הגבלתם והגירתם מרוסיה, הטילו עליהם צווים קשים ומגבלות.
 
בימי מלוכתה של [[יקטרינה הגדולה]] חלו מספר תהליכים הקשורים ליהודי רוסיה, ב-[[1778]] חילקה יקטרינה את רוסיה לחמישים מחוזות, כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד. חלק מהשינוי הכללי של 1778 היה שיוך התושבים ל[[מעמד חברתי|מעמדות]]. שינוי זה השפיע גם על יהודים שמיעוטם הוכרו כ[[סוחר]]ים הזכאים להרשם ב[[גילדה|גילדות]] ויתרתם סווגו כזכאים לגור בערים ומכאן זכאותם, לראשונה במזרח אירופה, לבחור נציגות לעירייה ואף להיבחר. בו בזמן צומצמה האוטונומיה הפנימית של מוסדות הקהילה היהודית, שההצדקה לקיומה הנפרד נעלמה. ב-[[1782]] בהמשך להחלטה כי סוחרים ועירונים חייבים לשבת ביישובים עירוניים ולא ביישובים כפריים, חלו גם על היהודים מגבלות על התיישבות בכפרים אלא אם כן עסקו ב[[חקלאות]]. ב-[[1791]] בלחץ סוחרים רוסים שחששו מתחרות נקבע ליהודים "[[תחום המושב]]" שבו הם הורשו לשבת.  מגמה זו המשיכה גם ב[[גזרת הקנטוניסטים]] של [[ניקולאי הראשון]] בשנת [[1827]], שקבעה גיוס יהודים ל[[צבא]] הרוסי. המגייסים הורשו גם לחטוף ילדים יהודיים ולהעבירם לתוכניות חינוכיות מיוחדות, שנועדו להרחיקם מהדת היהודים ולקרבם ל[[נצרות]].
 
היו גם שליטים אשר ניסו להתקרב אל לב היהודים: ה[[צאר]] [[אלכסנדר השני קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] התיר ליהודים שנחשבו לדעתו ל"מועילים" להתגורר מחוץ לתחום המושב שנקבע וכן הורד מהם חלק מעול המסים.
 
===תקופת הצאר אלכסנדר הראשון===
{{ערך מורחב|תקנת 1804}}
עם עלייתו לשלטון נדרש הצאר [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] לשאלת מעמדם של היהודים בממלכתו והקים ב-[[9 בנובמבר]] [[1802]] את "הוועדה לשיפור מצבם של היהודים". על בסיס מסקנות הוועדה פרסם הצאר בחודש דצמבר של אותה השנה את [[תקנת 1804]] (תקנת היהודים) המשקפת את ההנחות האלה: היהודים הם יסוד זר האחראי לבעיות הכלכליות והחברתיות במערבה של רוסיה ועל כן יש לתקן את מצבם, תיקון ברוח האבסולוטיזם הנאור. התקנות יועדו להגן על החברה מפני היהודים, על פי תפיסות משכיליות-יצרניות לפיהן עובד האדמה הוא אדם מועיל ויצרני, ולעומתו הסוחר הזעיר והמתווך הם גורם מזיק לכלכלה ויש לרסנו.
 
חלק ממסקנות הוועדה הייתה הוצאת היהודים מהכפרים לעיירות והגבלתם לתחום המושב.
 
===תקופת הצאר אלכסנדר השני===
[[קובץ:Promulgation of Manifesto of Emancipation the Peasant. Signakhi, Kakheti. 1864.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ההודעה על ביטול האריסות באימפריה הרוסית. סיר'נר'י, [[קאחתי]], [[מלכות המשנה של הקווקז]]. 1864]]
לאחר מותו של ה[[צאר]] [[ניקולאי הראשון]] ועלייתו של [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] חל שיפור במצבם של היהודים. כבר בהמלכתו של הצאר החדש בשנת [[1855]] בוטלו תקנות הגיוס ליהודים, אשר קיבלו הסדרי שירות בצבא כמו יתר ה[[אזרח|אזרחים]]. לסוחרים בעלי רכוש, אקדמאים, בעלי מלאכה מאומנים, בוגרי בתי ספר מקצועיים וחיילים משוחררים ניתנה הרשות להתיישב בכל מקום ברחבי רוסיה, ויהודים מסוימים היו יכולים אף להיות פקידים בשירות הממשלה, עורכי דין ושופטים. שכבת בעלי ההון היהודים הגיעה עד מהרה לידי משקל ניכר בכלכלה הרוסית: בנקאים וקבלנים לבניית מסילות ברזל, סוחרי יבוא ויצוא וספקי צבא יהודיים החלו לקבל מעמד נכבד. בנוסף למפעלי המלאכה והתעשייה הזעירה שהתרבו מאוד ב"תחום המושב", התרבו התעשיינים היהודים שהקימו מפעלים חשובים וגדולים מחוץ לגבולות "תחום המושב" . יהודים שהשתתפו בהקמת מפעלים חדשים ובעלי מלאכה הורשו לעזוב את "תחום המושב" ולשבת בתוך [[רוסיה]].
 
במרוצת הזמן נוסדו קהילות חדשות ברחבי רוסיה, בייחוד בשתי הערים הגדולות - [[מוסקבה]] ו[[סנקט פטרבורג]]. הקהילות החדשות שנוסדו היו שונות מהקהילות הוותיקות שהיו ב"תחום המושב": היהודים שחיו במוסקבה ובסנקט פטרבורג הרבו להיות בקשר עם הגויים, ואף על פי שהם רצו לשמור על יהדותם, הם לא דקדקו במנהגי היהדות. בני משפחותיהם של יהודי מוסקבה וסנקט פטרבורג למדו ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] ובבתי ספר רוסיים. גם בקהילות שב"תחום המושב" היו יהודים שסטו מהדת היהודית, ורבים מהילדים נשלחו ללמוד בבתי ספר רוסיים, שם קלטו את רוח ההשכלה הרוסית.
 
בתקופת שלטונו של אלכסנדר השני היו מחלוקות בין המשכילים היהודיים לבין שומרי הדת היהודית, משום שהמשכילים חשבו שכדי לקבל שוויון זכויות יש להשתלב אט אט בחיי החברה. כדי להחיש תהליך זה הם הפיצו את ההשכלה בשפה הרוסית, לעומתם, שומרי המסורת היהודיים הפיצו את ההשכלה בלשון העברית.
 
במשך שנות ה-70 חלה נסיגה מן הרפורמות לטובת היהודים: התפרסמו דברי הסתה נגד ספקים יהודיים החומסים את הממשלה ופוגעים בצבא, ונשמעו נימות אנטי-יהודיות בעיתונים שהדגישו את הסכנה הנובעת מגידול חלקם של היהודים בהשכלה ובחיי הכלכלה של [[רוסיה]].
 
=== תקופת הצאר אלכסנדר השלישי ===
{{הפניה לערך מורחב|הסופות בנגב}}
 
במרץ [[1881]] נרצח אלכסנדר השני על ידי חברי תנועת מחתרת מהפכנית. העיתונות האנטישמית רמזה באופן ברור מאוד [[יהודי|שהיהודים]] הם אלו שרצחו את ה[[צאר]], הופצו כרוזים רבים ותועמלנים הטיפו בממשלה להכות את היהודים על שרצחו את "הצאר הגואל", משחרר האיכרים. לאחר שישה שבועות מהרצח, החלו להתעורר פרעות בדרום [[רוסיה]] במשך שלוש שנים ופרעות אלה כונו"סופות הנגב". הגופים שהסיתו לפרעות אלו, שהיו, סביר להניח, בהרשאת השלטון, לא נבלמו על ידי ה[[משטרה]] או ה[[צבא]], אלא המשיכו לגרום לפרעות, שבאו לידי ביטוי בהרס ושוד יותר מאשר רצח. הפרעות גרמו ליהודים לדאוג שוב לעתידו של העם היהודי, והעם החל לחשוב על [[הגירה]], אך הייתה בעיה בקשר למקום היעד. בעקבות פרעות אלה התהוותה תנועה ציונית – תנועת "[[חיבת ציון]]" והחלה [[העלייה הראשונה]]. בין המתעוררים הראשונים לאחר הפרעות היו המשכילים היהודים, שהפרעות נגעו בהם באופן אישי. הם הבינו שצריך לעלות אל ארץ ישראל.
 
לאחר רצח אביו, עלה לשלטון [[אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה|אלכסנדר השלישי]], שהקים ועדה לנושא "טיפול העם היהודי ברוסיה". חברי הוועדה הגיעו למסקנה כי יש לתת ליהודים [[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]] לאורך זמן, אולם אלכסנדר השלישי, שנשלט על ידי גורמים חיצוניים החל ב[[תוכנית שלושת השלישים]]: שליש מהיהודים יש להרוג, שליש יש לגרש, ושליש יש להמיר לדת הנוצרית.
 
במשך כל 14 שנות מלכותו, היה אלכסנדר השלישי נוקשה כלפי היהודים: לאחר שהפרעות ביטאו את זעם העם כלפי היהודים, הגיעה תורה של השלטון, והחלה תקופת "הפוגרום הקר": נגזרו גזירות קשות על היהודים, בצורה של הפליה והגבלה נוספים, שצמצמו יותר את זכויותיהם של היהודים, שהיו בלאו הכי מוגבלות.
 
במאי [[1882]] נחקקו ארבעה חוקים שמטרתם הייתה לשעבד את היהודים, בייחוד מבחינה חברתית וכלכלית. לחוקים אלה קראו "חוקי מאי" והם:
# על היהודים נאסר להשתקע מחוץ לערים, עיירות, ומושבות חקלאיות.
# להפסיק את קיומם של כל שטרי המכירה והמשכנתה, ואת חוזי המכירה על נכסי דלא-ניידי הנמצאים מחוץ לתחומן של הערים והעיירות.
# אסור ליהודים לעסוק במסחר בימי ראשון ובימי החגים הנוצריים. כמו כן, ייסגרו בתי המסחר השייכים ליהודים כמו בתי המסחר של הנוצרים.
# התקנות הנ"ל תקפות רק על שטחים שב"תחום המושב" של היהודים.
 
חוקים אלו פגעו ביהודים בעיקר מבחינה כלכלית, משום שנאסר עליהם לעסוק במסחר ביום ראשון, יום בו באים האיכרים לעיר. כמו כן, נאסר על היהודים לעסוק בחקלאות ו\או לגור באזור חקלאי. יהודים שחיו בכפרים הועברו לערים הגדולות, מה שצמצם יותר את אפשרויות הפרנסה. היהודים שישבו ב[[מוסקבה]] היו בעלי השכלה, בעלי מלאכה ותעשייה, פקידים, סוחרים ובעלי אומנויות חופשיות. בשנת [[1891]] גורשו כ-30 אלף יהודים ממוסקבה בגזירת אחיו של הצאר, ניקולאי השני, אשר הטיל על היהודים הגבלות נוספות.
 
בשנת [[1891]] החל מתפרסם ברבים התרגום לרוסית של הספר בשם [[הפרוטוקולים של זקני ציון]], שמתייחס לקנוניה הרבנית בסיוע סוכנים של המשטרה החשאית הרוסית.
 
===פרעות ועלילות===
בשנת [[1903]] פרצו [[פרעות קישינב]], בעקבות תעמולה אנטישמית והסתה שנוהלה על ידי השלטונות הרוסיים. 45 יהודים נהרגו בפרעות אלה וכ-600 יהודים נפצעו. בשנת [[1904]] פרצה [[מלחמת רוסיה-יפן|מלחמה בין יפן לרוסיה]]. בעקבות תבוסתה של רוסיה במלחמה, האשימו הסתות אנטישמיות את היהודים באהדה ליפן ובהחלשת רוסיה. בעקבות הסתות אלו, התנפלו מגויסי חיל מילואים של הצבא הרוסי על יישובים יהודיים ב"[[תחום המושב]]". השלטון הרוסי לא מנע את ההתפרעות כדי שלא לפגוע בגיוסם למלחמה.
 
בעקבות [[מהפכת 1905]] שבה נאלץ הצאר להיכנע לדרישת התנועה ה[[ליברליזם|ליברלית]] ולהעניק זכויות אזרחיות ופוליטיות לעם, התנקמו אנשי הריאקציה ביהודים על המפלה שנחלו מידי אנשי המהפכה. הכוחות הראקציונרים, כמו הכנסייה, שלא רצו לוותר על כוח שלטונם ארגנו קבוצות המכונות '''המאות השחורות''' (כל קבוצה הכילה כ-100 אנשים) ואלו ערכו בשנת [[1905]] פוגרומים ביהודים. כחמישים עיירות נפגעו ומאות יהודים נהרגו.
 
ב-[[1911]] התרחשה עלילת הדם הידועה בשם [[משפט בייליס]]. יהודי בשם בייליס, שמש בבית הכנסת, הואשם ברצח נער נוצרי בחג הפסח בשל שימוש בדמו להכנת מצות. בסוף [[1912]] הועמד בייליס למשפט אלא שבאותה עת פעלו ברוסיה רוחות ליברלים רבים שהבינו כי הממשל העליל על בייליס עלילות לשווא. טובי עורכי הדין ברוסיה התגייסו לעזרתו ואכן לאחר כשלוש שנים זוכה בייליס מחוסר הוכחות.
 
==התקופה הקומוניסטית==
{{ערך מורחב|יהדות ברית המועצות}}
במהלך [[המהפכה הרוסית (1917)|המהפכה הרוסית]] נהרגו ככל הנראה בין 70,000 ל-250,000 {{מקור}} יהודים בפוגרומים שנלוו למהפכה. היהודים נחשדו בקרבתם לשלטון ה[[בולשביקים|בולשביזם]] ולכן נהרגו רבים מהם על ידי [[הצבא הלבן]].
 
ב-[[1918]], באחד הצווים הראשונים שהוציא [[ולדימיר איליץ' לנין]] כמנהיג רוסיה, הוציא לנין את האנטישמיות מחוץ לחוק. לנין ציין כי ההסתה הפרוגרומית ביהודים, היא כלי בידי בעלי האחוזות והעשירים, להסיט את עיני העניים מהמאבק המעמדי ל"שעיר לעזאזל".
 
היהודים בעלי ההשכלה במערב רוסיה ובסיביר, קיבלו תחילה יחס הוגן וחיובי. ליהודים חסרי ההשכלה שמצבם הכלכלי רע הוצע על ידי השלטון בין [[מלחמת העולם הראשונה]] ל[[מלחמת העולם השנייה]] לעבור למקומות אחרים ברחבי רוסיה ולהקים שם אזורים יהודיים-חקלאיים, כדוגמת [[המחוז היהודי האוטונומי]] שהוקם ב-[[1934]].
 
במהלך פלישת [[גרמניה הנאצית]] לרוסיה במהלך [[מבצע ברברוסה]], לקחו ה[[נאצים]] ומשתפי פעולתיהם בשבי מיליוני יהודים משטחי [[ברית המועצות]] ורבים מהם נרצחו ב[[שואה]] על ידי ה[[איינזצגרופן]]. לאחר סוף [[מלחמת העולם השנייה]] היגרו יהודים רבים משטחי [[ברית המועצות]], חלקם ל[[ארץ ישראל]], רובם ל[[ארצות הברית]]. ועם התפשטות הגוש הקומוניסטי "נכלאו" היהודים בשטחי הגוש ולא הורשו לצאת ממנו.
 
==הפדרציה הרוסית==
[[תמונה:Мемориальная синагога на Поклонной горе (Москва) 1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[בית הכנסת לזכר השואה (מוסקבה)|בית הכנסת לזכר השואה שבמוסקבה]]]]
כיום (2010) יש ב[[ברית המועצות]] לשעבר כ-205,000 יהודים רשומים. בנוסף יש מספר לא ידוע, אך ראשי הקהילה ומומחים רבים מעריכים שהוא גבוה מאוד (כמיליון), של יהודים שאינם יודעים על יהדותם או שאינם מספרים על יהדותם, מחציתם מתגורר במוסקבה.{{הערה|{{הארץ||הרב הראשי של הקרמלין|1.1558660}}}}
 
כיום פועל ברוסיה הארגון [[איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה]], שבראשו עומדים [[רב ראשי|הרב הראשי]] לרוסיה [[ברל לזר]] ואיל ההון הישראלי [[לב לבייב]]. הארגון מגלגל תקציב של מיליוני דולרים, ופתח בתי כנסת, בתי ספר, [[בית תמחוי|בתי תמחוי]], מרכזים קהילתיים ועוד ברחבי רוסיה וברית המועצות לשעבר.
 
==יהדות סנקט פטרבורג==
'''הקהילת היהודית ב[[סנקט פטרבורג]]''' היא אחת הוותיקות ב[[רוסיה]], כאשר מרכז הקהילת היהודית שוכן ברחוב רובינשטיין (שעד [[1929]] נודע כרחוב טרויצקי).
 
הקהילת היהודית בעיר הופיעה כבר בסוף [[המאה ה-17]], ב-[[1802]] היה כבר [[בית עלמין]] [[יהודי]]. הרפורמות של ה[[צאר]] [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]], הביאו לצמיחה מהירה באוכלוסייה היהודית בעיר.
 
ב-[[1863]] מונה לראשונה רב ראשי לעיר וב-[[1893]] נפתח [[בית הכנסת קורל הגדול (סנקט פטרבורג)|בית הכנסת הקיסרי הגדול]]. מאז [[מהפכת פברואר]] ירד מאוד מספר יהודי העיר.
 
נכון למרשם אוכלוסים משנת [[2003]], חיו 35,000 יהודים בעיר, אולם ההערכות הן כי חיים הרבה יותר.
 
==ראו גם==
* [[אסירי ציון]]
* [[יהודי ההרים]]
* [[אנטישמיות ברוסיה]]
* [[העלייה מברית המועצות בשנות השבעים]]
* [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים]]
* [[פרשת חטיפת המטוס של דימשיץ-קוזנצוב]]
* [[ציונות ברוסיה]]
 
== לקריאה נוספת ==
* א. א. גרשוני, '''יהודים ויהדות בברית המועצות''', ירושלים: הוצאת פלדהיים, תש"ל-1970.
* אלכסנדר קוליק (עורך), '''תולדות יהודי רוסיה, מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר|הוצאת מרכז שזר]], 2010.
* [[איליה לוריא]] (עורך), ''' תולדות יהודי רוסיה, מחלוקות פולין עד נפילת הקיסרות הרוסית, 1917-1772''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר|הוצאת מרכז שזר]], 2012.
* [[מרדכי אלטשולר]], '''יהדות במכבש הסובייטי - בין דת לזהות יהודית בברית-המועצות 1964-1941''', ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2007.
* [[בנימין פינקוס]] , '''סופה של תקופה: יהודי ברית-המועצות בעידן גורבצ'וב 1991-1986''', הוצאת הספרים של [[אוניברסיטת בן-גוריון]], 1999.
* בנימין פינקוס, '''יהודי רוסיה וברית-המועצות - תולדות מיעוט לאומי''', הוצאת הספרים של [[אוניברסיטת בן-גוריון]], 1986.

גרסה מ־02:59, 21 במרץ 2013

כל מי שיש לו מה להוסיף, החל מנקודות וכלה בעריכה - מוזמן לעשות את זה בהקדם!

כתבה לבית משיח לקראת הערך ה-5,000

אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=משתמש:זוננשיין/ארגז_חול&oldid=128404"