|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| '''הקדוש ברוך הוא''', הוא הישות היחידה, וכל הכוחות בעולם ומחוץ ממנו, הרוחניים והגשמיים, נובעים מכוחו האין סופי, וזקוקים בכל עת לכוחו המחדש את הברואים בכל עת{{הערת שוליים|1=רמב"ם פ"א מהלכות יסודי התורה, הלכות ב - [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=3 ג]. ספורנו תהילים קיט על הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים. [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שער היחוד והאמונה - פרק א']] ובאר מים חיים [[פרשת בראשית]] בשם ה[[בעל שם טוב]] הקדוש.}}
| | #הפניה [[ידיעת הבורא]] |
| | |
| אין לנו כל השגה בו, וכנאמר בזוהר הקדוש: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל".
| |
| | |
| על פי דברי ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]], חיזוק ההשגה בבורא הוא רק על ידי א. ידיעת ישותו. - כלומר וודאות קיומו המוחלט. ב. שלילת המהות - שלילת דברים שנרחקים מהבורא.
| |
| | |
| כמשל לכך מביא הרמב"ם קבוצת אנשים שאינם יודעים מה היא ספינה. אחד יודע כי הוא לא בעל חי, השני יודע גם כי היא לא מעוגלת אלא מאונכת, השלישי יודע גם כי היא לא ביבשה, ככל שמרבים לדעת שלילת מה שאינה, כך מתקרבים להשגתה. כך להבדיל, מכיון שאין לנו כל השגה בבורא, כל השגתינו בו מתרכזת בשלילת המהות.
| |
| | |
| לפי שיטת [[אדמו"ר הצמח צדק]], עיקר ההשגה בבורא היא על ידי החלק הראשון - ידיעת ישותו, ורק ב[[עולם הבא]] תהיה לנו את ההשגה במהותו.
| |
| == הגדול ==
| |
| | |
| לפי שיטת הרמב"ם, התוארים "הגדול הגבור והנורא" הנאמרים בשמונה עשרה, הינם תוארים הבאים לתאר שלילת מהותו. הגדול מסביר את שלילת הגבלותיו, הגבור שולל חולשה כל שהיא, וכן הלאה.
| |
| | |
| ישנה שיטה אחרת, כי התוארים על הבורא באים לתאר את פעולותיו ומידת הנהגתו בעולם.
| |
| | |
| לפי הסברו של [[אדמו"ר הזקן]], התואר "הגדול" למשל, מורה על מדת '''הגדולה''', שהיא מדת [[חסד]] והתפשטות החיות בכל העולמות, ובריאת ברואים לאין קץ ותכלית, והוויתם ברואים מאין ליש, וקיומם בחסד חנם.
| |
| | |
| מדה זו נקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכאמור בפסוק גדול ה' ולגדולתו אין חקר.
| |
| | |
| מסיבה זו, משפיעה מידה זו חיות והתהוות מאין ליש ל[[עולמות]] ו[[נברא|ברואים]] אין קץ, מכיון שהיא באה מטובו האין סופי של הקב"ה, שטבע הטוב להטיב.<REF>[[שער היחוד והאמונה - פרק ד']]</REF>
| |
| | |
| ==מלך מלכי המלכים==
| |
| '''מלך מלכי המלכים''' הוא מן הכינויים לקדוש ברוך הוא אשר מצוי בדברי חז"ל. ביאורי כינוי זה בפשטות הוא שמלכים הם המלכים ב[[עולם הזה]], ומלכי המלכים הם שרים של מעלה, ומלך מלכי המלכים הוא הקב"ה. עוד מבואר כי הקב"ה נקרא מלך מלכי המלכים לפי בבחינת מלכותו והנהגת העולמות ב[[עשר הספירות]]. שבבחינת מלכים הוא הארתו ב[[נה"י]], ומלכי המלכים הוא ב[[חג"ת]], ומלך מלכי המלכים הוא בבחינת הארתו ב[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]]
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| [[קטגוריה:מושגים כלליים]]
| |