תומכי תמימים מונטריאול: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
ישיבת '''תומכי תמימים מונטריאול''' הינה ישיבת [[תומכי תמימים]] בעיר [[מונטריאול]] שבקנדה.  
ישיבת '''תומכי תמימים מונטריאול''' הינה ישיבת [[תומכי תמימים]] בעיר [[מונטריאול]] שבקנדה.  
את הישיבה יסד [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[ג' חשוון]] בשנת [[תש"ב]]. הישיבה הוקמה על ידי תשעה [[תמימים]] שהגיעו מ[[שנחאי]] וקיבלו על ידי השתדלותו של אדמו"ר הריי"צ ויזה סטודנט על ידי הממשל הקנדי.  
את הישיבה יסד [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[ג' חשוון]] בשנת [[תש"ב]]. הישיבה הוקמה על ידי תשעה [[תמימים]] שהגיעו מ[[שנחאי]] וקיבלו על ידי השתדלותו של אדמו"ר הריי"צ ויזה סטודנט על ידי הממשל הקנדי.  
 
[[קובץ:3_1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב הנדל מוסר שיעור בשנים הראשונות לישיבה]]
== הקמת הישיבה ==
== הקמת הישיבה ==
ביום ב' מרחשוון תש"ב, הגיעו תשעה בחורים ([[יוסף ראדאל]], [[אריה לייב קרמר]], [[יוסף מנחם מענדל טננבוים]], [[מנחם זאב גרינגלס]], [[משה אליהו גרליצקי]], [[יצחק הנדל]], [[יוסף וינברג]], [[יוסף צבי קוטלרסקי]] ו[[שמואל שטיין]]) משנחאי לאדמת קנדה. תשעת הבחורים למדו לפני זה בישיבת [[תומכי תמימים אוטווצק]]. מיד כשהגיעו, הורה להם אדמו"ר הריי"צ לפתוח '[[תומכי תמימים]]' במקום החדש אליו הגיעו. ואכן, כבר למחרת פתחו ישיבה חדשה בבית כנסת "נוסח האר"י", כאשר למנהל מונה הרב [[יצחק הכהן הענדל]].
ביום ב' מרחשוון תש"ב, הגיעו תשעה בחורים ([[יוסף ראדאל]], [[אריה לייב קרמר]], [[יוסף מנחם מענדל טננבוים]], [[מנחם זאב גרינגלס]], [[משה אליהו גרליצקי]], [[יצחק הנדל]], [[יוסף וינברג]], [[יוסף צבי קוטלרסקי]] ו[[שמואל שטיין]]) משנחאי לאדמת קנדה. תשעת הבחורים למדו לפני זה בישיבת [[תומכי תמימים אוטווצק]]. מיד כשהגיעו, הורה להם אדמו"ר הריי"צ לפתוח '[[תומכי תמימים]]' במקום החדש אליו הגיעו. ואכן, כבר למחרת פתחו ישיבה חדשה בבית כנסת "נוסח האר"י", כאשר למנהל מונה הרב [[יצחק הכהן הענדל]].
שורה 19: שורה 19:




[[קובץ:3_1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיתוב תמונה]]
 


הרבי הריי"צ, לא היה שבע רצון מההצלחה, וכשבוע לאחר מכן שיגר מכתב אל הרב לויטין, בו קובל על כך שאספו "רק" עשרים וארבעה תלמידים; הוא נתן הוראות מעשיות כיצד לאסוף יותר תלמידים.  
הרבי הריי"צ, לא היה שבע רצון מההצלחה, וכשבוע לאחר מכן שיגר מכתב אל הרב לויטין, בו קובל על כך שאספו "רק" עשרים וארבעה תלמידים; הוא נתן הוראות מעשיות כיצד לאסוף יותר תלמידים.