הזאל הגדול (770): הבדלים בין גרסאות בדף

כשנקנה הבניין סבורים היו באי בית רבי, כי הבניין עונה על הדרישות לכל צרכי הרבי - [[אדמו"ר הריי"צ]] ומשפחתו ועדת החסידים הקטנה. מלבד מרפסת סוכה קטנה שנבנתה בקומה השניה כדי שאדמו”ר הריי”צ לא יטרח עצמו לרדת למטה בחג הסוכות כדי לאכול בסוכה - לא שינו מאום בבניין. קהילת החסידים הקטנה שהיתה אז, הסתדרה יפה עם [[הזאל הקטן]] בעת [[התוועדות|ההתוועדויות]] והתפילות.  

אט אט החל להסתמן צורך במקום רחב ומרווח יותר. להתוועדויות של הרבי החלו להגיע אנשים רבים, גם לא מ[[אנ"ש]], והזאל הקטן היה צר מהכיל את כל הציבור. צורך זה היה בבחינת הכרח כבר בשנת [[תשי"ד]], שלוש שנים בלבד לאחר קבלת הנשיאות הרשמית של הרבי מה”מ ב[[י"א שבט תשי"א]].  

מכאן ואילך הודבקה תווית חדשה לחניית האמבולנסים - ‘שאלאש’ (חניה, באידיש). ה’[[שלאש]]’ הפך למושג. הוא היה מקום עזוב ומוזנח, והיו צריכים להכשירו היטב עבור ההתוועדויות והתפילות. הממונים גידרו את ה’שלאש’ מצדו הצפוני והדרומי, כלומר מהצד הפונה לאיסטערן פארקווי וליוניון (שם הייתה יציאה לחצר); ממעל פרשו ברזנט, שבחג סוכות הוחלף בסכך. כך השתמשו במקום באופן ארעי למדי.  

רק בסוף שנת [[תשי"ט]], התחילו בפעילות ממשית כדי להפוך את ה’שלאש’ למבנה קבוע ורגיל, אטום לגשם, לרוח ולקור. הבנייה הסתיימה לקראת ראש השנה [[תש"כ]], ומקומו של הרבי נקבע, כרגיל, בפינה הדרומית מזרחית. הרה”ח ר’ [[זלמן בלסופסקי]] בנה בימה מיוחדת עבור הרבי כדי שיישב עליה בזמן ההתוועדויות. ייחודיותה של הבימה היתה בכך, שכשלא השתמשו בה ניתן היה להרימה ולקפלה אל הקיר, וכך נוצרו מקומות ישיבה נוספים.  

על הבימה, לכיוון רחוב יוניון היה חלון שהיה פתוח ממש, והוא היה מאחורי הרבי. בעת ההתוועדויות היו הבחורים מנצלים זאת ונעמדים שם כדי לראות את הרבי, אך לאחר זמן קצר הורה הרבי לסגור את החלון. מבנה ה’שלאש’ הסתיים היכן שנמצא כיום עמוד גדול בחלקו המערבי של 770.  

באחד הימים נתלו בבית המדרש המחודש חמש נברשות יפות אותם תרמה [[הרבנית חיה מושקא]] ע”ה. כאמצעי אוורור, קרעו בגג ה’שלאש’ חלונות מיוחדים שנתנו מענה סביר בזמנים רגילים. אולם בשעת ההתוועדויות וכדומה, היה חם למדי.  

הבניה החלה בימים הראשונים של חודש אלול [[תשכ"ז]] והקבלן עבד במהירות עצומה על מנת לעשות את הכמעט בלתי אפשרי - לסיים את הבניה תוך חודש ולהכין את בית הכנסת המורחב כבר לתפילות ראש השנה. לשם השוואה רק נאמר, כי שיפוץ דירה משפחתית רגילה אורכת מספר חודשים, כך שהשטח גדול כל כך בתנאי בניה קצת מסובכים - עבודה במרתף של בניין קיים - היה זה כמעט דמיוני להגיע להספק הנדרש.

במשך השנים שלאחר [[תשכ"ח]], המשיך הרבי לתבוע מר’ אהרן את המשך ההרחבה הלאה, גם אל מתחת לבניין 887. עדות לכך ניתן למצוא במכתב שכתב ר’ אהרן לרבי ביום כ”ב באייר תשכ”ח, שם הוא מדווח לרבי על פעילות ה’תפילין טראק’ ([[טנק המבצעים]] בגרסתו הראשונה) שלו. תשובתו של הרבי בגוף המכתב הייתה: “ת”ח על הבשו”ט, כן יבש”ט סו”ס גם בעניני הרחבת ביהכנ”ס ובנינו” [= תשואות חן על הבשורות טובות, כן יבשר טוב סוף סוף גם בעניני הרחבת בית הכנסת ובנינו].  

בערב ראש השנה תשל”ד, עמד ה’זאל’ הגדול כשהוא מורחב עד ליכולת המקסימלית שלו. הרצפה אמנם היתה עקומה וכל 770 עמד במדרון (עד שיישרו זאת לאחר כמה שנים); גם הפנאלים עדיין לא הודבקו, ועזרת הנשים בצד איסטערן פארקווי היתה רק משטח בטון - אך הבניה בכללותה הושלמה.  

ההרחבה השלישית לא כללה את השטח שמתחת לעזרת נשים באיסטערן פארקווי. כמה שנים לאחר מכן, עשו בקצה המזרחי חדר למעילים ולתאי אכסון, שהפך אחר כך לכמעין ‘חדר שני’ עד לשלב בו שיפצו את השירותים למטה - אז התפנה חדר החשמל שהיה במקום ופתחו את כל השטח מתחת לעזרת נשים.  

מתחת לעזרת הנשים, נמצאת גם ‘הלשכה’ - כפי שמכנים אותה בפשטות המוני החסידים הבאים ל-‏770 - הנמצאת מתחת לעזרת הנשים של איסטערן פארקווי, והיא ללא ספק אחד הנדבכים החשובים של 770. קשה לדמיין כיום את 770 מבלי שירותה הנאמן והמסור של הלשכה, או כפי שרבים כינוה בחיבה “לשכת עושי חביתין”, על שם הלשכה שהיתה בבית המקדש, שם הכינו את המזון.  

בשעה 5:00 בדיוק הגיע הרכב של הרבי. הרבי יצא מן הרכב ופנה לעבר בימה המאולתרת משם השמיע הרבי שיחה בת כ- 10 דקות. הרבי דיבר על משמעות השם המוענק לאירועים מסוג זה ב’שפת המדינה’ - ‘גראונד ברייקינג’ - שבירת הקרקע. הרבי הסביר את משמעות המילים הרומזות על ענין השבירה והביטול שיש לשתף באירועים כאלו. יש לדעת שהכל ניתן מאת הקב”ה וחלילה לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. בין היתר התייחס הרבי למשמעות הרוחנית של הנחת אבן הפינה בהשוותו זאת לאבן השתייה ממנה הושתת כל העולם כולו ומקום משכנה היה דווקא בקודש הקדשים.  

מר צ’ייס פתח את דבריו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לבנות כאן את בית מדרשו ומרכזו העולמי של הרבי שליט”א בספרו נרגשות היאך ראה בשואה את הגרמנים ימ”ש, מכלים את כל בתי הכנסת שבעירו. אז לא האמין כי בא יבא היום והוא עצמו יבנה בית כנסת. עד כאן דיבר מר צ’ייס באנגלית. ואז הוסיף (באנגלית): רבי, אמנם התחייבתי לך לדבר באידיש, אך מה אעשה ושכחתי שפה זו כמעט לגמרי והדבר קשה עלי, אך זאת אומר: “רבי איך האב דיר ליב זייער זייער אסאך (רבי אני אוהב אותך הרבה מאוד)", באחלו לרבי שליט”א בריאות והצלחה סיים מר צ’ייס נאומו.  

כל אותה העת נשען הרבי על גבי הסטענדער מוטה קמעה לכיוון הדובר והביט בו בעיניו הק’.  

ממפרסת זו זכינו לראות את הרבי פעמים רבות במשך כשנה ורבע, ומשם יצאה הבשורה הגדולה לעולם כולו, כאשר לאחר התפילות יצא לשם הרבי ועודד את שירתנו הכמיהה להתגלותו לעינינו בגאולת כל עם ישראל: “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!”  

בשנת תשנ"ב החלה תכנית הרחבה, ולשם כך נרתם הרב [[יוסף יצחק גוטניק]] וכן נפתחה מגבית עולמית וכלל חסידי חב"ד בעולם כולו נקראו לתרום להרחבת ושיפוץ בית חיינו. העבודה עצמה לקחה מספר שנים, והיא הסתיימה בבשנת תשנ”ה כאשר כל רחבת הכניסה של 770 שופצה, והוחלפה ברחבה חדשה ומפוארת. נוסף לכך נבנו בקומת הבייסמנט של 770 כ–50 חדרי שירות חדשים לרווחת הבאים לחצרות קדשינו. המקום בו עמדו חדרי השירות, נהרס כליל, ועל מקומו הורחב ה’זאל’ הגדול בצורה משמעותית, לאחר שהתקינו בו מקומות ישיבה.  

מיד לאחר ג' תמוז הוחלפה התקרה הישנה - ממנה בלטו צינורות המיזוג והחשמל - הוחלפה בתקרה אקוסטית יפה ואסתטית שהוסיפה הוד והדר לבית המדרש, וכמו כן הוחלף הפארקעט של הרצפה בזאל כולו.

במרחשון תשס"ו הוחלפה רצפת 770 ברצפה חדשה (לאחר למעלה מ-11 שנים).  

במהלך השנים מאז פתיחת בית הכנסת על ידי הרבי הריי"צ בעת קניית הבנין, הופקד ניהול בית הכנסת בידי "גבאי בית הכנסת ובית המדרש ליובאוויט שבליובאוויטש", הם שדאגו לתפילות, לנקיון ולשאר צרכי הבית. לכך היו התייחסויות מיוחדות מהרבי במקרים רבים, וכאשר חברי אגו"ח ניסו להתערב בנעשה, העיר על כך הרבי בחריפות.