סבוראים: הבדלים בין גרסאות בדף

ישנה מחלוקת על אורכה של תקופה זו. [[רב שרירא גאון]] ב[[אגרת רב שרירא גאון|איגרתו]], בעל "סדר תנאים ואמוראם" ועוד, כתבו כי תקופת הסבוראים  הסתיימה בשנת 540 למניינם, עם מותם של רב עינא - ראש ישיבת סורא ורב סימונא - ראש ישיבת פומבדיתא. לעומתם, סובר רבי אברהם אבן דאוד ב"ספר הקבלה" כי תקופה זו נמשכה עד למחצית המאה השביעית לספירה הנוצרית, עם פטירת רב ששנא- ראש ישיבת סורא.

על פעלם התורני של רבנן סבוראי כותב רב שרירא גאון באיגרתו (בתרגום לעברית): {{ציטוטון|אף שהוראה לא היתה, היו פירושים וסברות קרובים להוראה, ונקראו רבותינו אלו 'רבנן סבוראי'. וכל מה שהיה תלוי ועמד, פירשוהו}}.  

במקומות מסוימים, דבריהם אף נכנסו לתוך התלמוד עצמו (ראה להלן).  

על פי עדויותיהם של כמה מן ה[[ראשונים]], בתלמוד שבידינו נטמעו כמה סוגיות סבוראיות, רובן בראשי המסכתות או בפתחם של נושאים חדשים. העיסוק הפרשני בסוגיות הללו הוא בדרך כלל באמצעות ניתוח לשוני, ולעיתים קרובות יש בו השוואה בין חלקי המסכת, והרחבה של הדיון, אך אין בו תוספות הלכתיות ועקרוניות. דוגמאות ידועות לסוגיות סבוראיות: הפתיחה ל[[מסכת קידושין]], הפתיחה ל[[סדר נזיקין]] וסוגיית המגדף במסכת סנהדרין.

קיימת דעה כי חלק מהמקומות שבתלמוד בו חלוקים [[אמוראים]], ובסוף מחלוקתם נאמר "והלכתא כרב פלוני" או "והלכתא כך וכך", פסיקה זו היא הוספה של הסבוראים{{הערה|ב"מ לוין, '''רבנן סבוראי ותלמודם''', ירושלים תרצ"ז, פרק י: "פירוש" בצורת "והלכתא", עמ' 46–53.}}.