דוד כהן (הנזיר): הבדלים בין גרסאות בדף

קשריו של הרב הנזיר לחב"ד ולתורת החסידות החלו בזכות אביו. וכך כותב הרב הנזיר על אביו: “..ביחוד חיבב את ‘[[קונטרס ההתפעלות]]’ להרב האמצעי, והיה עובד עבודת הקודש זו תפילה, לפי דרכו בהתפעלות השכל ודמעות גיל מתגלגלות מעיניו. אחרי שנים, כשנפגשתי עם אבא, בשובו הביתה בין הזמנים, אמר שהביא לי מתנה טובה, והוציא משק הטלית ותפילין שלו את ‘קונטרס ההתפעלות’ ויגש לי, ואני לא הבנתי אז את ערך המתנה. כעבור שנים רבות, בהיותי במכללה גרמנית, נמשך ליבי אחר חכמת הקבלה, פניתי לאבא במכתב בשאלות בעניני הספירות, הכוחות והבחינות, וישלח לי על ידי הדואר את ה"[[תניא]]" ו"[[קונטרס ההתפעלות]]".

בספרו ‘קול הנבואה’, לא הביא הנזיר מתורת החסידות הכללית אלא רק מתורת חב"ד ובפרט מתורתו של אדמו"ר האמצעי, בשל הקרבה הרעיונית אותה חש לתורת חב"ד.

בהיות בנו הרב שאר ישוב ב[[יחידות]] אצל [[הרבי]] בשנת [[תשכ"ה]], דיבר עמו הרבי על כך שאיננו אוכל בשר. הרבי אמר לו: מילא אתה מקיים את “מעשה אבותיכם בידכם", אך אביכם הרי מקובל גדול כיצד הוא מרשה לעצמו להימנע מ[[עבודת הבירורים|בירור הניצוצות]] באכילת בשר? הרב שאר ישוב סיפר שברגע הראשון בא במבוכה, אך אחר כך התעשת ושאל את הרבי האם יש לו את הספר “[[שדי חמד]]", שם, במערכת אכילה כותב על אחד מתלמידי ה[[אריז"ל]] “שזה כמה שנים נהג בעצמו פרישות שלא לאכול בשר כלל וחלילה ללגלג עליו ואשרי חלקו". בתשובתו של הרבי כפי שמצוטטת בספר ה’יחידות’, הגיב הרבי שהדבר שייך ליחידי סגולה.

לימים, ב[[יחידות]] עם בנו, הרב [[שאר ישוב כהן]], פנה אליו הרבי ואמר “לסבכם הייתה מעלה…" הרב כהן סיפר שבדעתו היה באותו רגע, שהרבי יעלה בפניו איזו מעלה של לימוד וכד’, אך הרבי חייך ואמר “סבכם היה עני" ובשל עניותו נאלץ לעמול במלאכת כפיים ככורך ספרים, מה שהסיט ממנו את עיניהם הבוחנות של השלטון ואיפשר לו להעמיד את ביתו כמסתור לרבי.

ביום ו’ בתשרי [[תשכ"א]], פונה אליו הרבי במכתב בתואר נדיר “הרה"ח אי"א נו"נ בעל מדות ובעל השם מוה"ר דוד שי’ הכהן..."

מספר חודשים לאחר מכן, בא’ דחנוכה, משגר אליו הרבי מכתב נוסף כמענה למכתבו אל הרבי, וכתודה על משלוח תדפיס מספריו אל הרבי. הרבי כותב “ארשה לעצמי לבוא באיזה הערות בשולי הגיליון, ובפרט שבידעי השפעתו בחוגו ובסביבתו, ובאם נכונות הן – הרי גם חשיבות מיוחדת להן. וכבר נאמר ואת והב בסופה".

עבד לעבדי ה’ ומצפה לישועה ולגאולה שלימה.

הקשר בינו לבין הרבי נמשך גם דרך בנו, הרב [[שאר ישוב הכהן]], כאשר הרבי משגר דרכו פרישות שלום, ומתעניין בשלום הרב הנזיר. כך למשל במכתב ששיגר לרב שאר ישוב בר"ח כסלו תשכ"ט, כותב הרבי {{ציטוטון|קבלתי המברק למען אביו הרה"ג הרה"ח וכו’ שליט"א, והזכרתיו על הציון, ובוודאי לא ימנע הטוב לבשר הטוב בזה.

“בהזדמנות זו אביע תקוותי אשר באם הופיעו לאור ממאמרי וחיבורי אביו שליט"א בטח יורה מר לעושי רצונו לשלחם לספריה אשר על ידי, ואת"ל הרי זה שייך לתוכן המברק כיוון שהספרי’ היא לתועלת הרבים וזכות הרבים בזה. ותודה מראש. בהוקרה בכבוד ובברכה לבשורות טובות}}.

לאחר פטירתו של הרב הנזיר, ככלות ה’שבעה’, שלח הרב אברהם רוזנבום, מי שסייע ביד הנזיר בסידור ועריכת כתביו, מכתב לרבי. מכתב זה הוא כתגובה למכתב ששיגר הרבי, בו ביקש לעדכנו לגבי מאמריו וכתביו של הרב הנזיר.

{{ציטוטון|ב"ה, ירושלים עיה"ק תובב"א אור ליום ה’ פ’ כי תצא ז’ אלול תשל"ב.

בליל ג’ פרשת שופטים כ"ח מנ"א תשל"ב בשעה 3 לפנות בוקר, ממש בעלות עמוד השחר, באותה שעה בה היה רגיל לקום מידי יום, החזיר נשמתו לבוראו כשסביבו עמדו בנו, בחורי ואברכי הישיבה והגר"ש גורן שליט"א אמר ווידוי. כל זה אירע בשבוע האחרון ובס"ה היה בביה"ח ל"ב יום. בן שמונים וחמש היה בפטירתו.

אחרי ה’שבעה’ התאספו תלמידיו לאסיפה מיוחדת בקשר עם כתביו שהשאיר אחריו בהלכה באגדה ובמחשבה היהודית. הוקמה וועדה להוצאת כתביו, מתכננים על הקמת מוסד בבית המנוח.

[בנו] הרב כהן מתפלל כל התפילות בבית מדרשו אשר בביתו ומתכוון לומר שיעוריו בהלכה (הלכ’ אבלות) ובמחשבה (אמונה ודעות, כוזרי, ע"פ כתביו הרבים של הרב המנוח על ספרים אלו) בבית מדרשו של המנוח בפני חברי המכון והמדרשה.

זוג’ נעמי נחמה בת רבקה