גאווה: הבדלים בין גרסאות בדף

שורה 16:

באופן כללי יותר, שורשה של מידת הגאווה מגיע מעמלק, שענינו הוא חוצפה וגאוה, והדרך להילחם בו היא דוקא על ידי ההתקשרות ל[[נשיא הדור]]{{הערה|1=להרחבה נוספת, ראו [http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/31/index.htm מאמר ד"ה ראשית גויים [עמלק]] תשט"ו].}}.

==~~הצדדים החיוביים בגאווה~~==

==גאווה כנגד היצר==

[[תורת החסידות]] הרואה בכל דבר בעולם תערובות של טוב ורע, רואה גם ~~את הצדדים החיוביים שבגאווה~~{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/25/151.htm שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] תשי"א].}}, ומלמדת את האדם להשתמש במידה זו בצורה נכונה על ידי שהוא מפנה אותה לגאווה חיובית על ההישגים הרוחניים שלו.

[[תורת החסידות]] הרואה בכל דבר בעולם תערובות של טוב ורע, רואה גם כיצד ניתן לרתום "גאווה" למלחמה כנגד היצר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/25/151.htm שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] תשי"א].}}, ומלמדת את האדם להשתמש במידה זו בצורה נכונה על ידי שהוא מפנה אותה לגאווה חיובית על ההישגים הרוחניים שלו ככח עזר נגד מעידות.

אצל חסידים ~~מקובל~~ לספר על ר' [[מרדכי מליעפלי]] שהשתמש במידת הגאווה בכדי להציל את עצמו מהניסיונות שה[[יצר הרע]] העמיד לפניו, כשאמר לעצמו: "אני מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, אדם [[עשירות|עשיר]] ומכובד, לא מתאים לי שאעבור עבירה"{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]] חלק א' פכ"ו (עד, א).}}.

כך לדוגמא, מקובל אצל חסידים לספר על ר' [[מרדכי מליעפלי]] שהשתמש במידת הגאווה בכדי להציל את עצמו מהניסיונות שה[[יצר הרע]] העמיד לפניו, כשאמר לעצמו: "אני מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, אדם [[עשירות|עשיר]] ומכובד, לא מתאים לי שאעבור עבירה"{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]] חלק א' פכ"ו (עד, א).}}.

===הכרה במעלות עצמו===

בשונה ~~מהתכונה השלילית של גאווה~~, [[תורת החסידות]] מעודדת את האדם להכיר במעלות, עצמו, ולא רואה בכך דבר שלילי, [[אדמו"ר הריי"צ]] ניסח זאת במילים: {{ציטוטון|כשם שצריכים לידע חסרונות עצמו, כך צריכים לידע מעלות עצמו}}{{הערה|ספר השיחות [[תרפ"ז]] עמוד 114.}}.

בשונה מהגאווה שהינה שלילית, [[תורת החסידות]] מעודדת את האדם להכיר במעלות, עצמו, ולא רואה בכך דבר שלילי, [[אדמו"ר הריי"צ]] ניסח זאת במילים: {{ציטוטון|כשם שצריכים לידע חסרונות עצמו, כך צריכים לידע מעלות עצמו}}{{הערה|ספר השיחות [[תרפ"ז]] עמוד 114.}}.

ההסבר לכך הוא, שכאדם האדם מכיר בכך שכל המעלות וההצלחות שלו ניתנו לו בסיוע מלמעלה, הוא לא מתגאה ולא מרגיש עצמו את עצמו נעלה יותר מאנשים אחרים, מכיון שהוא יודע שמעלות אלו אינם שייכות אליו, ובאם מעלות אלו היו ניתנות ליהודי אחר - היהודי השני היה מנצל מעלות אלו בצורה טובה יותר{{הערה|להרחבה, ראו [[לקוטי שיחות]] חלק לח, עמוד 41 ואילך.}}.

@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 באופן כללי יותר, שורשה של מידת הגאווה מגיע מעמלק, שענינו הוא חוצפה וגאוה, והדרך להילחם בו היא דוקא על ידי ההתקשרות ל[[נשיא הדור]]{{הערה|1=להרחבה נוספת, ראו [http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/31/index.htm מאמר ד"ה ראשית גויים [עמלק]] תשט"ו].}}.
-==הצדדים החיוביים בגאווה==
+==גאווה כנגד היצר==
-[[תורת החסידות]] הרואה בכל דבר בעולם תערובות של טוב ורע, רואה גם את הצדדים החיוביים שבגאווה{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/25/151.htm שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] תשי"א].}}, ומלמדת את האדם להשתמש במידה זו בצורה נכונה על ידי שהוא מפנה אותה לגאווה חיובית על ההישגים הרוחניים שלו.
+[[תורת החסידות]] הרואה בכל דבר בעולם תערובות של טוב ורע, רואה גם כיצד ניתן לרתום "גאווה" למלחמה כנגד היצר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/25/151.htm שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] תשי"א].}}, ומלמדת את האדם להשתמש במידה זו בצורה נכונה על ידי שהוא מפנה אותה לגאווה חיובית על ההישגים הרוחניים שלו ככח עזר נגד מעידות.
-אצל חסידים מקובל לספר על ר' [[מרדכי מליעפלי]] שהשתמש במידת הגאווה בכדי להציל את עצמו מהניסיונות שה[[יצר הרע]] העמיד לפניו, כשאמר לעצמו: "אני מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, אדם [[עשירות|עשיר]] ומכובד, לא מתאים לי שאעבור עבירה"{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]] חלק א' פכ"ו (עד, א).}}.
+כך לדוגמא, מקובל אצל חסידים לספר על ר' [[מרדכי מליעפלי]] שהשתמש במידת הגאווה בכדי להציל את עצמו מהניסיונות שה[[יצר הרע]] העמיד לפניו, כשאמר לעצמו: "אני מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, אדם [[עשירות|עשיר]] ומכובד, לא מתאים לי שאעבור עבירה"{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]] חלק א' פכ"ו (עד, א).}}.
 ===הכרה במעלות עצמו===
-בשונה מהתכונה השלילית של גאווה, [[תורת החסידות]] מעודדת את האדם להכיר במעלות, עצמו, ולא רואה בכך דבר שלילי, [[אדמו"ר הריי"צ]] ניסח זאת במילים: {{ציטוטון|כשם שצריכים לידע חסרונות עצמו, כך צריכים לידע מעלות עצמו}}{{הערה|ספר השיחות [[תרפ"ז]] עמוד 114.}}.
+בשונה מהגאווה שהינה שלילית, [[תורת החסידות]] מעודדת את האדם להכיר במעלות, עצמו, ולא רואה בכך דבר שלילי, [[אדמו"ר הריי"צ]] ניסח זאת במילים: {{ציטוטון|כשם שצריכים לידע חסרונות עצמו, כך צריכים לידע מעלות עצמו}}{{הערה|ספר השיחות [[תרפ"ז]] עמוד 114.}}.
 ההסבר לכך הוא, שכאדם האדם מכיר בכך שכל המעלות וההצלחות שלו ניתנו לו בסיוע מלמעלה, הוא לא מתגאה ולא מרגיש עצמו את עצמו נעלה יותר מאנשים אחרים, מכיון שהוא יודע שמעלות אלו אינם שייכות אליו, ובאם מעלות אלו היו ניתנות ליהודי אחר - היהודי השני היה מנצל מעלות אלו בצורה טובה יותר{{הערה|להרחבה, ראו [[לקוטי שיחות]] חלק לח, עמוד 41 ואילך.}}.

גאווה: הבדלים בין גרסאות בדף

תפריט ניווט