גלות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←היחס לגלות: הרחבה) |
מ (החלפת טקסט – "ז"ל" ב־"") |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
===האור האלוקי בגלות=== | ===האור האלוקי בגלות=== | ||
בזמן [[בית המקדש|הבית]], האיר האור האלוקי ב[[אור פנימי|פנימיות]] ובגלוי בבית המקדש, ויהודי היה יכול לראות את הקדושה בגלוי כמו ראיה ממש (כמאמר | בזמן [[בית המקדש|הבית]], האיר האור האלוקי ב[[אור פנימי|פנימיות]] ובגלוי בבית המקדש, ויהודי היה יכול לראות את הקדושה בגלוי כמו ראיה ממש (כמאמר ר{{הערה|[[מסכת חגיגה|חגיגה]] ב, א.}} "כשם שבא לראות כך בא ליראות"). ואילו בזמן הגלות האלוקות נמצאת בהסתר ולכן העולם נראה כמציאות בפני עצמו. | ||
האור האלוקי המאיר בזמן הגלות, הוא [[אור מקיף]], שהשפעתו על העולם אינה באופן ישיר, ולכן הוא אינו מורגש. זו הסיבה לכך שבזמן הגלות נמצאים [[בני ישראל]] בשפל ולא נכרת מעלתם - כיון שכאשר ההשפעה היא באופן מקיף, לא נרגש ההבדל בין עליון לתחתון. ולכן גם בזמן הבית - כאשר ההשפעה היתה באופן פנימי - יהודי שעבר על [[כרת]] ו[[מיתה בידי שמים]] הפסיק לקבל את חיותו, אך בזמן הגלות יכול יהודי עובר עבירה לקבל חיות ושפע בעולם הזה. | האור האלוקי המאיר בזמן הגלות, הוא [[אור מקיף]], שהשפעתו על העולם אינה באופן ישיר, ולכן הוא אינו מורגש. זו הסיבה לכך שבזמן הגלות נמצאים [[בני ישראל]] בשפל ולא נכרת מעלתם - כיון שכאשר ההשפעה היא באופן מקיף, לא נרגש ההבדל בין עליון לתחתון. ולכן גם בזמן הבית - כאשר ההשפעה היתה באופן פנימי - יהודי שעבר על [[כרת]] ו[[מיתה בידי שמים]] הפסיק לקבל את חיותו, אך בזמן הגלות יכול יהודי עובר עבירה לקבל חיות ושפע בעולם הזה. | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
מכך נגזר הבדל משמעותי בין אופן [[עבודת ה']] בזמן הבית, לעבודה בזמן הגלות: בזמן בית המקדש - כאשר יהודי ראה אלוקות בגלוי - היה בכוחו לעבוד את ה' מתוך [[ביטול]] פנימי, היינו, שב[[מוח|מוחו]] הוא מבין וב[[לב|לבו]] הוא מרגיש את הצורך לעבוד את ה'. ואילו בזמן הגלות - כאשר אין ראיית אלוקות - העבודה יכולה להיות אך ורק מתוך ביטול חיצוני, היינו, שהיהודי שומר על עצמו מלעבור בפועל על רצון ה', אולם במוחו וליבו הוא אינו חדור בביטול ועבודתו נעשית בקרירות{{הערה|ראה [[לקוטי תורה]] ברכה צח, ב. [[ספר המאמרים]] תש"ט ד"ה קול דודי ע' 109. [[ספר המאמרים מלוקט]] ח"ב ד"ה ונחה עליו רוח ה' תשכ"ה. ועוד.}}. | מכך נגזר הבדל משמעותי בין אופן [[עבודת ה']] בזמן הבית, לעבודה בזמן הגלות: בזמן בית המקדש - כאשר יהודי ראה אלוקות בגלוי - היה בכוחו לעבוד את ה' מתוך [[ביטול]] פנימי, היינו, שב[[מוח|מוחו]] הוא מבין וב[[לב|לבו]] הוא מרגיש את הצורך לעבוד את ה'. ואילו בזמן הגלות - כאשר אין ראיית אלוקות - העבודה יכולה להיות אך ורק מתוך ביטול חיצוני, היינו, שהיהודי שומר על עצמו מלעבור בפועל על רצון ה', אולם במוחו וליבו הוא אינו חדור בביטול ועבודתו נעשית בקרירות{{הערה|ראה [[לקוטי תורה]] ברכה צח, ב. [[ספר המאמרים]] תש"ט ד"ה קול דודי ע' 109. [[ספר המאמרים מלוקט]] ח"ב ד"ה ונחה עליו רוח ה' תשכ"ה. ועוד.}}. | ||
מסיבה זו נמשלה הגלות לעיבור (וה[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]] ללידה): כיון שעל העובר אמרו [[ | מסיבה זו נמשלה הגלות לעיבור (וה[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]] ללידה): כיון שעל העובר אמרו [[ח]]{{הערה|[[מסכת נדה|נדה]] ל, ב.}} "למה הולד דומה במעי אמו - לפינקס מקופל, ראשו בין ברכיו ועקבותיו על עגבותיו, ואוכל ממה שאמו אוכלת . . ופיו סתום וטבורו פתוח". כאשר ראשו של הולד בין ברכיו, הוא אינו יכול לחשוב, להרהר ולראות. בדומה לכך גם בני ישראל בזמן הגלות לא יכולים לראות אלוקות. "פיו סתום וטבורו פתוח", היינו שהולד אינו יכול לאכול את מזונו דרך הפה ולהזין בכך את המוח והלב, אלא המזון נכנס דרך הטבור ומזין אך ורק את אברי הגוף. בדומה לכך, "מזונם" של בני ישראל בזמן הגלות - קיום ה[[מצוות]] - אינו מזין את הלב והמוח, [[ידיעת ה']] ו[[אהבת ה'|אהבתו]], אלא נעשה בצורה טכנית בלבד{{הערה|[[תורה אור]] וארא נה, א.}}. | ||
===השינויים ההלכתיים בגלות=== | ===השינויים ההלכתיים בגלות=== | ||
להבדל בין זמן הבית לזמן הגלות, מבחינת ההסתר על האור האלוקי, ישנן גם כמה השלכות הלכה למעשה: | להבדל בין זמן הבית לזמן הגלות, מבחינת ההסתר על האור האלוקי, ישנן גם כמה השלכות הלכה למעשה: | ||
*'''חומרות ודקדוקי סופרים''' - בזמן הבית היה קל לעבוד את ה' ולהתעורר באהבה אליו, אך בזמן הגלות נתמעטו הלבבות וקשה יותר להתעורר באהבת ה'; מסיבה זו נוספו בגלות עוד הרבה דקדוקים וחומרות שתיקנו [[ | *'''חומרות ודקדוקי סופרים''' - בזמן הבית היה קל לעבוד את ה' ולהתעורר באהבה אליו, אך בזמן הגלות נתמעטו הלבבות וקשה יותר להתעורר באהבת ה'; מסיבה זו נוספו בגלות עוד הרבה דקדוקים וחומרות שתיקנו [[ח]], שלא היו בזמן הבית{{הערה|לקוטי תורה מטות פה, א.}}. | ||
*'''[[יום טוב שני של גלויות]]''' - בזמן הבית, הנשמות היו גבוהות יותר והיו יכולים לקבל את ההתגלות האלוקית המאירה ביום טוב ביום אחד. אך בזמן הגלות הנשמות נמוכות יותר, והגילוי צריך לרדת מדרגה לדרגה, לכן נדרשים שני ימים יום טוב כדי לקבל אותו{{הערה|לקוטי תורה שמיני עצרת צא, ג.}}. | *'''[[יום טוב שני של גלויות]]''' - בזמן הבית, הנשמות היו גבוהות יותר והיו יכולים לקבל את ההתגלות האלוקית המאירה ביום טוב ביום אחד. אך בזמן הגלות הנשמות נמוכות יותר, והגילוי צריך לרדת מדרגה לדרגה, לכן נדרשים שני ימים יום טוב כדי לקבל אותו{{הערה|לקוטי תורה שמיני עצרת צא, ג.}}. | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר, כי למרות שהגלות היא ירידה גדולה והסתר פנים, לאמיתו של דבר הסתר זה אינו מוחלט. זאת מכיוון שמטרת הגלות היא הכנה לעלייה הגדולה של הגאולה. יתירה מכך, הגלות עצמה מהווה שלב בעלייה, היא אינה רק הכנה אלא שבה עצמה מתגלים הגילויים הנעלים ומאפייניה הם תוצאה מהתגלות זו, אלא שזה הוא רק 'פנימיות' הגלות, ובגלוי הגלות היא ירידה והסתר פנים, (הסיבה לכך הוא משום שהגלויים אינם נמשכים בגלוי בעולם הזה הגשמי ויתגלו בגאולה השלימה). | ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר, כי למרות שהגלות היא ירידה גדולה והסתר פנים, לאמיתו של דבר הסתר זה אינו מוחלט. זאת מכיוון שמטרת הגלות היא הכנה לעלייה הגדולה של הגאולה. יתירה מכך, הגלות עצמה מהווה שלב בעלייה, היא אינה רק הכנה אלא שבה עצמה מתגלים הגילויים הנעלים ומאפייניה הם תוצאה מהתגלות זו, אלא שזה הוא רק 'פנימיות' הגלות, ובגלוי הגלות היא ירידה והסתר פנים, (הסיבה לכך הוא משום שהגלויים אינם נמשכים בגלוי בעולם הזה הגשמי ויתגלו בגאולה השלימה). | ||
זהו ההסבר לכך שאודות רגע החורבן, אמרו | זהו ההסבר לכך שאודות רגע החורבן, אמרו ח{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] נד, ב.}}: "אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה" - מצב המעיד על הקרבה וגילוי של הקב"ה לעם ישראל,{{הערה|"כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום: הם הופכים פניהם זה לזה דוגמת חבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה סימן שהקב"ה אוהב את ישראל" (רש"י [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]] צט, א).}} בניגוד מוחלט למצב הגלוי באותו הזמן. וזאת מכיוון שתוכנו הפנימי של הגלות הוא הכנה והתחלה לגילויים שיהיו בגאולה, ובקודש הקדשים האיר מהותם האמיתי של החורבן והגלות, שהוא גילוי הקשר הפנימי ביותר של [[בני ישראל]] ו[[הקדוש ברוך הוא]] ולכן עניין זה האיר שם בגלוי. לכן ברגע החורבן שאז הייתה המשכת האור האלוקי הנעלה, בדוגמת מאמר ח{{הערה|יבמות סב, ב.}}: "חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך", נראה בגלוי עניין זה בקודש הקדשים. ומאז, וכתוצאה מזה כל ימי הגלות התגלות זו נמשכת יותר ויותר (כהתפתחות העובר בבטן אמו, הנמשך לאחרי הפקידה) עד שתתגלה בגלוי בגאולה השלימה (לידה).{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ב' שיחת דברים ס"ד. ספר המאמרים מלוקט חלק ב' ע' רסט.}}. | ||
באופן זה מוסבר גם ה[[מדרש]]{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב הלכה ד'.}} שביום חורבן בית המקדש נולד ה[[מלך המשיח|משיח]] - הרגע הראשון של החורבן, הביא עמו מיידית את התחלת תהליך הגאולה, שהיא היא מטרתו האמיתית של החורבן (כ"סותר על מנת לבנות"){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ט ע' 13, שיחת דברים-שבת חזון.}}. | באופן זה מוסבר גם ה[[מדרש]]{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב הלכה ד'.}} שביום חורבן בית המקדש נולד ה[[מלך המשיח|משיח]] - הרגע הראשון של החורבן, הביא עמו מיידית את התחלת תהליך הגאולה, שהיא היא מטרתו האמיתית של החורבן (כ"סותר על מנת לבנות"){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ט ע' 13, שיחת דברים-שבת חזון.}}. | ||
| שורה 84: | שורה 84: | ||
לאידך, מדגיש הרבי פעמים רבות עד כמה הגלות היא מופרכת וכל רגע נוסף בה הוא אסון, שאמור לזעזע את היהודי ולגרום לו לצעוק לקדוש ברוך הוא שיסיים את הגלות{{הערה|ראה שיחות: לקוטי שיחות חלק ב' הוספות לחג הפסח ס"ד. הושענא רבה תשד"מ. ועוד...}}. | לאידך, מדגיש הרבי פעמים רבות עד כמה הגלות היא מופרכת וכל רגע נוסף בה הוא אסון, שאמור לזעזע את היהודי ולגרום לו לצעוק לקדוש ברוך הוא שיסיים את הגלות{{הערה|ראה שיחות: לקוטי שיחות חלק ב' הוספות לחג הפסח ס"ד. הושענא רבה תשד"מ. ועוד...}}. | ||
ענין זה מבואר במאמר | ענין זה מבואר במאמר ח{{הערה|[[מסכת סוכה|סוכה]] נב, ב.}} שאחד הדברים שהקדוש ברוך הוא מתחרט על בריאתם, הוא הגלות. ומכך מובן, שבריאתה אינה במטרה להשאיר את בני ישראל בגלות חס ושלום, אלא היא מיועדת להתבטל{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ד שיחת תבוא ב', ע"ש.}}. | ||
הרבי מסביר כי גם במצב של גאולה רוחנית, גאולה פרטית, או במצב של רווחה בגשמיות וברוחניות - ההכרח לזעוק "עד מתי" ולדרוש את הגאולה הוא בתקפו. וזאת משום שלגבי גילוי הקשר של בני ישראל עם הקדוש ברוך הוא, וגילוי האלוקות בעולם, שיהיה בגאולה - גם השלימות היחסית בגלות, אינה נחשבת למאומה{{הערה|שיחת כ"ה אלול תנש"א. ספר המאמרים מלוקט חלק ו' ד"ה ואתה תצוה תשמ"א סעיף ט'. ועוד.}}. | הרבי מסביר כי גם במצב של גאולה רוחנית, גאולה פרטית, או במצב של רווחה בגשמיות וברוחניות - ההכרח לזעוק "עד מתי" ולדרוש את הגאולה הוא בתקפו. וזאת משום שלגבי גילוי הקשר של בני ישראל עם הקדוש ברוך הוא, וגילוי האלוקות בעולם, שיהיה בגאולה - גם השלימות היחסית בגלות, אינה נחשבת למאומה{{הערה|שיחת כ"ה אלול תנש"א. ספר המאמרים מלוקט חלק ו' ד"ה ואתה תצוה תשמ"א סעיף ט'. ועוד.}}. | ||