ראובן דונין: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב דונין נולד ב[[חיפה]] לרב תנחום דונין, שהיה דור שישי בחב"ד וחתנו של הרב אריה לוין. בעקבות מחלת האסטמה איתה נולד ראובן, נשלח בגיל צעיר ללמוד בפנימיה בהרי [[ירושלים]]. בבחרותו הלך לקיבוץ הדתי "לביא". כשבגר הושפע מהאוירה הסוציאליסטית ששררה בעיר באותם ימים, חדל מלשמור מצוות והתמסר לעבודתו כטרקטוריסט.  

בשלב מסוים עבר אחיו הצעיר, הרב [[אברהם דונין]] יבדלחט”א, ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים לוד]]. באחת מפגישותיהם ביקש האח הצעיר מראובן שיסתכל בדף כלשהו שהביא. ראובן סירב, אולם לאחר תחנונים ניאות. כבר בהתחלה המילים תפסו את לבו “[[אור אין סוף]]” “[[יש מאין]]”, אלו היו המושגים שראה לראשונה והוא התחבר אליהם מהרגע הראשון.

המילים הללו הגיעו בזמן הנכון אל חייו, שכן אז החל להרגיש רוויה מעבודתו, מחלוציותו ומבילוייו. הוא הרגיש שהגיע הזמן לנסות אורח חיים שונה. בתחילה ביקר בישיבות שונות, בהן שהה תקופות קצרות, אך לא מצא בהן מרגוע לנפשו והוא חזר אל הטרקטורים והשופלים במחצבות בהן עבד. הכמיהה למשהו אחר, פנימי יותר, הלכה והעצימה, ובאחד הימים כשאביו הודיע לו שקצה נפשו בהתנהגותו ואם לא יבוא איתו לישיבה שבה לומד אחיו (אברהם) אז הסכים ראובן מצד כיבוד אב להתלוות אליו לישיבה.

 

לבסוף נסעו השניים לישיבת [[תומכי תמימים לוד]]. המשפיע הרב [[שלמה חיים קסלמן]] סירב לקבלו, ר' תנחום (אביו של ראובן) בכה והפציר, ור' שלמה חיים לא השיב, רק התבונן בראובן. ראובן חש כי זה רגע המבחן שלו,  ולבסוף הבטיח כי יעשה '''כל''' מה שיאמרו לו. הוא התקבל, כשר' [[שלמה חיים קסלמן]] מחבר אותו עם התמים(אז) כיום המשפיע ר' [[משה נפרסטק]] שישמש לו כמעין חונך.

 

כמו זרם מים שוטף שפרץ סכר, כך הרגיש ראובן באותם ימים. הוא ישב ושקד בהתמדה בלימוד נגלה וחסידות, והתמדתו היתה לשם דבר עד שהמשפיע העיר לו באחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] שלא יקבל גאווה מהשגיו כיון שאין זה אלא ב”[[אתערותא דלעילא]]”.