שיחה:משה ניסלביץ'

סיפור על העבודה של חמ"ה ברוסיה כפי שסיפר הרב הלל זלצמן:

"ככל שהשתדלנו לשמור על סודיות וחשאיות – היו פעמים בודדות שהדברים יצאו מהמסגרת. אחת הפעמים הזכורות ביותר, הייתה בהתוועדות י"ב תמוז שחל באותה שנה ביום שבת. לאחר התפילה ערכנו התוועדות רבתי באחד הבתים שבשכונת באגישאמאל. שם, בחצר ענקית, גרו ר' רפאל ובנו ר' משיח חודידייטוב, ר' משה ניסלביץ ועוד. באותה התוועדות קצת 'יצאנו מהכלים'; לא שמרנו על חשאיות ואפשרנו לאנשים רבים יחסית להשתתף. בין המשתתפים היו כמה וכמה שבימים כתיקונם היינו מפקפקים בנאמנותם, אבל כיוון שהיינו לאחר הרבה 'משקה', המשכנו בהתוועדות; באשר לסכנה – קיווינו לה'. "חששנו לא היה לשווא. זמן מועט אחר כך, אחד מחברנו הנאמנים הוזמן לק.ג.ב. בתחילה החליט להתעלם ולא להופיע. אבל כאשר קיבל זימון שני, החליט לברוח לזמן קצר לקרוביו במוסקבה. לאחר תקופה חזר, ושוב קיבל זימון לק.ג.ב. הוא הבין שאי אפשר להתחבא מהם עוד וביום המיועד הלך לגוב האריות. איתרע מזלו, והוא נפל בידיו של החוקר אקצ'ורין ימ"ש, הידוע לשמצה. אקצ'ורין היה גוי טאטארי מוסלמי, ממונה בק.ג.ב. על ענייני היהודים והיהדות. בתחילת חקירתו הוכיחו לו החוקרים כי הם יודעים עליו כמעט כל מה שהוא יודע על עצמו... כבדרך אגב גערו בו על כך שאינו מתנהג בכנות בעבודתו ואף גונב את הממשלה. היו אלו פרטים חסויים ביותר שעד לאותו רגע הוא היה בטוח שאיש מלבדו אינו יודע על כך. לאחר הקדמה כזו, פנה אליו בשאלה ישירה: "האם אתה מכיר את מוישקה הצהוב, 'ראש המאפייה'?" "ידוע לנו שמשה הצהוב מארגן בתי ספר יהודיים במחתרת", אמרו החוקרים והוסיפו במתק-שפתיים: "למרות שמבחינה חוקית זה מותר, אבל צריך לרשום את הכול במשרדי הממשלה". הוא הבין היטב לאן הם חותרים, בנסותם להציג כאילו אין העבירה חמורה כל כך ובסך הכל מדובר בבעיית רישום, וזאת כדי שיתפתה לספר את הידוע בתקווה שהוא לא מזיק כל כך במידע שמסר. "אבל הוא הבין היטב, להיכן הם חותרים, והכחיש בתוקף כל קשר למשה הצהוב. "אינני מכיר אדם בשם או בכינוי הזה, ולא ידוע לי כלל על הפעולות שהזכרתם כאן", אמר. "בהמשך אמר לו החוקר הראשי: 'דע לך, שידוע לנו שארגנתם בשכונת באגישמאל (כאן הוציא החוקר פתק ממגרת השולחן וקרא אות באות את המילים באידיש) פארבריינגען'... "לאחר שיצא ממשרדי הק.ג.ב. ללא פגע, מיהר להגיע לר' משה ולספר לו את כל מה ששמע במשרדי הק.ג.ב. מסתבר, שהם ידעו די הרבה על פעילותנו, אבל כנראה שהמצב הפוליטי היה כזה שהם לא יכלו לאסור אותנו אבל בהחלט התכוונו להפחיד". היו גם רגעי שמחה שנחרטו בנפשנו לנצח. יום אחד הגיעה לר' משה ניסלביץ' בדרך לא דרך, חבילה קטנה מר' נפתלי אסטולין, אשר כאמור כבר יצא מרוסיה, ובתוך החבילה היה כלי פצפון ובו גרמים בודדים של... לעקח מהרבי! כל פירור הוענק למשפחה אחת מחסידי סמרקנד, ולחסידים היתה אורה ושמחה.

למרות שאין מקומו בפנים הערך, אני מקווה אבל שכאן מותר--שמואל מונקס - שיחה 13:41, 7 במרץ 2011 (UTC)