הדר התמימים בת ים

ישיבת "הדר התמימים" היתה ישיבה לבעלי תשובה שהוקמה ונוהלה על ידי מנהל בית חב"ד בבת ים הרב זמרוני זעליג ציק. הישיבה הוקמה בקיץ תשל"ט, בתחילת שנת תשמ"ב לא הצליחה המערכת הכלכלית של בית חב”ד להחזיק מעמד, והנהלת הישיבה נאלצה, בצער רב, לוותר על קיום הפנימייה. הבחורים שהתגוררו מחוץ לעיר עברו לישיבות חב”ד אחרות, ואילו הבחורים הגרים בבת-ים הצטרפו לכולל ‘הדר התמימים’ שפועל עד עצם היום הזה.

הסיפור העומד מאחורי הקמתה

בסוף שנת תשל"ח החלה במסגרת הבית חב”ד מערכת שיעורי תורה בקנה מידה רחב. אחד השיעורים היה מיועד לצעירים שבאו מידי יום ביומו ללמוד בשעות אחר הצהריים והערב שולחן-ערוך וחסידות. ההיענות הייתה גדולה, צעירים רבים החלו להופיע באופן תדיר וכך נמשך הדבר עד לקיץ תשל”ט.

באחד הערבים, נקשו ארבעה צעירים על דלת ביתו של הרב זמרוני, ולאחר שהוזמנו להיכנס התיישבו בסלון ודרשו בצורה חד משמעית: “אנו רוצים לחזור בתשובה, רוצים ללמוד בישיבה, ישיבה שלומדים בה חסידות ודווקא חסידות חב"ד. אנו רוצים שתקים כאן ישיבת חב”ד!”

כשזה ניסה להציע להם, שאולי בכל זאת ינסו להיכנס לישיבה אחרת יותר מסודרת ומאורגנת, ענו לו: "ביקרנו בישיבות רבות, אפילו בכפר חב”ד, אך אין בהן שום מסגרת מסודרת למתחילים”.

בראשו של הרב זמרוני עלו מחשבות שונות עליהם נתן זה מכבר את דעתו. אכן, קיימות ישיבות של חב”ד, אך הן אינן מתאימות כל-כך לבעלי תשובה. כמה חבל הדבר שדוקא חב”ד שהיתה החלוצה בכל הנושא של קירוב ליהדות, המקימה של תנועת התשובה בכלל, אין לה מסגרת הולמת לקליטת בעלי תשובה לישיבה של ממש. דבר שבהכרח גורם לרבים לפנות למסגרות אחרות, ובהן במקרה הטוב - אם אין שם התנגדות פעילה לחב”ד - לא לומדים חסידות כלל.

כשראה הרב זמרוני את הבעת פניהם התקיפה של הבחורים המתקרבים שישבו מולו הודיע להם מיידית: “בסדר, בעז”ה מחר בבוקר מתחילים סדר חסידות”!

כך קמה ישיבת ‘הדר התמימים’ בבת ים! ללא הכנות מוקדמות וללא שלבי ביניים - באופן של “לכתחילה אריבער”.

ישיבה שהוקמה תוך שעות ספורות!

באותה שעה שהחליט על הקמת ישיבה, לא ידע כלל הרב זמרוני איך הוא אמור “לאכול את זה”: מהיכן ישיג מקום ללימודים, שולחנות, כסאות, ספרים, רמי”ם, משפיעים, אכילה, שתיה, צוות גשמי וכו’ וכו’. אך אמון על דרכם של חסידי חב”ד - הפצת יהדות במסירות נפש -– ידע שהישיבה קום תקום!

ואכן, כבר למחרת בבוקר ישב עם אותם ארבעה צעירים, ופתח למעשה את ישיבת ‘הדר התמימים’ בשיעור חסידות.

תיכף החלו לראות בשלבי ההקמה השגחה פרטית מופלאה על כל צעד ושעל:

אחת הנשים שעזרה רבות לחב”ד בבת-ים, נתנה מחצית מביתה עבור הישיבה. שם למדו, שם ישנו ושם אכלו.

את הארוחות הכינו הבחורים בעצמם, ולא אחת הסתדרו בערבוב חומוס עם מים - “ארוחה למהדרין...”.

צוות הישיבה הורכב מרמי”ם ומשפיעים שונים. ביניהם: הרב אהרן הלפרין (משגיח הכשרות) מכפר חב”ד; הרב שמואל סגל - מגיד שיעור בתניא והרב זמרוני ציק - כמשפיע. בתקופות נוספות שימשו גם הרב נועם הרפז והרב יעקב אופן כמשפיעים.

סדרי הלימוד - “בחילא יתיר”

אט אט הלכה הישיבה והתפתחה. עוד ועוד צעירים הצטרפו ללימודים. ואלה, לא דאגו רק לעצמם, אלא עמלו להשפיע גם על אחרים (ממשתתפי השיעורים בבית חב”ד ומחבריהם בכלל), שיצטרפו אף הם לישיבה. כזאת הייתה האווירה בישיבה - אוירה של לימוד והשקעה מחד, ודאגה לזולת בגשמיות וברוחניות מאידך.

זמני הסדרים בישיבה היה צפוף עד מאוד ויוצא דופן משאר הישיבות. לפנינו סדר היום:

5:20 בבוקר - השכמה.

6:00 - 30:7 שיעור חסידות ע”י הרב שמואל סגל למתחילים, והרב ציק למתקדמים יותר.

7:30 - 9:30 תפילת שחרית וארוחת בוקר.

9:30 - 1:30 שיעור בגמרא, חומש והלכה מפי הרב שמואל סגל.

1:30 - 3:30 תפילת מנחה, ארוחת צהריים ומנוחה קצרה.

3:30 - 7:00 שיעור ע”י הרב הלפרין בגמרא, תנ”ך ותניא.

7:00 - 8:00 ארוחת ערב והפסקה.

8:00 - 9:30 שיעור חסידות למתחילים מפי הרב נחום לוריא, ולמתקדמים ע”י הרב מנחם טננבוים.

הסדר המיוחד והצפוף הזה נועד בראשונה להבהיר שכאן באים לעבוד את השם ולהתייגע בלימוד התורה. כאן זה לא “בית הבראה”. בנוסף לכך כיוון שמדובר בבחורים שהתחילו להתקרב בגיל מאוחר יחסית, כך שחסרים להם הרבה יסודות ביהדות וחומר לימודים כללי אותו עליהם להשלים כעת. מה גם שכבעלי תשובה יש להם את התנועה של “בחילא יתיר” כך שאין לחשוש ל”שבירת הכלים”.

הרבי מתייחס לישיבה כתומכי תמימים

זמן קצר לאחר התבססות זכה הרב זמרוני לקבל מענה מכ”ק אדמו"ר שליט"א אודות ההקמה (במכתב לרבי פירט את הקו החינוכי שהוא בין היתר “לכוון, לחנך ולהדריך צעירים לדרך התומ”צ עפ”י ארחות חסידות חב”ד ושיהיו תמימים לכל דבר”). וזה היה לשון המענה:

“עפ”י התכנית וכו’ הרי היא במסגרת פעולות תומכי תמימים”.

כך זכתה ישיבת ‘הדר התמימים’ לקבל מהרבי שליט”א את היחס הנעלה של ‘תומכי תמימים’.

על אף התשובה המעודדת של הרבי הקובעת למעשה את הישיבה כישיבת חב”ד אשר כ”ק אדמו”ר שליט”א הוא מנהיגה, ותלמידיה הינם תמימים. בכל זאת קינן בליבו של הרב זמרוני החשש שמא אין הישיבה פועלת את פעולתה בדיוק כרצון כ”ק אדמו”ר שליט”א...

את המרגוע לחשש קיבל בדמות שני מענות קודש שונים שכתב הרבי לשני תמימים מהישיבה. תלמידים אלו הרגישו בשלב מסויים כי התקדמו מספיק בלימודם וביקשו לעבור לישיבת חב”ד “רגילה”. הם כתבו על כך לרבי, ולאחד ענה הרבי שיעבור, אולם לשני הורה הרבי שישאר ב’הדר התמימים’.

מכך הסיק הרב זמרוני שהרבי רואה בישיבתו מסגרת המסוגלת לתת תוכן ראוי לשם “תומכי תמימים”.

ואכן, התמימים שקדו על לימודם ברצינות ובהתמדה. חלק גדול בהצלחה נזקף לזכותו של הצוות שהיה מסור בלב ונפש לתמימים, לא רק במסירת השיעורים, כי אם גם בעזרה אישית, אוזן קשבת, הדרכה והכוונה בדרכי ולימוד החסידות.

מגדל נחמה ואור

עם התרחבותה של הישיבה נוצר צורך במקום נרחב יותר עבור התלמידים, ועל כן עברו ל”מגדל נחום”. שם הקימו את הזאל וחדר האוכל, ושכרו חדרים לפנימייה.

הישיבה שקבעה את משכנה במרכז העיר, היתה למגדל של אור ונחמה בתוך הבלי העולם הזה, והדבר סייע להפצת היהדות והמעיינות בחוצה ממש.

על עובדת מיקום הישיבה במרכז העיר - דבר שיכול במקרים מסויימים להשפיע לרעה על אופי תלמידי הישיבה - סיפר הרב זמרוני בשנת תשמ"א בראיון שהעניק לשבועון כפר חב"ד:

“בזמנו שאל אחד הבחורים האם לעזוב את הישיבה כאן, כיון שבעת צאתו מחדר הלימודים הוא נפגש עם “העולם” וכל הכרוך בזה וזה מפריע לו. תשובת כ”ק אדמו”ר שליט”א לאותו בחור היתה פסקנית - שישאר בישיבה בבת ים, ואת התוקף של החושך יש לגרש ע”י ריבוי אור ודוקא ע”י הפצת אור במרכז החושך.

אנו משתדלים לנטוע זאת בלב כל תלמיד שבא לכאן.

מובן שבתנאים המיוחדים של הישיבה עוסקים גם הבחורים בפעילות “ופרצת” ו”איידי דטריד למיפלט לא בלעי” . . לדעתנו השילוב הזה שבין פעילות “ופרצת” לבין הלימודים הסדירים בזמנים שנקבעו ע”י ההנהלה, הוא מוצלח ואדרבא מסייע לבחורים בקליטת חומר הלימודים, כאשר הפעילות משמשת כמבחן להשגים בלימודים.

יחד עם זאת אנו משתדלים לתת לבחורים תוספת מיוחדת כגון: התוועדויות שנהוגות אצלנו מדי שבת בעת בסעודה שלישית ונמשכות עד לשעות המאוחרות של מוצאי שבת וזו מתוך כוונה מיוחדת, מאחר ואנו נמצאים בעיצומה של “חרן” והתנאים המיוחדים של בת-ים מייבשות כל חלקה טובה, הרי דרוש הרבה הרבה מים, לחלוחית - התוועדויות.

כמו כן משתדלים הרמי”ם להיות מעורבים יותר עם החבר’ה ולחוש את הבעיות מקרוב. כמשפיע יש לי שעות מיוחדות בהם אני יושב עם חבר’ה ומשתדל בשיחה אישית להדריך לכוון ולייעץ, היחס האישי מסייע”.

פעילות חסרת תקדים

כאמור התלמידים בישיבה היו חדורים תחושת שליחות והדבר התבטא במבצעים רבים:

• הנוהג בישיבה היה - כבכל ישיבות תות”ל - לצאת מידי שבת לחזרת דא”ח בבתי הכנסת. אך כאן בישיבה נדרש מהתמימים “ברייטקייט” מיוחד לצאת ולחזור על שיחה של הרבי, כיוון שהם עצמם היו עדיין ‘טריים’ והרבה מאוד ממושגי בסיס של היהדות וחסידות היו חסרים להם. אעפ”כ יצאו התמימים בעוז מידי שבת בשבתו לבתי הכנסת בעיר, וחזרו בשפה רהוטה וברורה על שיחות הקודש של כ”ק אדמו”ר שליט”א.

• עניין נוסף שהיה עיקרי בישיבה היה “צבאות ה’”. כידוע, בראשית שנת תשמ”א הקים הרבי את אירגון צבאות ה’, ובישיבה בבת ים תפסו את העניין ברצינות ויצאו לכבוש את העיר. לכל בחור או שניים היה סניף צבאות ה’ בעיר, אותו הפעילו פעם בשבוע ובשבת. כך יצא שבעיר היו פזורים כעשרים סניפי צבאות ה’, בהם השתתפו כשלוש מאות ילד בפעילות רצופה פעמיים בשבוע!

• יתרון גדול נבע מכך לתהלוכות ל”ג בעומר. כיוון שלמדריכים היה קשר אדוק עם הילדים במשך כל השנה, הצליחו – בעקבות זאת – לאסוף כמות עצומה של ילדים לתהלוכה. כך שבשנים ההם השתתפו בתהלוכות ל”ג בעומר בבת-ים כארבעת אלפים ילד!

• מבצע נוסף שהחל בשנת תשמ”א היה “אות בספר התורה לילדי ישראל”. תלמידי הישיבה פעלו בעניין בכל המרץ וה’שטורעם’, ובית חב”ד בת-ים היה אחד משלושת המצטיינים שהצליחו להביא את המספר הגדול ביותר של אותיות. הרבי שלח עבור זאת לבית חב”ד 500$.

אופי הישיבה - התקשרות

בחור שנכנס לישיבה קלט תוך זמן קצר את הנקודה - “רבי”. זה בא מתוך שיחות בין החבר’ה בהתוועדויות ובדרך כלל אז הוא גם חש בצורך לדווח לרבי על השינויים שחלו באורח חייו, כך נוצר קשר המכתבים.

מדי שנה בחודש תשרי נסעה קבוצה מהבחורים ל-‏770 ואף היו ביחידות, וכשחזרו הורגש השינוי הפנימי שחל בבחורים, והחדשים נסחפים באוירה זו. ויחד עם הצטרפותם לפעילות “ופרצת” גם הקשר שלהם לרבי מתחזק.

ההנהלה והתלמידים הותיקים לא חסכו שוםמאמץ להצלחת העניין והנחלתו בלבות התלמידים החדשים. בהתוועדויות היו משדרים המשפיעים את המסר - רבי. כשהגיע תלמיד לישיבה עודדה אותו ההנהלה ללא הרף לכתוב לרבי על מעמדו ומצבו בגשמיות וברוחניות.

גם ל’שידורים’ שהתקיימו באותו זמן הייתה הישיבה כולה קמה, אע”פ שהתלמידים לא הבינו כלל אידיש. אחר השידור היה הרב זמרוני מתרגם את השיחה לעברית.

הקבוצה שנסעה לרבי בחודשי תשרי בלטה במשמעת וקבלת העול הפנימית של תלמידיה. על אף ה’בלבול’ ששורר בחודש תשרי, הייתה הקבוצה מגיעה בכל יום בבוקר לסדר חסידות, והתלמידים ישבו ושקדו במשך כל סדרי הלימודים.

ר’ זושא "הפרטיזן" שהיה ממונה על העניין מטעם הרבי - דיווח לרבי על הדיוק ושמירת הסדרים של הקבוצה.

כשעברו התלמידים אצל הרבי ב”כוס של ברכה” או “חלוקת לעקאח” זכו רבים מהם להתייחסויות מהרבי בסגנונם הם, דבר שהפיח רוח חיים בתמימים ששבו ארצה כשהם מלאים וטעונים ברגש וחיות שהשפיעו על כל השנה כולה.