רבי שמעון בר יוחאי: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: '''רבי שמעון בר יוחאי''' היה מגדולי התנאים בנגלה ובנסתר, הוא גילה את חכמת הקבלה. הוא היה בבחינת [[צ…) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי שמעון בר יוחאי''' היה מגדולי התנאים ב[[נגלה]] וב[[נסתר]], הוא גילה את חכמת ה[[קבלה]]. | '''רבי שמעון בר יוחאי''' היה מגדולי התנאים ב[[נגלה]] וב[[נסתר]], הוא גילה את חכמת ה[[קבלה]]. | ||
הוא היה בבחינת [[צדיק יסוד עולם]], וכמובא ב[[מסכת סוכה]]{{הערת שוליים| | הוא היה בבחינת [[צדיק יסוד עולם]], וכמובא ב[[מסכת סוכה]]{{הערת שוליים|כה, ב.}} שאמר יכול אני לפטור את כל העולם מה[[דין]], ואלמלא אלעזר בני עימי - מיום שנברא ה[[עולם]] ועד עכשיו, ואלמלא יותם בו עוזיהו עימי - מיום שנברא בו העולם עד סופו. מכך נראה שהוא היה בבחינת צדיק יסוד עולם, שהיה יכול לפטור את כל העולם בכל הדורות כולל דורו של [[אברהם אבינו]] עד [[ביאת המשיח]], שאז יהיה "רוח [[הטומאה]] אעביר מהארץ", וכל זאת מכוח היותו [[נשמה כללית]]. | ||
הוא היה ניצוץ של משה רבינו עליו הכתוב ש"זכרו תורת משה עבדי", ובדומה לכך רבי שמעון ש"תורתו אומנתו", וכך גם מובא ב[[זוהר הקדוש]]. | הוא היה ניצוץ של [[משה רבינו]] עליו הכתוב ש"זכרו תורת משה עבדי", ובדומה לכך רבי שמעון ש"תורתו אומנתו", וכך גם מובא ב[[זוהר הקדוש]]. | ||
עיקר ענינו של רשב"י הוא "תורתו אומנתו" עד שכל מי שעוסק בכך נקרא על שמו "רשב"י וחבריו". ומכאן שזה היה עיקר ענינו, ומובא בגמרא אודות גאונותו המופלגת, שאחרי שיצא מהמערה בה עסק בעיקר בנגלה{{הערת שוליים|1=[[אגרת הקודש - פרק כ"ו]].}} על כל שאלה ששאלו חותנו רבי פנחס בן יאיר, הוא תירץ כ"ד תירוצים. וכמובן, ששאלה ששאל רבי פנחס בן יאיר לא שאל אלא מפני שבאמת הוקשה לו ולא הבין, ואעפ"כ היה לרש"בי כ"ד תירוצים. | עיקר ענינו של רשב"י הוא "תורתו אומנתו" עד שכל מי שעוסק בכך נקרא על שמו "רשב"י וחבריו". ומכאן שזה היה עיקר ענינו, ומובא בגמרא אודות גאונותו המופלגת, שאחרי שיצא מהמערה בה עסק בעיקר בנגלה{{הערת שוליים|1=[[אגרת הקודש - פרק כ"ו]].}} על כל שאלה ששאלו חותנו רבי פנחס בן יאיר, הוא תירץ כ"ד תירוצים. וכמובן, ששאלה ששאל רבי פנחס בן יאיר לא שאל אלא מפני שבאמת הוקשה לו ולא הבין, ואעפ"כ היה לרש"בי כ"ד תירוצים. | ||
גרסה מ־23:59, 19 ביולי 2010
רבי שמעון בר יוחאי היה מגדולי התנאים בנגלה ובנסתר, הוא גילה את חכמת הקבלה.
הוא היה בבחינת צדיק יסוד עולם, וכמובא במסכת סוכה[1] שאמר יכול אני לפטור את כל העולם מהדין, ואלמלא אלעזר בני עימי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלא יותם בו עוזיהו עימי - מיום שנברא בו העולם עד סופו. מכך נראה שהוא היה בבחינת צדיק יסוד עולם, שהיה יכול לפטור את כל העולם בכל הדורות כולל דורו של אברהם אבינו עד ביאת המשיח, שאז יהיה "רוח הטומאה אעביר מהארץ", וכל זאת מכוח היותו נשמה כללית.
הוא היה ניצוץ של משה רבינו עליו הכתוב ש"זכרו תורת משה עבדי", ובדומה לכך רבי שמעון ש"תורתו אומנתו", וכך גם מובא בזוהר הקדוש.
עיקר ענינו של רשב"י הוא "תורתו אומנתו" עד שכל מי שעוסק בכך נקרא על שמו "רשב"י וחבריו". ומכאן שזה היה עיקר ענינו, ומובא בגמרא אודות גאונותו המופלגת, שאחרי שיצא מהמערה בה עסק בעיקר בנגלה[2] על כל שאלה ששאלו חותנו רבי פנחס בן יאיר, הוא תירץ כ"ד תירוצים. וכמובן, ששאלה ששאל רבי פנחס בן יאיר לא שאל אלא מפני שבאמת הוקשה לו ולא הבין, ואעפ"כ היה לרש"בי כ"ד תירוצים.
בלימוד הנגלה שלו היה יודע את כל פנימיות ההלכות[3]
מובא בגמרא שפעם אחת יצא עם תלמידיו לבקעה, ולפתע על פי ציוויו היא התמלאה דינרי זהב, ואמר לתלמידיו שמי שרוצה לקחת יקח, וכאן נרמז שרשב"י ממשיך את ענין הפרנסה בשפע, דבר הנמשך מהענין של "תורתו אומנתו", לכל יהודי.[4]
הערות שוליים
- ↑ כה, ב.
- ↑ אגרת הקודש - פרק כ"ו.
- ↑ מאמר המשך תרס"ו.
- ↑ שיחות קודש תשל"ד חלק ב'.