פרשה – הבדלי גרסאות

הראשון שדן '''במשמעות''' הרווח של פתוחות/ סתומות הוא המהרש"ל{{הערה|סימן ל"ז, ד"ה ואני אומר.}}{{הערה|והביאו האגרות משה ביו"ד ק״פ ענף ב׳ ד"ה והנה מסתבר.}}: ״צריכין אנו לחקור וליתן מה לב הפרש יש בין פרשה פתוחה לפרשה סתומה, כי רבותינו הקדמונים לא נתנו סיבה אלא לפרשיות (מה היו הפרשיות משמשות, כדי ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה וכו׳), אבל '''בשימוש''' הפתוחה והסתומה לא הזכירו". ומסביר, שצורת רווח הפתוחה מעיד שפרשה זו מתחילה נושא חדש, ואילו רווח הסתומה מעיד שהיא מחוברת לזו שלפניה. היינו, שעניין כללי/ חשוב מתחיל בפרשה פתוחה, ואילו העניינים המשניים שבנושא זה גופא מופרדים ביניהם ע"י רווח סתום.

על פי רוב החלוקה עניינית, ומספר הפסוקים בפרשה משתנה בהתאם לנושא (מפסוק אחד ועד עשרות רבות). בדרך כלל פרשה פתוחה תכיל נושא גדול שלפעמים יהיה מחולק למספר נושאים קטנים באמצעות החלוקה לפרשיות סתומות, אבל נראה שבמספר מקומות משמש רווח של "פתוחה" (לא לציון נושא כללי אלא) '''להדגשה'''. לדוגמא, בפרשת בראשית כל יום בבריאה הוא פרשה פתוחה בפני עצמו, בברכת יעקב לבניו{{הערה|בראשית כט.}} הברכות לבני הגבירות הם פרשה פתוחה{{הערה|למעט יוסף.}} ואילו הברכות לבני השפחות בפרשה סתומה ועוד.