ראובן דונין – הבדלי גרסאות

כמו זרם מים שוטף שפרץ סכר, כך הרגיש ראובן באותם ימים. הוא ישב ושקד בהתמדה בלימוד התורה. הוא הספיק ללמוד עוד דף גמרא ועוד דף; עוד מאמר חסידות ועוד מאמר. התמדתו היתה לשם דבר עד שהמשפיע העיר לו באחת ההתוועדויות שלא יקבל גאווה מהשגיו כיון שאין זה אלא ב”אתערותא דלעילא”...

   

בשלב מסויים, הרגיש כי ההתעוררות הנפשית העצומה שאחזה בו החלה להירגע. כמעט נעצרה, והוא ששמע רבות בישיבה על הרבי, רצה לנסוע לרבי כדי למלא את המצברים. ר’ שלמה חיים לא הסכים לכך בקלות, והוא שאל אותו אם כבר סיים ללמוד את כל הספרים, שהוא חושב שיש לו זכות לנסוע לרבי...

זו היתה הפגישה הראשונה של הרב דונין עם הרבי - פגישה שהובילה בעקבותיה פגישות רבות נוספות, בהן זכה מהרבי ליחס חם ומיוחד שרק חסידים מעטים זכו...

   

חצי שנה שהה ר’ ראובן בבית חיינו, שם חש כפשוטו שזה המקום ממנו הוא יונק את חיותו: “ראיתי את הרבי יום-יום. וכשלא ראיתי אותו הזיתי אותו. הייתי נשכב בצהריים לנוח, והוא היה ישר מופיע. לא היה לי בעולם שום דבר חוץ מהרבי, מהלימוד ומהתפילה”, הוא מתאר.

“לקח לי שנים להבין את הדברים האלה לעומק. מפעם לפעם הייתי מזכיר לו ביחידויות שהוא הבטיח שידבר איתי על תשובה, וכנראה שבכל אותן שנים לא הבנתי על מה אני בכלל מדבר ומה אני מבקש ממנו. אני חושב שרק כעבור עשרים וחמש שנה, ב”יחידות” שהייתי בשנת תשמ”ב, ביארצייט של הרבנית חנה אמו של הרבי, הרבי ראה שאני מוכן. הוא הסביר לי בפעם הראשונה את עניין התשובה...”.

   

זו היתה היחידות הראשונה של ראובן, ומאז זכה ליחידויות רבות, רבות מהן לא ‘רשמיות’. באותה תקופה, בשנת תשח”י, הוא היה נכנס פעמים רבות לרבי והיה מציע את ענייניו השונים. הוא חש קירבה מיוחדת אל הרבי, והרבי, כאב אל בנו, השיב לו אהבה יתירה. “איך ידעתי שאני יכול להכנס ככה לרבי? - כשהוא היה רואה אותי ברחוב או בפרוזדור, הוא פשוט נתן לי את ההרגשה הזו. הוא נתן לי להבין שאם אני רוצה אני יכול להכנס אליו עכשיו. למרות שזו היתה תופעה מאד נדירה, כי אף אחד לא היה נכנס אל הרבי סתם כך, מתי שרצה. אצלי משום מה זה היה מאד טבעי. כי הרגשתי שאם הוא בשבילי הכל, זה לא יכול להיות אחרת ואין בעיה לגשת אליו...”.

“טוב, הרבי אומר אז עושים. בדרך כלל הייתי חוזר בצהרים לזאל, אבל למחרת בצהרים החלטתי לצאת. עשיתי איזה סיבוב, וכשהתחלתי לחזור לכיוון הישיבה באיסטערן פארקויי, הרבי בדיוק חזר ברגל מאמא שלו, ובהשגחה פרטית ר’ ישראל דוכמן ז”ל הלך מאחוריו. הוא היה יהודי גברתן, והדבר היה נוח לי: הלכתי קצת מאחוריו מביט בגבו של הרבי, אלא שמהרבי אי אפשר להסתיר שום דבר... הרבי הסתובב פתאום בתנועה מהירה לכיוון שלי וחייך... כש[[ישראל דוכמן]] ראה את זה, פנה במהירות אחורנית ואמר לי ‘הי, דונין, אלי הרבי לא מחייך’...

   

לאחר חצי שנה חזר הרב דונין לארץ, לא לפני שקיבל שליחות מהרבי להמשיך בעבודתו בטרקטור במקום “שיראו אותך מה שיותר אנשים”. ר’ ראובן עזב את בית חיינו בבכי של געגוע.

   

ברבות השנים עזב ר’ ראובן את עבודתו בטרקטור, אבל המשיך להעניק מהשפעתו הייחודית על הסביבה, כאשר עוד ועוד צעירים מגיעים אליו כדי לקבל מפיו תורה, השקפה, מוסר ודרך חיים. הוא שימש עבורם צינור שמקבל מהרבי מה”מ ומביא להם.  

בכינוס הגדול לקבלת פני משיח שהתקיים בסינרמה בחודש אדר תשנ”ה, הזמין ר’ ראובן את הרבי אל המעמד הנאדר בקודש. וכך תיאר זאת אז כתב של “בית משיח”: “הרבי היה שם. זה בטוח. גם מי שלא הרגיש בכך בהתחלה, ללא ספק חש זאת כשהרה”ח המשפיע ר’ ראובן דונין הזמין את הרבי מה”מ בקול רוטט וחנוק מדמעות להשתתף עמנו בכינוס. ר’ ראובן הקרין פשטות אמיתית שזעקה מכל מילה שלו”...

בשבת האחרונה לחייו שהה בחיפה לרגל העליה לתורה של נכדו, בן לחתנו הרב ירון בר-זוהר. לשבת זו הגיעו בני המשפחה מכל רחבי הארץ ומחו”ל.