תנא

קובץ:רבי יהודה הנשיא.jpg

יונו של התנא רבי יהודה הנשיא

התַּנָאִים היו חכמי התורה, ששנו את המשנה. המילה "תנא" משמעותה בארמית "שונה", שהרי הם שנו את המשנה.

הם היו בזמן המקדש הראשון והשני. התנא האחרון היה רבי יהודה הנשיא, שהיה נצר למשפחת הנשיאים מצאצאיו של בנות דוד המלך, הוא סידר את כל המשניות המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה. תלמידו רבי חייא, סידר את הברייתות. לפעמים הוא נחשב גם כן לתנא, היכול לחלוק על תנאים אחרים. לפי שיטת רש"י הוא מוגדר כתנא ואמורא.

אחיינו של רבי חייא, היה רב, שהיה גם תלמידו של רבי יהודה הנשיא. למרות שרב נחשב לאמורא, ולרוב אינו חולק על התנאים, ישנם מקרים בודדים בהם הגמרא אומרת כי כוחו גדול כשל תנא ויכול הוא לחלוק עליהם.המהר"ל מסביר כי למרות שלתנא נחשב רק מי ששמו מוזכר במשנה, הכוונה היא שכוחו וחשיבותו היא כשל תנא. לפי שיטת הערוך רב אכן היה תנא, בדורם של תנאים רבים אחרים: לוי, בר קפרא, רבי שמעון בר רבי ורבי גמליאל בן רבי, וגם היה בכלל אמורא, שהרי היה חבירו של שמואל ובני דורו, ולכן נחשב הוא משניהם.

משרות הלכה שונות

בתקופת התנאים היתה מקובלת חלוקה של שלושה דרגות של כבוד התורה בין החכמים לפי משרתם בהוראת התורה. נשיא, אב בית דין, וחכם. כאשר הנשיא נכנס, כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו. כשאב ב"ד נכנס עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו. כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו.

בזמן רבן שמעון בן גמליאל למשל, היתה החלוקה כך: רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד.

הרבי מסביר כי נשיא הינו ראש החכמים כדוגמת משה רבינו ואב"ד היה מנהיג של ישראל, ואין זו סתירה כלל לכלל הידוע ש"דבר אחד לדור", מכיון שתורה ושררה הינם שני מיני סוגי שררה נפרדים ואינם סותרים כלל זה לזה.

התנאים במשנת החסידות

רוב שורש נשמתם של התנאים הוא בעולם הבריאה, כי שורשה של המשנה עצמה, הוא ביצירה והתנא שהוא "בעל המשנה" הוא מדרגה גבוהה יותר, בבריאה.

בדרך כלל המיקל שבתנאים שרשו מעולם העליון, ששם אין הפסד והיזק מיניקת החיצונים כל כך כמו למטה שמצטרכים לגדור ביותר, מסיבה זו אנו מוצאים שדווקא חשובי התנאים מקילים ביותר.

אך למרות שורש נשמתם הגבוה, אין הלכה כמותם, שהרי לפי פסק התורה - אחרי רבים להטות ורוב הדור הינו מהעולם הנמוך יותר, ושם הלכה דבירורים באופן אחר.

מסיבה זו, על פי רוב הנשמות הגבוהות והנעלים ביותר של התנאים אין הלכה כמותם, כמו רבי מאיר ורבי אליעזר ורשב"י,

ראה עוד

ריש גלותא