יחודא עילאה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־16:20, 18 בספטמבר 2023

יחודא עילאה ותתאה הם שמות כלליים לשני אופני התאחדות העולמות עם האלוקות, ובאים לידי ביטוי בסדר ההשתלשלות, באופן התהוות העולמות, בנפש האדם ובעבודת השם.

יש להעיר שעניין זה מוסבר בחסידות בשני אופנים שונים: לעיתים מוסבר שיחודא עילאה ותתאה הם שני אופני יחוד העולמות עם אלוקות^[1] אך בערך זה מוסבר רק האופן השני, שהם שני אופני יחוד באלוקות גופא (וראה בפירוט יחודא עילאה ותתאה#שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות

עניינן הכללי

המילה 'יחוד' מורה על התאחדות שני דברים בצורה מושלמת. למעלה מקירוב, למעלה מדביקות^[2], למעלה מקשר ולמעלה אפילו מהתאחדות. ב'יחוד' שני העניינים הופכים לדבר יחיד – שאינו ניתן כלל לחלוקה.

למרות זאת, גם ביחוד ישנם שני אופנים כלליים יחודא עילאה הוא אופן בו התחתון כלול בעליון ובטל אליו במציאות (אינו מציאות לעצמו), ואילו יחודא תתאה הוא להיפך בדיוק – שהעליון מתלבש בתחתון ומתעלם בו עד שנרגשת מציאותו של התחתון בלבד, והדוגמא ה'קלאסית' לזה הוא ההבדל שבין אצילות לעולמות.

אצילות – עילה ועלול

מציאות^[3] הספירות באצילות היא באופן של עילה ועלול. שהגם שיש ספירת החסד (לדוגמא), אין היא מורגשת כמציאות בפני עצמה, אלא כלולה ומוקפת בבחינת החכמה^[4], והחכמה מקפת אותו מכל צד ופינה. הדבר נמשל לשכל התלמיד כפי שהרב רואה אותו: הרב תופס ומשיג את כל השגת התלמיד מכל צד ופינה, וכל שכל התלמיד נכלל בשכל הרב (כי בכלל מאתיים מנה), ונמצא שהשגת התלמיד אינה בבחינת יש ודבר נפרד אלא כלולה ובטלה בהשגת הרב.

ומאחר ו'מציאות' הספירות דאצילות בטלות בתכלית לאלוקות ועד שאינן עולות בשם כלל, לכן עולם האצילות כולו אינו נברא ואין בו נבראים (וכידוע הלשון^[5] "מי נתן מלאך באצילות"), אלא הוא אלוקות ממש (כפי ש'מצטייר' בציור של ספירות^[6]).

בי"ע – יש מאין

מה שאין כן בעולמות בריאה יצירה עשיה, הדבר הפוך בדיוק. דבר ה' מתעלם בעולמות אותם הוא בורא, שופע בהם בהעלם בבחינת אין ואינו מורגש כלל. והמשל בזה הוא משכל ומידות^[7]: למרות שהשכל הוא הוא המוליד את המידות, הנה אחרי שהתעוררה המידה לא מורגש בה שום עניין שכלי, מה שמורגש הוא רגש הלב בלבד, ונדמה לאדם שאין כאן אלא רגש בלבד בלא שכל כלל.

מקום ארון אינו מן המידה

בחסידות מובאת הדוגמא של 'מקום ארון אינו מן המידה' הן ליחודא עילאה והן ליחודא תתאה.

יחודא עילאה

בחלק מהמאמרים^[8] מפרשים ש'מקום ארון' הכוונה למקום הארון עצמו (לנפח שהוא תופס).

לפירוש זה, העובדה שהארון לא תפס מקום הוא משום שהארון^[9] הוא בחינת יחודא עילאה, ולכן התבטל כל גדר מציאותו ולא תפס מקום. היינו, 'עולם' היא מציאות שמוגדרת ע"י מקום (וזמן), ומכיון שמציאות העולם (במקום הארון) בטילה לאלוקות – לכן גם בגשמיות הוא לא תפס מקום. שתים וחצי האמות של רוחב הארון לא תפסו שום מקום ולא הייתה בהם לא בחינת צפון ולא דרום, אלא היו נקודה אחת בלבד (כי באותן שתים וחצי אמות 'האירה' האלוקות שלמעלה מהעולם בגילוי, ומציאות העולם התבטלה והתכללה באלוקות).

ערך מורחב – רוחות העולם

יחודא תתאה

במאמרים אחרים^[10] מפרשים ש'מקום הארון' הוא קודש הקודשים, היינו, המקום בו מונח הארון (ולא מקום הארון עצמו, כדלעייל). לפירוש זה נשאר המקום נשאר בגדר מציאות, כפי שבפועל אכן היה אפשר להצביע היכן הצפון והיכן הדרום, ואפשר היה למדוד את רוחבו (20 אמה) - אלא שבמקום זה גופא התגלתה האלוקות.

עניין זה הוא דוגמא ל'יחודא תתאה', האור האלוקי מאיר ונמצא בעולם, אך אינו משנה את מציאותו. הארון נמצא כאן - אבל השפעתו מתעלמת בעולם, ו'מקומו' (קודש הקודשים) נשאר מוגדר בגדרי המקום והזמן.

שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות

בתניא^[11] מבואר שישנו הבדל בין האופן בו נראים העולמות מצד המידות לבין האופן בו הם נראים מצד המלכות:

מצד המלכות, למרות שאין לנבראים 'מציאות'^[12] הנה 'חשיבות' יש להם (שאם לא היה בהם צורך למה נבראו?), אבל מצד המידות (חסד וכו') אין להם גם שום חשיבות כלל^[13].

אלא שהעולם לא נברא רק ממלכות וגם לא רק מהמידות, אלא משילובן - ובשילוב זה שני אופנים:

שילוב אדני בהוי'ה

שם ה' מורה על המידות הקדושות, ושם אדני לספירת המלכות, ומובא בקבלה^[14] שישנם שני אופנים בהם משתלבים השמות. אופן אחד הוא שילוב ספירת המלכות והתכללותה באלוקות. בשילוב זה האות הראשונה שהיא הגוברת^[15] היא משם ה': י' א' ה' ד' ו' נ' ה' י'.

היינו, מצד מידת המלכות כפי שכלולה במידות העליונות גם הדברים הנבראים ממנה (המקום והזמן) בטלים בתכלית. לא כביטול אור הנר לשמש (שרק אינו מועיל אבל אי אפשר לומר שאינו קיים) אלא כביטול אור השמש בשמש (טרם התפשט ויצא להאיר בחלל העולם). המשל המובא לזה בחסידות^[16] הוא מעניין הניסים שמעל הטבע: שורש ניסים אלו הוא משם הוי', וכשמאיר שם זה בעולם מתבטלים גדרי העולם. למרות ששם זה מאיר בעולם, הנה באותו רגע מפסיק העולם להתנהג בגדריו הרגילים ומה שמורגש היא המציאות שמעל העולם.

שילוב הוי'ה באדני

האופן השני הוא שילוב שם ה' באדנות (א' י' ד' ה' נ' ו' י' ה'). בשילוב זה (יחודא תתאה) המורגש הוא העולם – אלא שאף על פי כן בהעלם מאיר בו שם הוי'. והמשל לזה^[16] הוא ניסים המלובשים בטבע, וכדוגמת נצחון המכבים. שהנצחון בא ע"י מלחמה (פעולה טבעית), אלא שזה שמעטים ניצחו את הרבים (היפך הסדר הרגיל), הוא מפני ששם הוי' פעל שהטבע הנמשך משם אלוקים יפעל בהתאם לרצונו. משל נוסף לזה מובא מעניין השוחד: השופט פוסק על פי שכלו ואינו מרגיש כלל שהשוחד היטהו, ואף על פי כן למסתכל מהצד ברור שהשוחד הוא הוא זה שהיטה את שכלו.

בדרגות האדם

בכללות דרגות האדם, עבודת הצדיקים^[17] היא דרגת יחודא עילאה, ואילו עבודת הבינונים עניינה יחודא תתאה.

בעבודת ה'

אצל כל אחד בפרט הזמן שהוא מקדיש לתפילה^[17] הוא בחינת יחודא עילאה^[18], ויחודא תתאה הוא הזמן בו הוא נושא ונותן באמונה (וכיו"ב) – שאז למרות שהעיקר אצלו הוא ענייני העולם, הנה הם גופא מונהגים בהתאם לרצון ה'.

ראו גם

הערות שוליים

↑ וראה אודות זה בשער היחוד והאמונה (מעיינותיך), עיונים לפרק ז' סעיף ב'.
↑ אף על פי שנפסק להלכה ש"דבק הוי חיבור", כששני דברים דבוקים יחד הם עדיין שני דברים שונים, שכל אחד מהם מוגדר בעניינו הוא.
↑ לקו"ת דרושים לר"ה עמ' נו.
↑ כי חסד הוא מקו הימין, והוא ענף החכמה.
↑ הקדמת פרע"ח בסופה.
↑ פרדס שער עצו"כ פ"ד, הובא בדרמ"צ נב, א' ועוד. וראה בספר הערכים כרך ד', אורות דספירות – פשיטותם וציורם עמ' קכא ואילך.
↑ ישנם בחסידות לעניין זה כמה משלים נוספים, והובא כאן דוקא זה כי הוא פשוט יותר להבנה.
↑ ראה לדוגמא תרמ"ג עמ' ק.
↑ שבו לוחות הברית, בהם מתגלית האלוקות בגילוי גמור בגשמיות העולם.
↑ לדוגמא עטר"ת עמ' קמב.
↑ שער היחוד והאמונה פרק ז'.
↑ כדוגמת דמות המשתקפת לאדם במראה. אם כי ודאי שהדמות היא מציאות בפני עצמה נפרדת מהאדם המסתכל במראה, מאחר וכל 'מציאותה' תלויה באדם העומד אנו אומרים שאין לה מציאות עצמאית משל עצמה. יש להעיר ולהדגיש שעניין זה עמוק מאד, ומשל זה אינו מכוון בכל הפרטים. כדי להבין את העניין לאשורו ולעומקו יש להביא עוד כמה משלים ולהסביר עוד כמה צדדים של הנושא.
↑ כי מצד המידות כל מציאות העולם היא רק התפשטות שלהן של המידות.
↑ זוהר חלק ג רעד א', פרע"ח שער הברכות פרק ז'.
↑ לקו"ת שבת שובה סה ד.
↑ ^16.0 ^16.1 מאמרים מלוקט ד' עמ' ס"ז ובנסמן שם.
↑ ^17.0 ^17.1 ראה לקו"ש ח"ה, שיחה ב' לבראשית, סעיף יא ואילך.
↑ בכללות יותר כן הוא גם בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא שבתפילה מודגש ומורגש יותר ביטולו לאלוקות, שהרי זהו כל עניינה של התפילה.

[1] וראה אודות זה בשער היחוד והאמונה (מעיינותיך), עיונים לפרק ז' סעיף ב'.

[2] אף על פי שנפסק להלכה ש"דבק הוי חיבור", כששני דברים דבוקים יחד הם עדיין שני דברים שונים, שכל אחד מהם מוגדר בעניינו הוא.

[לקו"ת_ר"ה-3] לקו"ת דרושים לר"ה עמ' נו.

[4] כי חסד הוא מקו הימין, והוא ענף החכמה.

[5] הקדמת פרע"ח בסופה.

[6] פרדס שער עצו"כ פ"ד, הובא בדרמ"צ נב, א' ועוד. וראה בספר הערכים כרך ד', אורות דספירות – פשיטותם וציורם עמ' קכא ואילך.

[7] ישנם בחסידות לעניין זה כמה משלים נוספים, והובא כאן דוקא זה כי הוא פשוט יותר להבנה.

[8] ראה לדוגמא תרמ"ג עמ' ק.

[9] שבו לוחות הברית, בהם מתגלית האלוקות בגילוי גמור בגשמיות העולם.

[10] לדוגמא עטר"ת עמ' קמב.

[11] שער היחוד והאמונה פרק ז'.

[12] כדוגמת דמות המשתקפת לאדם במראה. אם כי ודאי שהדמות היא מציאות בפני עצמה נפרדת מהאדם המסתכל במראה, מאחר וכל 'מציאותה' תלויה באדם העומד אנו אומרים שאין לה מציאות עצמאית משל עצמה. יש להעיר ולהדגיש שעניין זה עמוק מאד, ומשל זה אינו מכוון בכל הפרטים. כדי להבין את העניין לאשורו ולעומקו יש להביא עוד כמה משלים ולהסביר עוד כמה צדדים של הנושא.

[13] כי מצד המידות כל מציאות העולם היא רק התפשטות שלהן של המידות.

[14] זוהר חלק ג רעד א', פרע"ח שער הברכות פרק ז'.

[15] לקו"ת שבת שובה סה ד.

[מאמרים_מלוקט-16] 16.0 ^16.1 מאמרים מלוקט ד' עמ' ס"ז ובנסמן שם.

[לקו"ש-17] 17.0 ^17.1 ראה לקו"ש ח"ה, שיחה ב' לבראשית, סעיף יא ואילך.

[18] בכללות יותר כן הוא גם בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא שבתפילה מודגש ומורגש יותר ביטולו לאלוקות, שהרי זהו כל עניינה של התפילה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''יחודא עילאה''' הוא כינוי ל[[יחוד]] של ספירות [[חכמה ובינה]] על ידי [[דעת עליון]].
+'''יחודא עילאה ותתאה''' הם שמות כלליים לשני אופני התאחדות ה[[עולם (בחסידות)|עולמות]] עם ה[[אלוקות]], ובאים לידי ביטוי ב[[סדר ההשתלשלות]], באופן [[בריאת העולם|התהוות העולמות]], ב[[נפש]] האדם וב[[עבודת השם]].
-מבואר החילוק בין יחודא עילאה ל[[יחודא תתאה]] הוא שיחודא עילאה הוא [[ביטול במציאות|ביטול האמיתי]], לעומת יחודא תתאה שהוא [[ביטול היש]].
+יש להעיר שעניין זה מוסבר בחסידות בשני אופנים שונים: לעיתים מוסבר שיחודא עילאה ותתאה הם שני אופני יחוד '''העולמות''' עם אלוקות{{הערה|וראה אודות זה ב[[שער היחוד והאמונה]] (מעיינותיך), עיונים לפרק ז' סעיף ב'.}} אך בערך זה מוסבר רק האופן השני, שהם שני אופני יחוד באלוקות גופא (וראה בפירוט [[כאן בהמשך|יחודא עילאה ותתאה#שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות]]
-==ענינו בעולמות==
+==עניינן הכללי==
-מבואר כי בעולמות, [[עולם האצילות]] הוא בבחינת יחודא עילאה, לעומת עולמות [[בי"ע]] שהם בבחינת [[יחודא תתאה]]. יחוד [[חכמה]] ו[[בינה]] הוא ייחוד תמידי בלי הפסק בבחינת [[יחודא עילאה]] (מה שאין כן ייחוד [[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]], שהוא יחודא תתאה שיש בו הפסק) ולכן נקראו [[חכמה]] ו[[בינה]] בשם "תרין ריעין דלא מתפרשין"{{הערה|ביטוי המקובלים המבוסס על לשון הזוהר}}. מה שאין כן ב[[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]], שיש בייחודם הפסקות.
+המילה [[יחוד (קבלה)|'יחוד']] מורה על התאחדות שני דברים בצורה  מושלמת. למעלה מקירוב, למעלה מדביקות{{הערה|אף על פי שנפסק להלכה ש"דבק הוי חיבור", כששני דברים דבוקים יחד הם עדיין שני דברים שונים, שכל אחד מהם מוגדר בעניינו  הוא.}}, למעלה מקשר ולמעלה אפילו מהתאחדות. ב'יחוד' שני העניינים הופכים לדבר '''יחיד''' – שאינו ניתן כלל לחלוקה.
-התולדה מ[[יחוד]] זה הינו בבחינת [[רוח]], והינו גבוה במעלה. בשונה מ[[יחודא תתאה]] יחוד זה אינו ממשיך אור לתחתונים.
+למרות זאת, גם ביחוד ישנם שני אופנים כלליים '''יחודא עילאה''' הוא אופן בו התחתון כלול בעליון ובטל אליו במציאות (אינו מציאות לעצמו), ואילו '''יחודא תתאה''' הוא להיפך בדיוק – שהעליון מתלבש בתחתון ומתעלם בו עד שנרגשת מציאותו של התחתון בלבד, והדוגמא ה'קלאסית' לזה הוא ההבדל שבין אצילות לעולמות.
-==ענינו בעבודה==
+===[[אצילות]] – [[עילה ועלול]]===
-בעבודת התפילה מבואר כי "שמע ישראל" הוא בבחינת יחודא עילאה, לעומת "ברוך שם" שהוא בבחינת [[יחודא תתאה]].
+מציאות{{הערה|שם=לקו"ת ר"ה|לקו"ת דרושים לר"ה עמ' נו.}} הספירות באצילות היא באופן של '''עילה ועלול'''. שהגם שיש [[ספירת החסד]] (לדוגמא), אין היא מורגשת כמציאות בפני עצמה, אלא כלולה ומוקפת בבחינת [[ספירת החכמה|החכמה]]{{הערה|כי חסד הוא [[מקו הימין]], והוא ענף החכמה.}}, והחכמה מקפת אותו מכל צד ופינה. הדבר נמשל לשכל התלמיד כפי '''שהרב''' רואה אותו: הרב תופס ומשיג את כל השגת התלמיד מכל צד ופינה, וכל שכל התלמיד נכלל בשכל הרב (כי בכלל מאתיים מנה), ונמצא שהשגת התלמיד אינה בבחינת יש ודבר נפרד אלא כלולה ובטלה בהשגת הרב.
-משמעותו של יחוד זה הוא [[ביטול במציאות]], כאשר הנברא חש אלוקות ברמה כזו, שאין שום תפיסת מקום לישות נפרדת, ולכן הוא מתבטל מאליו ומתכלל באלוקות.
-== ענינו בשמות ==
+ומאחר ו'מציאות' הספירות דאצילות בטלות בתכלית לאלוקות ועד שאינן עולות בשם כלל, לכן עולם האצילות כולו אינו נברא ואין בו נבראים (וכידוע הלשון{{הערה|הקדמת פרע"ח בסופה.}} "מי נתן מלאך באצילות"), אלא הוא אלוקות ממש (כפי ש'מצטייר' בציור של ספירות{{הערה|פרדס שער עצו"כ פ"ד, הובא בדרמ"צ נב, א' ועוד. וראה בספר הערכים כרך ד', אורות דספירות – פשיטותם וציורם עמ' קכא ואילך.}}).
+===בי"ע – יש מאין===
+מה שאין כן [[עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה|בעולמות בריאה יצירה עשיה]], הדבר הפוך בדיוק. דבר ה' מתעלם בעולמות אותם הוא בורא, שופע בהם בהעלם בבחינת אין ואינו מורגש כלל. והמשל בזה הוא משכל ומידות{{הערה|ישנם בחסידות לעניין זה כמה משלים נוספים, והובא כאן דוקא זה כי הוא פשוט יותר להבנה.}}: למרות שהשכל הוא הוא המוליד את המידות, הנה אחרי שהתעוררה המידה לא מורגש בה שום עניין שכלי, מה שמורגש הוא רגש הלב בלבד, ונדמה לאדם שאין כאן אלא רגש בלבד בלא שכל כלל.
+==מקום ארון אינו מן המידה==
+בחסידות מובאת הדוגמא של 'מקום ארון אינו מן המידה' הן ליחודא עילאה והן ליחודא תתאה.
+===יחודא עילאה===
+בחלק מהמאמרים{{הערה|ראה לדוגמא תרמ"ג עמ' ק.}} מפרשים ש'מקום ארון' הכוונה למקום הארון '''עצמו''' (לנפח שהוא תופס).
+לפירוש זה, העובדה שהארון לא תפס מקום הוא משום ש'''הארון'''{{הערה|שבו לוחות הברית, בהם מתגלית האלוקות בגילוי גמור '''בגשמיות העולם'''.}} הוא בחינת יחודא עילאה, ולכן התבטל כל גדר מציאותו ולא תפס מקום. היינו, 'עולם' היא מציאות שמוגדרת ע"י מקום (וזמן), ומכיון שמציאות העולם (במקום הארון) בטילה לאלוקות – לכן גם בגשמיות הוא לא תפס מקום. שתים וחצי האמות של רוחב הארון לא תפסו שום מקום ולא הייתה בהם לא בחינת צפון ולא דרום, אלא היו נקודה אחת בלבד (כי באותן שתים וחצי אמות 'האירה' האלוקות שלמעלה מהעולם בגילוי, ומציאות העולם התבטלה והתכללה באלוקות). {{ערך מורחב|ערך=[[גדר המקום|רוחות העולם]]}}
+===יחודא תתאה===
+במאמרים אחרים{{הערה|לדוגמא עטר"ת עמ' קמב.}} מפרשים ש'מקום הארון' הוא קודש הקודשים, היינו, המקום '''בו מונח''' הארון (ולא מקום הארון עצמו, כדלעייל). לפירוש זה נשאר המקום נשאר בגדר מציאות, כפי שבפועל אכן היה אפשר להצביע היכן הצפון והיכן הדרום, ואפשר היה למדוד את רוחבו (20 אמה) - אלא שבמקום זה גופא התגלתה האלוקות.
+עניין זה הוא דוגמא ל'יחודא תתאה', האור האלוקי מאיר ונמצא בעולם, אך אינו משנה את מציאותו.  הארון נמצא כאן - אבל השפעתו מתעלמת בעולם, ו'מקומו' (קודש הקודשים) נשאר מוגדר בגדרי המקום והזמן.
+==שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות==
+בתניא{{הערה|שער היחוד והאמונה פרק ז'.}} מבואר שישנו הבדל בין האופן בו נראים העולמות מצד [[זעיר אנפין|המידות]] לבין  האופן בו הם נראים מצד [[ספירת המלכות|המלכות]]:
+מצד המלכות, למרות שאין לנבראים 'מציאות'{{הערה|כדוגמת דמות המשתקפת לאדם במראה. אם כי ודאי שהדמות היא מציאות בפני עצמה נפרדת מהאדם המסתכל במראה, מאחר וכל 'מציאותה' תלויה באדם העומד אנו אומרים שאין לה מציאות עצמאית משל עצמה. יש להעיר ולהדגיש שעניין זה עמוק מאד, ומשל זה אינו מכוון בכל הפרטים. כדי להבין את העניין לאשורו ולעומקו יש להביא עוד כמה משלים ולהסביר עוד כמה צדדים של הנושא.}} הנה 'חשיבות' '''יש''' להם (שאם לא היה בהם צורך למה נבראו?), אבל מצד המידות (חסד וכו') אין להם גם שום חשיבות כלל{{הערה|כי מצד המידות כל מציאות העולם היא רק התפשטות '''שלהן''' של המידות.}}.
+אלא שהעולם לא נברא רק ממלכות וגם לא רק מהמידות, אלא משילובן - ובשילוב זה שני אופנים:
+===שילוב אדני בהוי'ה===
+שם ה' מורה על המידות הקדושות, ושם אדני לספירת המלכות, ומובא בקבלה{{הערה|זוהר חלק ג רעד א', פרע"ח שער הברכות פרק ז'.}} שישנם שני אופנים בהם משתלבים השמות. אופן אחד הוא שילוב ספירת המלכות והתכללותה באלוקות. בשילוב זה האות הראשונה שהיא הגוברת{{הערה|לקו"ת שבת שובה סה ד.}} היא משם ה': י' א' ה' ד' ו' נ' ה' י'.
+היינו, מצד מידת המלכות כפי שכלולה במידות העליונות גם הדברים הנבראים ממנה (המקום והזמן) בטלים '''בתכלית'''. לא כביטול אור הנר לשמש (שרק אינו מועיל אבל אי אפשר לומר שאינו קיים) אלא כביטול אור השמש בשמש (טרם התפשט ויצא להאיר בחלל העולם). המשל המובא לזה בחסידות{{הערה|שם=מאמרים מלוקט|מאמרים מלוקט ד' עמ' ס"ז ובנסמן שם.}} הוא מעניין הניסים שמעל הטבע: שורש ניסים אלו הוא משם הוי', וכשמאיר שם זה בעולם מתבטלים גדרי העולם. למרות ששם זה מאיר '''בעולם''', הנה באותו רגע מפסיק העולם להתנהג בגדריו הרגילים ומה שמורגש היא המציאות '''שמעל''' העולם.
+===שילוב הוי'ה באדני===
+האופן השני הוא שילוב שם ה' באדנות (א' י' ד' ה' נ' ו' י' ה'). בשילוב זה (יחודא תתאה) המורגש הוא '''העולם''' – אלא שאף על פי כן בהעלם מאיר בו שם הוי'. והמשל לזה{{הערה|שם=מאמרים מלוקט}} הוא ניסים המלובשים בטבע, וכדוגמת נצחון המכבים. שהנצחון בא ע"י מלחמה (פעולה טבעית), אלא שזה שמעטים ניצחו את הרבים (היפך הסדר הרגיל), הוא מפני ששם הוי' פעל שהטבע הנמשך משם אלוקים יפעל בהתאם לרצונו. משל נוסף לזה מובא מעניין השוחד: השופט פוסק על פי שכלו ואינו מרגיש כלל שהשוחד היטהו, ואף על פי כן למסתכל מהצד ברור שהשוחד הוא הוא זה שהיטה את שכלו.
+==בדרגות האדם==
+בכללות דרגות האדם, עבודת הצדיקים{{הערה|שם=לקו"ש|ראה לקו"ש ח"ה, שיחה ב' לבראשית, סעיף יא ואילך.}} היא דרגת יחודא עילאה, ואילו עבודת הבינונים עניינה יחודא תתאה.
+==בעבודת ה'==
+אצל כל אחד בפרט הזמן שהוא מקדיש לתפילה{{הערה|שם=לקו"ש}} הוא בחינת יחודא עילאה{{הערה|בכללות יותר כן הוא גם בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא שבתפילה מודגש ומורגש יותר ביטולו לאלוקות, שהרי זהו כל עניינה של התפילה.}}, ויחודא תתאה הוא הזמן בו הוא נושא ונותן באמונה (וכיו"ב) – שאז למרות שהעיקר אצלו הוא ענייני העולם, הנה הם גופא מונהגים בהתאם לרצון ה'.
-ב[[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|פרק ז']] מבואר שיחודא עילאה הוא שילוב [[אדנ"י|שם אדנות]] ב[[שם הוי']] ב"ה.
 ==== ראו גם ====