אליעזר קלונסקי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
==אהדה מטעם רבני חברון== | ==אהדה מטעם רבני חברון== | ||
הוא חתם במכתב כללי לסיוע ליהודי חברון מטעם היישוב בחברון ל"ועד הכללי" בירושלים, לצד רבני חברון; ה[[חכם באשי]] [[סלימאן מנחם מני]], הרב [[חנוך חסון (רב)|חנוך חסון]], הרב [[מאיר שמואל קסטל]] ורבי [[יעקב יוסף סלונים]]. | הוא חתם במכתב כללי לסיוע ליהודי חברון מטעם היישוב בחברון ל"ועד הכללי" בירושלים, לצד רבני חברון; ה[[חכם באשי]] [[סלימאן מנחם מני]], הרב [[חנוך חסון (רב)|חנוך חסון]] עוזרו של החח"מ רבי [[חיים חזקיה מדיני]] רב חברון ובעל ה[[שדי חמד]], הרב [[מאיר שמואל קסטל]] ורבי [[יעקב יוסף סלונים]]. | ||
ביתו שימש להכנסת אורחים לחיילי הצבא היהודים שהתגייסו במלחמת העולם הראשונה וקנה לו בכך את שמו הטוב כאיש חסד וצדקה. | ביתו שימש להכנסת אורחים לחיילי הצבא היהודים שהתגייסו במלחמת העולם הראשונה וקנה לו בכך את שמו הטוב כאיש חסד וצדקה. | ||
גרסה מ־06:18, 3 באוגוסט 2022
לוי אליעזר קלונסקי (קלאנסקי) במקור: קליא נסקי (נולד בשצדרין פלך מינסק בשנת ה'תרכ"ג, 1863 – נפטר בראש חודש א' באדר ה'תרע"ז, פברואר 1917 בחברון) מנהל הבנק העברי בחברון, סוחר בעל בית חרושת שם, ומאישי הציבור הבולטים בו. מראשי קהילת חב"ד בחברון, מנהל "ועד הסיוע של חברון" בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
לוי אליעזר קלונסקי נולד לאביו ר' צבי ולאמו רוחמה גיטל בשנת תרכ"ג 1863 בשצדרין שבפלך מינסק, אז היא עוד הייתה חלק מהאימפריה הרוסית. אביו נפטר בהיותו ילד, וקולונסקי גדל ונתחנך בבית הסבא הרב שלמה זלמן קליא נסקי (בימי האדמו"ר בעל "צמח צדק" נתאספו חסידי חב"ד האמידים, ובתוכם ר' שלמה זלמן, קנו שטח גדול של קרקעות מידי שר המחוז באותו פלך, ועליה בנו אנשי חב"ד את העיר שצדרין, על שם רבנו בעל הצמח צדק).
עלייתו לארץ ישראל
בשנת תר"ל (1870) עלה ר' שלמה זלמן מחרסון לארץ, בהסכמת האדמו"ר מהר"ש "בנו של הצמח צדק", יחד עם משפחתו, בתוכם, נכדו ר' לוי אליעזר קלונסקי והתישבו בירושלים, אליעזר קלונסקי אז היה נער יתום וחסר כל[1].
מסחר
לאחר נישואיו עם בת זוגו חווה, עבר קלונסקי להתגורר בחברון והקים שם תעשייה של גבינה, שהתבססה על חלב שרכש מערביי הסביבה. בהמשך הקים ביחד עם אלתר ריבלין את הפירמה "ריבלין את קלונסקי" שעסקה בשיווק אקספורט אימפורט לצמר, וצמוקים ושעורה לתעשיית בירה.
בהמשך הקים קלונסקי עם ריבלין את הבנק הראשון (והיחיד בתקופתו) בחברון. והתקשרו עם בנקים שונים מחוץ לארץ ישראל. לאחר מכן נפרדה החבילה וקולונסקי רכש את חלקו של ריבלין בבנק, כונה הבנק של קלונסקי בפי ערביי חברון "אליעזר אל-בנק".
פעילותו הציבורית בחברון וחוצה לה
בין היתר נטל קלונסקי חלק מרכזי בייסוד בית החולים "חסד לאברהם" בחברון[2], ובייסוד ישיבת "מגן אבות" בחברון[3]. בשנת 1895 תרם קלונסקי משמעותית לביסוס המושבה מוצא שהוקמה שנה קודם לכן[4]. קלונסקי נטל חלק בכל ענייני הציבור בחברון והיה העסקן הבכיר בעדה החבדי"ת[1].
אהדה מטעם רבני חברון
הוא חתם במכתב כללי לסיוע ליהודי חברון מטעם היישוב בחברון ל"ועד הכללי" בירושלים, לצד רבני חברון; החכם באשי סלימאן מנחם מני, הרב חנוך חסון עוזרו של החח"מ רבי חיים חזקיה מדיני רב חברון ובעל השדי חמד, הרב מאיר שמואל קסטל ורבי יעקב יוסף סלונים. ביתו שימש להכנסת אורחים לחיילי הצבא היהודים שהתגייסו במלחמת העולם הראשונה וקנה לו בכך את שמו הטוב כאיש חסד וצדקה.
חיים אישיים
נשא לאשה את חוה (בת חנה יהודית ומרדכי שו"ב) מחברון. צאצאיו;
- רבקה גיטל (אשת הרב זלמן לוין).
- שינה רחל (אשת ר' יוסף אורנשטיין) שוחט ומוהל בחדרה.
- אסתר (אשת ר' נחמן טרוביץ מצפת).
- מרים (אשת ר' אלימלך רדזינר).
- שלמה זלמן קלונסקי.
לאחר פטירתו
קלונסקי נטמן בבית העלמין העתיק בחברון. על מצבתו כתוב:
"בחלקה זו נקבר סבנו
ר' לוי אליעזר קלונסקי ז"ל
היה מראשי קהילת חב"ד בעיר
הוא ורעייתו מרת חוה ע"ה
קיימו בביתם:
"יהי ביתך פתוח לרווחה
ויהיו עניים בני ביתך"
נלב"ע א' אדר תרע"ז".
במלאות 100 שנה לפטירתו של הגביר רבי אליעזר קלונסקי בתאריך 24 בפברואר 2017 תשע"ז, נערך בחברון כנס של צאצאיו.
לקריאה נוספת
- אלישיב אורן איש חברון - קורות חייו ופועלו של ר' אליעזר קלונסקי (93 עמודים).תבנית:ULI
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 ותיקין - מחקרים בתולדות היישוב הועתק בבגדי ישע עמוד 485 (בהוצאת מכון כנסת מרדכי סדיגורה, תשע"ט)
- ↑ החרות ירושלים, יום שני, פברואר 20, 1911; עמוד 3
- ↑ ישראל הורוביץ (תר"מ-תקע"ח) ארץ ישראל ושכנותיה - אנציקלופדיה גאוגרפית-היסטורית. הועתק בבגדי ישע עמוד 484 (בהוצאת מכון כנסת מרדכי סדיגורה, תשע"ט).
- ↑ חבצלת, יום שישי, נובמבר 22, 1895; עמוד 8