חנוך הנדל קוגל: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: הרב החסיד ר' '''חנוך הענדל קוגל''' בא בפעם הראשונה לליובאויטש בשנת תר"ג. בעת נשיאותו של כ"ק [[אדמו"ר …) |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ הרה"ח ר' חנוך הענדיל הנו המחנך האמיתי שבחנוכו העמיד מחנכים מקבלים אמתיים, כל אימרה ותנועה חסידית נקלטה בהם בחיות פנימית ועשתה פירות ופירי פירות. | כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ הרה"ח ר' חנוך הענדיל הנו המחנך האמיתי שבחנוכו העמיד מחנכים מקבלים אמתיים, כל אימרה ותנועה חסידית נקלטה בהם בחיות פנימית ועשתה פירות ופירי פירות. | ||
לאחר פטירתו אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שר' הענדל לא היה בכלל בגיהנום, הוא רק הריח את ריח הגיהנום. | לאחר פטירתו אמר [[כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב]] שר' הענדל לא היה בכלל בגיהנום, הוא רק הריח את ריח הגיהנום. | ||
במקום אחר כותב עליו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ: | במקום אחר כותב עליו [[כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ]]: | ||
החסיד הלזה הוא אחד האישים אשר ראוי לפרק מיוחד בתולדות דברי ימי משפחתינו הרוממה, הן מצד אשיותו הפרטית והן מצד התיחסתו וקרבתו לבית משפחתנו, אשר כארבעים שנה היה כמו בן בית, ונוטל חלק גדול בראש כל ענין פרטי המתיחס לנו. זכרו לא ישכח מאיתנו לעולם. | החסיד הלזה הוא אחד האישים אשר ראוי לפרק מיוחד בתולדות דברי ימי משפחתינו הרוממה, הן מצד אשיותו הפרטית והן מצד התיחסתו וקרבתו לבית משפחתנו, אשר כארבעים שנה היה כמו בן בית, ונוטל חלק גדול בראש כל ענין פרטי המתיחס לנו. זכרו לא ישכח מאיתנו לעולם. | ||
נפטר בי"ט טבת תר"ס. | נפטר בי"ט [[טבת]] [[תר"ס]]. | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק|קוגל חנוך הענדל]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק|קוגל חנוך הענדל]] | ||
גרסה מ־00:17, 2 במרץ 2010
הרב החסיד ר' חנוך הענדל קוגל בא בפעם הראשונה לליובאויטש בשנת תר"ג. בעת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. עשר שנים הכין את עצמו ר' הענדל לפני בואו בפעם הראשונה לליובאוויטש. לבו היה בוער כאש באהבת ישראל והיה בעל מידות טובות שאין כדוגמתו. לבו הטוב ומידותיו הטובות היו מתוך עבודה ויגיעה בקבלת עול, לא מצד ההבנה וההשגה. אין לתאר את אהבת ישראל שלו, הוא היד מוסר את נפשו בפועל ממש עבור כל אחד.
הרה"ח ר' הענדל היה אחד ממחנכיו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ בילדותו, הוא היה מקרבו ומחבבו וכמים הפנים אל הפנים. אדמו"ר הריי"צ היה מחבבו ביותר, הוא מחשיבו בין שלושת חסידים שהיו חביבים עליו ביותר בילדתו.
בח"י אלול תרנ"ז כאשר נתיסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, מינה כ"ק אדמו"ר הרש"ב את ר' הענדל למשפיע ראשי.
כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ הרה"ח ר' חנוך הענדיל הנו המחנך האמיתי שבחנוכו העמיד מחנכים מקבלים אמתיים, כל אימרה ותנועה חסידית נקלטה בהם בחיות פנימית ועשתה פירות ופירי פירות.
לאחר פטירתו אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שר' הענדל לא היה בכלל בגיהנום, הוא רק הריח את ריח הגיהנום.
במקום אחר כותב עליו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ: החסיד הלזה הוא אחד האישים אשר ראוי לפרק מיוחד בתולדות דברי ימי משפחתינו הרוממה, הן מצד אשיותו הפרטית והן מצד התיחסתו וקרבתו לבית משפחתנו, אשר כארבעים שנה היה כמו בן בית, ונוטל חלק גדול בראש כל ענין פרטי המתיחס לנו. זכרו לא ישכח מאיתנו לעולם.