קרבנות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
בנוגע לענינו של [[מזבח]] אמרו חז״ל,<REF>כתובות י, ב.</REF> — ״מזבח, | בנוגע לענינו של [[מזבח]] אמרו חז״ל,<REF>כתובות י, ב.</REF> — ״מזבח, | ||
מזיח ומזין, מחבב מכפר״, כלומר: מזיח גזירות (רעות מעל ישראל): | מזיח ומזין, מחבב מכפר״, כלומר: מזיח גזירות (רעות מעל ישראל): מזין, בזכות הקרבנות העולם נזון, שהקרבנות באין מן המזון וגורמיו לו ברכה; מחבב. את ישראל אל אביהם, ומכפר עונות. | ||
ארבעה דברים אלו מתחלקים, בכללות, לשלשה | ארבעה דברים אלו מתחלקים, בכללות, לשלשה | ||
סוגים: א) | סוגים: א) '''מזין''' — השפעת מזון לעולם, ב) '''מזיח ומכפר''' — ביטול ענינים בלתי רצויים מעל ישראל (גזירות ועונות). ג) '''מחבב''' את ישראל אל אביהם. | ||
חלוקה כזו של ״ארבעה שהן שלשה״ אנו מוצאים גם בחלוקת הקרבנות (על המזבח) למיניהם — שהרמב״ם<REF>הל׳ מעשה הקרבנות פ״א ה״ב.</REF> מחלק את הקרבנות ל״ארבעה מינין, עולה וחטאת ואשם ושלמים״, ואילו במדרש<REF>מדרש תדשא (הנקרא ג״כ ברייתא דר״פ בן יאיר) פי"ב׳. ס׳ | |||
רזיאל המלאך (בשינויים קלים).</REF> מצינו שמחלקם לשלשה — ״עולה שלמים וחטאת״. ומובן שאין כאן סתירה, כי חטאת ואשם תוכנם אחד, שניהם באים לכפרה. | רזיאל המלאך (בשינויים קלים).</REF> מצינו שמחלקם לשלשה — ״עולה שלמים וחטאת״. ומובן שאין כאן סתירה, כי חטאת ואשם תוכנם אחד, שניהם באים לכפרה. | ||
על פי זה - מסביר [[הרבי]], יש לומר, ששלש פעולות אלו שבקרבנות, מכוונות כנגד שלשה סוגים אלו שבקרבנות: | |||
[[שלמים]], שיש בהם אכילת בעלים, הם כנגד זה שהמזבח (קרבנות) ״מזין״ את העולם, דכשם שהבעלים זוכים באכילתם זו- שהיא אכילה גשמית, מזון הגוף' על ידי הקרבת קרבן לה׳, כך ״בזכות הקרבנות העולם נזון״-, חטאת (ואשם) שבאו לכפרה — היינו ״מזיח... מכפר״. | [[שלמים]], שיש בהם אכילת בעלים, הם כנגד זה שהמזבח (קרבנות) ״מזין״ את העולם, דכשם שהבעלים זוכים באכילתם זו- שהיא אכילה גשמית, מזון הגוף' על ידי הקרבת קרבן לה׳, כך ״בזכות הקרבנות העולם נזון״-, חטאת (ואשם) שבאו לכפרה — היינו ״מזיח... מכפר״. | ||
גרסה מ־21:52, 21 בפברואר 2010
ארבעה מיני קרבנות ישנן, חטאת, אשם, עולה, שלמים.
מזיח, מזין, מחבב, ומכפר
את חלוקת ארבעה מינים אלו, מסביר הרבי[1]:
בנוגע לענינו של מזבח אמרו חז״ל,[2] — ״מזבח, מזיח ומזין, מחבב מכפר״, כלומר: מזיח גזירות (רעות מעל ישראל): מזין, בזכות הקרבנות העולם נזון, שהקרבנות באין מן המזון וגורמיו לו ברכה; מחבב. את ישראל אל אביהם, ומכפר עונות.
ארבעה דברים אלו מתחלקים, בכללות, לשלשה סוגים: א) מזין — השפעת מזון לעולם, ב) מזיח ומכפר — ביטול ענינים בלתי רצויים מעל ישראל (גזירות ועונות). ג) מחבב את ישראל אל אביהם.
חלוקה כזו של ״ארבעה שהן שלשה״ אנו מוצאים גם בחלוקת הקרבנות (על המזבח) למיניהם — שהרמב״ם[3] מחלק את הקרבנות ל״ארבעה מינין, עולה וחטאת ואשם ושלמים״, ואילו במדרש[4] מצינו שמחלקם לשלשה — ״עולה שלמים וחטאת״. ומובן שאין כאן סתירה, כי חטאת ואשם תוכנם אחד, שניהם באים לכפרה.
על פי זה - מסביר הרבי, יש לומר, ששלש פעולות אלו שבקרבנות, מכוונות כנגד שלשה סוגים אלו שבקרבנות:
שלמים, שיש בהם אכילת בעלים, הם כנגד זה שהמזבח (קרבנות) ״מזין״ את העולם, דכשם שהבעלים זוכים באכילתם זו- שהיא אכילה גשמית, מזון הגוף' על ידי הקרבת קרבן לה׳, כך ״בזכות הקרבנות העולם נזון״-, חטאת (ואשם) שבאו לכפרה — היינו ״מזיח... מכפר״.
והעולה, שהיא כליל לה׳, ענינה "לחבב ישראל אל אביהם״״,[5] וכלשון המדרש, ש״העולה נקרבת לכבוד הקב"ה בלבד.
אבל השלמים והחטאת בעד (כנגד) עצמנו״, כלומר, השלמים והחטאת באים גם לתועלת המקריב - או בשביל קבלת מזון, או כדי לבטל ענינים בלתי רצויים, משא״כ העולה באה רק ״לכבוד הקב״ה בלבד״, ועל ידה מתחבבים ישראל אל אביהם שבשמים.