אבן

האבן הגשמית היא נברא גשמי שברא אלקים בסוג הדומם, מבין ארבעת הסוגים - דצח"מ , וככל הנבראים כולם - גם באבן יש חיות רוחנית המהוה ומחיה אותה תמיד.

האבן משמשת כדוגמא נפוצה בתורת החסידות- לדומם בדרגא המצומצמת והמוגבלת ביותר, עצם מת שלא נראה בו שום חיות.

ואף על פי כן גם בו יש נפש וחיות רוחנית א-לקית, המהוה ומחיה אותו בכל רגע ממש, והוא התלבשות אותיות הדיבור של הקב"ה, מעשרה מאמרות אלקיות המחיות ומהוות את העולם, להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית.

אלא שהדיבור הא-לקי המהוה ומחיה את האבן הוא מצומצם ומוגבל ביותר, ותרומתו לאבן הוא רק - עצם קיומו כדומם בלי שום גילויי חיות נוספים, כמו צמיחה או תחושה וכדו'.

דיבורו של הקב"ה הוא כח ואור אלקי המהוה ומחיה את הנברא, ונקרא בדרך משל - "דיבורו של מקום".

ואכן בעולם הזה משתמשים באותיות אלו לקריאת שמו של הנברא.

וכך גם האבן, הנה, זה שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש - "אבן", כי שרשו משם א-לקי העולה ב"ן במספרו, ועוד אל"ף נוספת משם אחר, ובצירופם ביחד יקרא בשם אבן.

אבל במקורם - "אותיות הדיבור" של הקב"ה הן כוחות אלקיים המהווים כל נברא - אפילו דומם כאבן.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")