יעקב אבינו: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "[[אגרת הקודש - פרק " ב־"[[אגרת הקודש - ") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (עריכה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''יעקב אבינו''' הוא השלישי ב[[אבות]], בנו של [[יצחק אבינו]] ו[[רבקה אימנו]] | '''יעקב אבינו''' הוא השלישי ב[[אבות]], בנו של [[יצחק אבינו]] ו[[רבקה אימנו]] | ||
==בתורת החסידות== | |||
===נשמתו ועבודתו=== | |||
נשמת יעקב נמשכת מ[[ספירת התפארת]], אשר ענינה - [[מידת הרחמים]], שהיא שילוב של חסד וגבורה ביחד, דבר המתבטא באמירתו:{{ציטוטון|אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי [[אברהם|אַבְרָהָם]] וּפַחַד [[יצחק|יִצְחָק]] הָיָה לִי}}, [[התכללות]] [[חסד]] ו[[גבורה]] כאחד, שזהו עניין [[מידת הרחמים]] הנקראת בשם [[תפארת]], שענינה - ה[[יופי]] הנוצר מהגיוון והמיזוג של שני הפכים. | |||
לכן עבודתו של יעקב הייתה משולבת - שעל-אף הרגשת ה[[ביטול]], הריחוק והאפסיות - כלפי ה', מחמת הרגשת קדושתו יתברך שהוא קדוש ומובדל ו''לית [[מחשבה]] תפיסא ביה כלל'', הוא חוזר ומתעורר ב[[אהבה]] וגעגועים אל ה' ומעורר [[רחמים]] רבים על נשמתו, וכמו שכתוב "מרחוק ה' נראה לי", דהיינו מדת ה[[רחמים]] על נשמתו בגלל הרגשת הריחוק. | |||
ובשל כך הוא הצטיין גם במידת ה[[רחמים]] על הילדים הרכים ועל הצאן. | |||
== מידותיו == | |||
מדתו של יעקב אבינו הייתה שפלות וביטול כלפי [[הקדוש ברוך הוא]]. במיוחד ניכרת שפלותו וביטולו המיוחדת, שגם כאשר משפיע עליו [[הקב"ה]] חסדים, הוא לא היה מגדיל את עצמו, אלא להיפך, ככל שנשפעים עליו החסדים כך מקטין את עצמו. כך היה גם כאשר ניצל מ[[לבן הארמי]] ומ[[אליפז]], אמר ש:"קטנתי מכל החסדים"{{הערה|[[ספר בראשית]], ל"ב, י"א.}}. | |||
היפוכו הגמור של יעקב היא מידת [[ישמעאל]]{{הערה|1= [[אגרת הקודש - ב']]}}. | |||
היפוכו הגמור של יעקב היא מידת [[ישמעאל]]{{הערה|1= [[אגרת הקודש - ב']]}} | |||
{{סגל}} | {{סגל}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:האבות]] | [[קטגוריה:האבות]] | ||
גרסה מ־16:55, 20 ביוני 2021
יעקב אבינו הוא השלישי באבות, בנו של יצחק אבינו ורבקה אימנו
בתורת החסידות
נשמתו ועבודתו
נשמת יעקב נמשכת מספירת התפארת, אשר ענינה - מידת הרחמים, שהיא שילוב של חסד וגבורה ביחד, דבר המתבטא באמירתו:"אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי", התכללות חסד וגבורה כאחד, שזהו עניין מידת הרחמים הנקראת בשם תפארת, שענינה - היופי הנוצר מהגיוון והמיזוג של שני הפכים.
לכן עבודתו של יעקב הייתה משולבת - שעל-אף הרגשת הביטול, הריחוק והאפסיות - כלפי ה', מחמת הרגשת קדושתו יתברך שהוא קדוש ומובדל ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, הוא חוזר ומתעורר באהבה וגעגועים אל ה' ומעורר רחמים רבים על נשמתו, וכמו שכתוב "מרחוק ה' נראה לי", דהיינו מדת הרחמים על נשמתו בגלל הרגשת הריחוק.
ובשל כך הוא הצטיין גם במידת הרחמים על הילדים הרכים ועל הצאן.
מידותיו
מדתו של יעקב אבינו הייתה שפלות וביטול כלפי הקדוש ברוך הוא. במיוחד ניכרת שפלותו וביטולו המיוחדת, שגם כאשר משפיע עליו הקב"ה חסדים, הוא לא היה מגדיל את עצמו, אלא להיפך, ככל שנשפעים עליו החסדים כך מקטין את עצמו. כך היה גם כאשר ניצל מלבן הארמי ומאליפז, אמר ש:"קטנתי מכל החסדים"[1].
היפוכו הגמור של יעקב היא מידת ישמעאל[2].
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")
הערות שוליים
- ↑ ספר בראשית, ל"ב, י"א.
- ↑ אגרת הקודש - ב'