בכל דרכיך דעהו: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:חסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
"'''בכל דרכיך דעהו'''"{{הערה|משלי ג, ו}} הוא אחד מיסודות [[עבודת ה']] וה[[חסידות]]. ענינו, שכיוון ש[[הקב"ה]] מצוי בכל מקום, הרי שבכל דבר שאדם עושה עליו לכוון לעשותו לשם ה'. מבואר שגם לאחר ה[[תפילה]], כאשר אדם עוסק בצרכיו, יהיה "בכל דרכיך דעהו", שימשיך גם בדרכיו את ההתקשרות באלקות שבשעת התפילה. | "'''בכל דרכיך דעהו'''"{{הערה|משלי ג, ו}} הוא אחד מיסודות [[עבודת ה']] וה[[חסידות]]. ענינו, שכיוון ש[[הקב"ה]] מצוי בכל מקום, הרי שבכל דבר שאדם עושה עליו לכוון לעשותו לשם ה'. מבואר שגם לאחר ה[[תפילה]], כאשר אדם עוסק בצרכיו, יהיה "בכל דרכיך דעהו", שימשיך גם בדרכיו את ההתקשרות באלקות שבשעת התפילה. | ||
==== פירוש הפסוק ==== | |||
בכל דרכיך דעהו - על ידי כל פרט מחייך תעבוד את ה', ועוד יותר - תגיע לידיעת ה' (דע את אלוקי אביך) ע"י דרכיך עצמם - חייך עצמם.<br> | |||
וכלשון הרמב"ם<ref>פרק ה' מהלכות דעות הלכה א'</ref>: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהם משאר העם - כך צריך שיהיה ניכר: במעשיו, במאכלו, ובמשקהו, ובבעילתו. ובעשיית צרכיו, ובדבורו, ובהילוכו, ובמלבושו, ובכלכול דבריו, ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר. כיצד..."<br> | |||
==== החילוק בין דרך עבודה זו ל"כל מעשיך יהיו לשם שמיים" ==== | |||
אנחנו מוצאים משנה במסכת אבות<ref>פרק ב' משנה י"ב</ref> האומרת: וכל מעשיך יהיו לשם שמיים. לכאורה זהו אותה המשמעות עם הפסוק דלעיל.<br> | |||
אך הרבי בשיחות מוצא חילוק עמוק בעניין זה, המשליך על כל חיי היהודי.<br> | |||
כשאומרים "כל מעשיך יהיו לשם שמיים" - המשמעות היא שהחיים הגשמיים בעולם הזה הם בשביל מטרה חיצונית, שלא מתבצעת עכשיו. אנחנו עובדים 'לשם שמיים', אך בעבודה עצמה לא ניכר החיבור לאלוקות.<br> | |||
בכל דרכיך דעהו - משמעו שהדרכים עצמם (החיים עצמם) לא רק שאינם מפריעים לעבודת ה', ולא רק שהם מסייעים לעבודת ה, אלא אדרבה הם מרוממים את היהודי למקום שהוא לא יכל להגיע בלעדיהם. | |||
וזה נובע מהבנה עמוקה של חסידות - בעניין אחדות ה'. לא רק שהעולם לא מנגד לגילוי רצון ה' בעולם, ולא רק שהוא מסייע, אלא כל מציאותו מתחדשת ע"י הבורא בכל רגע. ולכן מובן שע"י כל דרכיך אפשר לגלות אלוקות. | |||
==== עוד ==== | |||
ב[[יחידות]] ה[[צמח צדק]] אצל [[אדמו"ר הזקן|רבינו הזקן]] ב' תצא ב[[ו' באלול|שישי באלול]] [[תקס"ד]] סיפר לו רבינו: שבת [[פרשת תבוא]] [[תקכ"ח]] אמר [[המגיד ממעזריטש|מורי ורבי]] [[תורה]], והתחלתה: "ושבת עד [[הוי"ה]] [[אלוקיך]]", וביאר כי עבודת ה[[תשובה]] צריכה להיות עד אשר '[[הוי"ה]]', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה 'אלוקיך', [[אלהי"ם|אלוקים]] ב[[גמטריא]] ה[[טבע]], "בראשית ברא אלקים". | ב[[יחידות]] ה[[צמח צדק]] אצל [[אדמו"ר הזקן|רבינו הזקן]] ב' תצא ב[[ו' באלול|שישי באלול]] [[תקס"ד]] סיפר לו רבינו: שבת [[פרשת תבוא]] [[תקכ"ח]] אמר [[המגיד ממעזריטש|מורי ורבי]] [[תורה]], והתחלתה: "ושבת עד [[הוי"ה]] [[אלוקיך]]", וביאר כי עבודת ה[[תשובה]] צריכה להיות עד אשר '[[הוי"ה]]', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה 'אלוקיך', [[אלהי"ם|אלוקים]] ב[[גמטריא]] ה[[טבע]], "בראשית ברא אלקים". | ||
| שורה 8: | שורה 22: | ||
ביאור עבודה זו של "בכל דרכיך דעהו" - היא, [[אדם (יהודי)|האדם]] השׁם [[לב|לבו]] [[דעת|ודעתו]] על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה הוא [[אלוקות]] במוחש, וכמו שאמר [[אדמו"ר האמצעי]] ביתרון ה[[בעלי עסקים]] על ה[[יושבי אהל]] בענין ראיית אלקות במוחש. עבודת ה[[תשובה]] הבאה בראיית [[השגחה פרטית]]{{הערה|[[תבנית:היום יום/ז' תשרי|ז' תשרי]]}}. | ביאור עבודה זו של "בכל דרכיך דעהו" - היא, [[אדם (יהודי)|האדם]] השׁם [[לב|לבו]] [[דעת|ודעתו]] על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה הוא [[אלוקות]] במוחש, וכמו שאמר [[אדמו"ר האמצעי]] ביתרון ה[[בעלי עסקים]] על ה[[יושבי אהל]] בענין ראיית אלקות במוחש. עבודת ה[[תשובה]] הבאה בראיית [[השגחה פרטית]]{{הערה|[[תבנית:היום יום/ז' תשרי|ז' תשרי]]}}. | ||
==== לקריאה נוספת ==== | |||
לקו"ש חלק ג' שיחה לפרשת תרומה, ויקהל. | |||
ד"ה השם נפשנו בחיים תשח"י | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:עבודת ה']] | [[קטגוריה:עבודת ה']] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
גרסה מ־14:25, 21 במרץ 2021
"בכל דרכיך דעהו"[1] הוא אחד מיסודות עבודת ה' והחסידות. ענינו, שכיוון שהקב"ה מצוי בכל מקום, הרי שבכל דבר שאדם עושה עליו לכוון לעשותו לשם ה'. מבואר שגם לאחר התפילה, כאשר אדם עוסק בצרכיו, יהיה "בכל דרכיך דעהו", שימשיך גם בדרכיו את ההתקשרות באלקות שבשעת התפילה.
פירוש הפסוק
בכל דרכיך דעהו - על ידי כל פרט מחייך תעבוד את ה', ועוד יותר - תגיע לידיעת ה' (דע את אלוקי אביך) ע"י דרכיך עצמם - חייך עצמם.
וכלשון הרמב"ם[2]: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהם משאר העם - כך צריך שיהיה ניכר: במעשיו, במאכלו, ובמשקהו, ובבעילתו. ובעשיית צרכיו, ובדבורו, ובהילוכו, ובמלבושו, ובכלכול דבריו, ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר. כיצד..."
החילוק בין דרך עבודה זו ל"כל מעשיך יהיו לשם שמיים"
אנחנו מוצאים משנה במסכת אבות[3] האומרת: וכל מעשיך יהיו לשם שמיים. לכאורה זהו אותה המשמעות עם הפסוק דלעיל.
אך הרבי בשיחות מוצא חילוק עמוק בעניין זה, המשליך על כל חיי היהודי.
כשאומרים "כל מעשיך יהיו לשם שמיים" - המשמעות היא שהחיים הגשמיים בעולם הזה הם בשביל מטרה חיצונית, שלא מתבצעת עכשיו. אנחנו עובדים 'לשם שמיים', אך בעבודה עצמה לא ניכר החיבור לאלוקות.
בכל דרכיך דעהו - משמעו שהדרכים עצמם (החיים עצמם) לא רק שאינם מפריעים לעבודת ה', ולא רק שהם מסייעים לעבודת ה, אלא אדרבה הם מרוממים את היהודי למקום שהוא לא יכל להגיע בלעדיהם.
וזה נובע מהבנה עמוקה של חסידות - בעניין אחדות ה'. לא רק שהעולם לא מנגד לגילוי רצון ה' בעולם, ולא רק שהוא מסייע, אלא כל מציאותו מתחדשת ע"י הבורא בכל רגע. ולכן מובן שע"י כל דרכיך אפשר לגלות אלוקות.
עוד
ביחידות הצמח צדק אצל רבינו הזקן ב' תצא בשישי באלול תקס"ד סיפר לו רבינו: שבת פרשת תבוא תקכ"ח אמר מורי ורבי תורה, והתחלתה: "ושבת עד הוי"ה אלוקיך", וביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר 'הוי"ה', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה 'אלוקיך', אלוקים בגמטריא הטבע, "בראשית ברא אלקים".
כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה מתורה ההיא. הרב הצדיק רבי משולם זוסיא מאניפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה - ראשי תיבות:
ת, "תמים תהיה עם הוי"ה אלוקיך". ש, "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד". ו, "ואהבת לרעך כמוך". ב, "בכל דרכיך דעהו". ה, "הצנע לכת עם אלוקיך"[4].
ביאור עבודה זו של "בכל דרכיך דעהו" - היא, האדם השׁם לבו ודעתו על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה הוא אלוקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרון הבעלי עסקים על היושבי אהל בענין ראיית אלקות במוחש. עבודת התשובה הבאה בראיית השגחה פרטית[5].
לקריאה נוספת
לקו"ש חלק ג' שיחה לפרשת תרומה, ויקהל. ד"ה השם נפשנו בחיים תשח"י