אתהפכא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אתהפכא - היא עבודת ה | '''אתהפכא''' - היא [[עבודת השם]] של ה[[צדיק]]ים אשר בעבודתם {{ציטוטון|מהפכין הרע ומעלים אותו ל[[קדושה]]}}. כמו שכתוב: {{ציטוטון|ואהבת את ה' בכל לבבך}}, ודרשו חז"ל: {{ציטוטון|בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע}}. | ||
זאת אומרת להפוך את היצר הרע, ולהביאו לידי אהבת ה'. | זאת אומרת להפוך את היצר הרע, ולהביאו לידי אהבת ה'. | ||
כי בכוחות ה[[נפש הבהמית]] שני ענינים: | כי בכוחות ה[[נפש הבהמית]] שני ענינים: א) עצם הכח של הנפש הבהמית, כמו עצם כח התאוה, שהוא כח לאהוב. ב) ה"[[לבושים]]" בהם מלובש ומשוקע הכח של הנפש הבהמית, כמו הדברים השליליים והגסים שמתאוה להם. | ||
א) עצם הכח של הנפש הבהמית, כמו עצם כח התאוה, שהוא כח לאהוב. | |||
ב) ה"[[לבושים]]" בהם מלובש ומשוקע הכח של הנפש הבהמית, כמו הדברים השליליים והגסים שמתאוה להם. | |||
וכשמסיר את ה"לבושים" יכול להפך את הכח לטוב, על ידי שמלבישו בלבושים של קדושה, ולדוגמא, שמפנה את כח אהבתו הטבעית לדברים חיוביים שבקדושה. | וכשמסיר את ה"לבושים" יכול להפך את הכח לטוב, על ידי שמלבישו בלבושים של קדושה, ולדוגמא, שמפנה את כח אהבתו הטבעית לדברים חיוביים שבקדושה. | ||
| שורה 12: | שורה 8: | ||
ויש בזה שני אופנים: | ויש בזה שני אופנים: | ||
[[צדיק גמור]] - אשר הפך את כל עצם הרע שבנפשו לטוב | *[[צדיק גמור]] - אשר הפך את כל עצם הרע שבנפשו לטוב. | ||
*[[צדיק שאינו גמור]] - אשר הפך את רובו ככולו של הרע לטוב, אבל מכל מקום לא הפך כולו, וחלק קטן מהרע (הבטל בששים או יותר) עוד קיים בהעלם בנפשו. | |||
וזאת הוא עושה על-ידי שמשליט את המוח על הלב ומגביר את ה[[נפש האלקית]] במחשבה דיבור ומעשה על הנפש הבהמית. | גם האדם ה[[בינוני]] שייך לעבודת ה' בדרך "אתהפכא", אף על פי שעצם הרע שבכוחות נפשו הוא בתקפו כתולדתו ולא נדחה ממקומו כלל, ויתכן שאף נתחזק יותר בהמשך הזמן על-ידי השימוש בו, מכל מקום הוא הופך את לבושי הכוחות של הנפש הבהמית שמ[[קליפת נוגה]] - שהם ה[[מחשבה]] ה[[דיבור]] וה[[מעשה]] - המתהפכים מרע לטוב. וזאת הוא עושה על-ידי שמשליט את המוח על הלב ומגביר את ה[[נפש האלקית]] במחשבה דיבור ומעשה על הנפש הבהמית. | ||
עבודת האתהפכא היא על ידי שהנפש האלקית מתלבשת ומאירה בנפש הבהמית עד כי מלבד ש"ויגרשהו וילך לו" - הרע שבנפש הבהמית, הנה עוד זאת היא גם מהפכת את הרע לטוב. | עבודת האתהפכא היא על ידי שהנפש האלקית מתלבשת ומאירה בנפש הבהמית עד כי מלבד ש"ויגרשהו וילך לו" - הרע שבנפש הבהמית, הנה עוד זאת היא גם מהפכת את הרע לטוב. וזאת מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו בבחינת [[אהבה בתענוגים]], הרי זה גורם לגודל שנאתו ל[[סטרא אחרא]], והמיאוס ברע בתכלית. | ||
וזאת מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו בבחינת [[אהבה בתענוגים]], הרי זה גורם לגודל שנאתו ל[[סטרא אחרא]], והמיאוס ברע בתכלית. | |||
כי ה' וקדושתו ולעומתו הרע וס"א, הם שני ניגודים, וככל שדבק יותר בקדושה, כך מתרחק ומואס יותר ברע והס"א. | כי ה' וקדושתו ולעומתו הרע וס"א, הם שני ניגודים, וככל שדבק יותר בקדושה, כך מתרחק ומואס יותר ברע והס"א. | ||
ולכן, הדבקות המוחלטת בא"ס ב"ה בבחינת אהבה בתענוגים, מביאה לידי ה[[ביטול]] המוחלט של הרע על ידי שמתהפך לטוב. | ולכן, הדבקות המוחלטת בא"ס ב"ה בבחינת אהבה בתענוגים, מביאה לידי ה[[ביטול]] המוחלט של הרע על ידי שמתהפך לטוב. לכך מגיעים לזה בדרכים שונות המבוארים בתורת החסידות. | ||
מגיעים לזה בדרכים שונות המבוארים בתורת החסידות. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־22:32, 27 במאי 2011
אתהפכא - היא עבודת השם של הצדיקים אשר בעבודתם "מהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה". כמו שכתוב: "ואהבת את ה' בכל לבבך", ודרשו חז"ל: "בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע".
זאת אומרת להפוך את היצר הרע, ולהביאו לידי אהבת ה'. כי בכוחות הנפש הבהמית שני ענינים: א) עצם הכח של הנפש הבהמית, כמו עצם כח התאוה, שהוא כח לאהוב. ב) ה"לבושים" בהם מלובש ומשוקע הכח של הנפש הבהמית, כמו הדברים השליליים והגסים שמתאוה להם.
וכשמסיר את ה"לבושים" יכול להפך את הכח לטוב, על ידי שמלבישו בלבושים של קדושה, ולדוגמא, שמפנה את כח אהבתו הטבעית לדברים חיוביים שבקדושה.
ויש בזה שני אופנים:
- צדיק גמור - אשר הפך את כל עצם הרע שבנפשו לטוב.
- צדיק שאינו גמור - אשר הפך את רובו ככולו של הרע לטוב, אבל מכל מקום לא הפך כולו, וחלק קטן מהרע (הבטל בששים או יותר) עוד קיים בהעלם בנפשו.
גם האדם הבינוני שייך לעבודת ה' בדרך "אתהפכא", אף על פי שעצם הרע שבכוחות נפשו הוא בתקפו כתולדתו ולא נדחה ממקומו כלל, ויתכן שאף נתחזק יותר בהמשך הזמן על-ידי השימוש בו, מכל מקום הוא הופך את לבושי הכוחות של הנפש הבהמית שמקליפת נוגה - שהם המחשבה הדיבור והמעשה - המתהפכים מרע לטוב. וזאת הוא עושה על-ידי שמשליט את המוח על הלב ומגביר את הנפש האלקית במחשבה דיבור ומעשה על הנפש הבהמית.
עבודת האתהפכא היא על ידי שהנפש האלקית מתלבשת ומאירה בנפש הבהמית עד כי מלבד ש"ויגרשהו וילך לו" - הרע שבנפש הבהמית, הנה עוד זאת היא גם מהפכת את הרע לטוב. וזאת מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו בבחינת אהבה בתענוגים, הרי זה גורם לגודל שנאתו לסטרא אחרא, והמיאוס ברע בתכלית. כי ה' וקדושתו ולעומתו הרע וס"א, הם שני ניגודים, וככל שדבק יותר בקדושה, כך מתרחק ומואס יותר ברע והס"א.
ולכן, הדבקות המוחלטת בא"ס ב"ה בבחינת אהבה בתענוגים, מביאה לידי הביטול המוחלט של הרע על ידי שמתהפך לטוב. לכך מגיעים לזה בדרכים שונות המבוארים בתורת החסידות.
ראו גם
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")