חכמות חיצוניות: הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
(הרחבה) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
==האיסור וחומרתו== | ==האיסור וחומרתו== | ||
{{להשלים|תיקון לפגם - ראה גם סוף ד"ה נר [[חנוכה]] ס"ו, בעיה הכפירה בהשגחה פרטית - לקוטי שיחות טו נח בדברים על אוניברסיטה, הלימוד באוניברסיטה,}} | {{להשלים|תיקון לפגם - ראה גם סוף ד"ה נר [[חנוכה]] ס"ו, בעיה הכפירה בהשגחה פרטית - לקוטי שיחות טו נח בדברים על אוניברסיטה, הלימוד באוניברסיטה,}} | ||
[[אדמו"ר הזקן]] כותב | [[אדמו"ר הזקן]] כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כ[[דברים בטלים]] בנוגע לעון [[ביטול תורה]]. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את ה[[מדות]] של האדם המדבר, אך לא את ה[[מוחין]] שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם ([[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]]){{הערה|תניא סוף פרק ח'.}}. | ||
[[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | |||
==ההיתר== | ==ההיתר== | ||
| שורה 24: | שורה 26: | ||
ד. לימוד '''לצורך''' קיום מצווה{{הערה|כ[[רב (אמורא)|רב]] שלמד אצל רועה איזה [[מום]] קבוע ואיזה עובר.}} - לימוד זה דינו כ[[הכשר מצווה]]. | ד. לימוד '''לצורך''' קיום מצווה{{הערה|כ[[רב (אמורא)|רב]] שלמד אצל רועה איזה [[מום]] קבוע ואיזה עובר.}} - לימוד זה דינו כ[[הכשר מצווה]]. | ||
ה. לימוד - במידה הדרושה ולא יותר - לצורך פרנסה{{הערה|ראה [[דרך מצוותיך]] קד, ב.}}, או שמתפרנס מהחכמות עצמן 'קרדום לחתוך בהן' - דין לימוד זה הוא הכשר והכנה לדבר היתר. | ה. לימוד - במידה הדרושה ולא יותר - לצורך [[פרנסה]]{{הערה|ראה [[דרך מצוותיך]] קד, ב.}}, או שמתפרנס מהחכמות עצמן 'קרדום לחתוך בהן' - דין לימוד זה הוא הכשר והכנה לדבר היתר. | ||
ו. לימוד אף בלא צורך, אם רק יודע להשתמש בהם אחר כך ל[[עבודת ה']] או ל[[תורה|תורתו]]. - וזהו הטעם שעסקו בהם ה[[רמב"ם]] וה[[רמב"ן]]. | ו. לימוד אף בלא צורך, אם רק יודע להשתמש בהם אחר כך ל[[עבודת ה']] או ל[[תורה|תורתו]]. - וזהו הטעם שעסקו בהם ה[[רמב"ם]] וה[[רמב"ן]]. | ||
הרבי הדגיש כי מכיוון שהאדם משוחד בענייני פרנסתו, ועלול להתיר לעצמו את הלימוד במחשבה שיעזור לפרנסתו אף אם באמת אינו זקוק לכך - לכן כדי להתיר לימוד חכמות חיצוניות למטרת פרנסה יש להתייעץ עם אדם אובייקטיבי{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=102 שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | |||
==עמדות התורה ביחס לחכמות חיצוניות== | ==עמדות התורה ביחס לחכמות חיצוניות== | ||
גרסה מ־12:55, 5 ביולי 2020
חכמות חיצוניות הוא החקר והעיון בענייני העולם ומציאותו. להבדיל מחכמת התורה העוסקת בחקר חכמת האלוקים ורצונו. לימוד זה אסור על פי ההלכה, אמנם במקרים מסויימים יש היתר לכך.
גדרם
חכמות חיצוניות אלו חכמות שאינם תורה, כדוגמת למידת שפות חדשות, לימודי חול וכו', לצרכים שלא קשורים לתורה ומצוות. הבעיה בלימוד כזה היא שהרבה פעמים בלימודים אלו יש את היפך האמונה.
כאשר לומד האדם את חכמות אלו לצורך לימוד תורה, הפצת תורה, קיום מצוות וכה"ג, או לצורך פרנסתו[1] אזי מותר.
האיסור וחומרתו
אדמו"ר הזקן כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כדברים בטלים בנוגע לעון ביטול תורה. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את המדות של האדם המדבר, אך לא את המוחין שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם (חכמה, בינה ודעת)[2].
הרבי הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "מטמא" את המוחין - כשם שבדיני טומאה וטהרה, לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי קדשים וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות[3].
ההיתר
מההיתרים ללמוד חכמות חיצוניות הוא או על מנת להתפרנס מהחכמה או אם הוא יודע לנצל את החכמות הללו ללימוד התורה כפי שעשו הרמב"ם והרמב"ן ועוד גדולי ישראל רבים[4].
הרבי במכתב[5]. מבאר ומונה 6 סוגים שונים של לימוד חכמות האומות.
א. לימוד מתוך התורה, בהיותה ה'מפה' של כל ה'בניין' - העולם כמובא במדרש[6]. - דין לימוד זה הוא לימוד תורה ממש.
ב. לימוד דברים שהתורה מצווה ללמדם. כדוגמת המצווה לחשב את זמן המולד על פי מסלולי הירח[7], ומצווה על בית דין לדעת דרכי עבודה זרה וכישוף על מנת לדון כראוי. - דין לימוד זה הוא מצווה.
ג. לימוד כשהוא במקום שאסור ללמוד תורה[8]. - דין לימוד זה הוא מצווה, אבל באופן שלישי.
ד. לימוד לצורך קיום מצווה[9] - לימוד זה דינו כהכשר מצווה.
ה. לימוד - במידה הדרושה ולא יותר - לצורך פרנסה[10], או שמתפרנס מהחכמות עצמן 'קרדום לחתוך בהן' - דין לימוד זה הוא הכשר והכנה לדבר היתר.
ו. לימוד אף בלא צורך, אם רק יודע להשתמש בהם אחר כך לעבודת ה' או לתורתו. - וזהו הטעם שעסקו בהם הרמב"ם והרמב"ן.
הרבי הדגיש כי מכיוון שהאדם משוחד בענייני פרנסתו, ועלול להתיר לעצמו את הלימוד במחשבה שיעזור לפרנסתו אף אם באמת אינו זקוק לכך - לכן כדי להתיר לימוד חכמות חיצוניות למטרת פרנסה יש להתייעץ עם אדם אובייקטיבי[11].
עמדות התורה ביחס לחכמות חיצוניות
הערות שוליים
- ↑ כמובן באופן שאינו סותר לתורה.
- ↑ תניא סוף פרק ח'.
- ↑ שיחת י"ג תמוז תשמ"ב.
- ↑ תניא סוף פרק ט'.
- ↑ אגרות קודש חלק ג' אגרת תצה.
- ↑ בראשית רבה בתחילתו.
- ↑ משנה תורה הלכות קידוש החודש פרק א' הלכה ז'.
- ↑ עיין באחרונים שולחן ערוך אורח חיים ריש סימן פ"ה. בדוגמת שמואל שלמד מסלולי גרמי השמים בזמן שנפנה לבית המים.
- ↑ כרב שלמד אצל רועה איזה מום קבוע ואיזה עובר.
- ↑ ראה דרך מצוותיך קד, ב.
- ↑ שיחת י"ג תמוז תשמ"ב.