משתמש:חב"דד/זקני החסידים

		חשיבותו האנציקלופדית של הערך אינה מובהרת בו, לדעת מניח תבנית זו. אתם מוזמנים להרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, או להסביר את חשיבותו בדף השיחה שלו.
		מקובל להקצות לדיון פרק זמן של שבוע. אם במהלכו לא תובע תמיכה מנומקת בהשארת הערך, הערך יימחק (ניתן לראות מתי הוצבה התבנית בהיסטוריית הדף).	עריכה - שיחה

דור קדום

זקני החסידים ברחבי תבל, שחוללו את המהפכה החב"דית המתוארת בספר זה, יצגו זן חסידי נדיר. אישיותם הנעלית, עוצבה על ידי רבותינו נשיאנו ובחירי המשפיעים בדורות הקודמים. המשפיע הרה"ח ר' חיים שאול ברוק ע"ה המחיש ייחודיתים:

"צדקתו של מתושלח נבעה מראייתו את אדם הראשון, בניגוד לבני דורו ששמעו אודותיו בלבד. זהו אף ההבדל בין חסיד מבוגר לבין חסיד צעיר: החסיד המבוגר ראה חסידים אמיתים, ובעוד החסיד הצעיר שמע אודותים בלבד ".

ללא ציור

הרה"ח ר' אלימלך שיחי' צוויבל ממחיש את אישיותם של זקני החסידים, תלמידי הישיבה בליובאוויטש:

"המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה הסביר, כי חסידיו של אדמו"ר הזקן היוו "ציור" בפני עצמם, והצטרפו עם "ציורם" לחסידות חב"ד. התמימים מליובאוויטש, לעומת זאת, לא נשאו "ציור" עצמי, אלא אישיותם הסתכמה במה שקיבלו בליובאוויטש".

ומוסיף הרב צוויבל:

הרה"ח ר' בערקה חן ע"ה סיפר, שהרבי הרי"ץ אמר, בשמחת תורה באחת השנים, כי בכוחה של הישיבה בליובאוויטש להשפיע על תלמידה בתוך יום אחד, אולם עליהם לחוש ש"פה נולדנו ופה ניקבר". תלמידים שאינם חשים זאת, אינם מושפעים מן הישיבה במאומה".

דבריו של הרב צוויבל, מתחברים לסיפור של הרבי הריי"ץ, אודות מעלתם של התמימים על החסידים:

"קיסר גרמניה, וילהלם, שאל את הצאר ניקואלי : "כיצד "מיצרים" הינכם את הקוזקים?" הוא ענה: "קוזקים אין מיצרים. הם נולדים!"

זקני החסידים היוו תמימים אמיתים, והולדתם הרוחנית הייתה בליובאוויטש. תומכי-תמימים היוותה ביתם הנצחי והבלעדי, ואישיותם ההסתכמה במילוי תביעותיה. לא פלא, שהשפיעו רבות על תלמידהם.

מסירות מושלמת

הרב צוויבל מוסיף, מה ששמע מזקני החסידים:

הרה"ח ר' יעקב מרדכי בזפלוב ע"ה שיגר בתחילה את בניו לישיבות שאינם חב"דיות, ולאחר מכן העבירם לליובאוויטש שכן, לדבריו, ראשית עליהם להעשות "בני אדם", טרם תבוטל אישיותם בתומכי-תמימים. אולם, חסידים סברו להפך, ושיגרו את בניהם לליובאוויטש ללא כל "ציור".

ומציין הרב צוויבל:

"הרבי הרש"ב זימן פעם אסיפה של גבירים, והרה"ח ר' שמואל גוראריה ע"ה איחר והאזין מבחוץ. הוא קלט, כי הרבי ביקש סכום רב, אך מתנדבים אין. הרב גוראריה תחב מיד פתק מתחת לדלת החדר, וביקש להעבירו לרבי הרי"ץ, שנכח במקום, במכתבו הודיע, כי ישלם את הסכום במלואו, אולם מבקש להסתיר זאת מהרבי הרש"ב. שכן, הרבי מודע למצבו הדחוק בימים אלה, ותרומתו תצערו!!"

סיפור זה, מגלם מסירות מוחלטת אל הרבי,ללא כל "ציור". מימשוה בשלמות.