אב (אור אין סוף): הבדלים בין גרסאות בדף
(Cat-a-lot: העתיק מקטגוריה:אורות וכלים לקטגוריה:ערכים בחסידות) |
(חשיבות) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חשיבות}} | |||
[[אור אין סוף]] נקרא גם בשם 'אב', מכמה טעמים, כדלהלן: | [[אור אין סוף]] נקרא גם בשם 'אב', מכמה טעמים, כדלהלן: | ||
גרסה מ־20:45, 25 בינואר 2017
חשיבותו האנציקלופדית של הערך אינה מובהרת בו, לדעת מניח תבנית זו. אתם מוזמנים להרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, או להסביר את חשיבותו בדף השיחה שלו. | |||
מקובל להקצות לדיון פרק זמן של שבוע. אם במהלכו לא תובע תמיכה מנומקת בהשארת הערך, הערך יימחק (ניתן לראות מתי הוצבה התבנית בהיסטוריית הדף). |
אור אין סוף נקרא גם בשם 'אב', מכמה טעמים, כדלהלן:
א. הקב"ה אב לישראל - שנאמר: "בני בכורי ישראל", "בנים אתם לה' אלקיכם" פירוש; כמו שכל אברי הבן - אפילו הצפרניים שברגליו - נתהוו ונמשכו מטפת מוח האב, על ידי השהייה תשעה חדשים בבטן האם, ובתקופה זו ירדה טפה זו מבחינת איכותה ומהותה, ממדריגה למדריגה - להשתנות ולהתהוות ממנה כל אברי גוף הבן, ואפילו צפרניים שאיכותן שפלה לאין שיעור מאיכות חומר טיפת מוח האב - גם אלו נתהוו ממנה.
נמצא ששרש כל האברים - אפילו הצפרניים - הוא מוח האב.
ולא עוד אלא גם בירידתן למדריגת צפרניים, הן עדיין קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום - במהותן ועצמותן הראשון שהיו חומר מוח האב, ומסוגלים לחיות.
ועל ידי התקשרותן ודבקותן במוח הבן, יונקים ממנו חיותם - החיות הבאה ממוח האב.
כך -כביכול- נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו של אבינו שבשמים, הנקראת על-דרך משל - "מוח האב".
ואפילו הנשמות של עמי הארץ ופחותי הערך, שהם על דרך משל בחינת "צפרנים" של עם ישראל לעומת ראשי אלפי ישראל - עיני העדה, גם אלו שרשם ב"מוח האב" - גם בהם יש גילוי אור אין סוף ב"ה, וזאת על ידי התקשרותם ודבקותם בראש ומוח ה"בן" - "בני בכורי ישראל", שהוא הרבי - ראש בני ישראל.
ב. אב - כינוי לאור אין סוף ברוך הוא כאשר הוא מתלבש בספירת החכמה, וכמו שכתוב: "הוי' בחכמה", מאחר שספירת החכמה נקראת אב לכן גם אור אין סוף המלובש בה נקרא אב.
התלבשות זו היא בשביל להיות רועה ומפרנס הנשמות, שנמשך ומאיר חכמתו ורצונו יתברך בנשמות.
ג. אב - כינוי לאור אין-סוף ברוך הוא שלמעלה מספירות עולם האצילות. ונקרא אב הרחמים, שהוא אב - שרש ומקור - למדת הרחמים שבאצילות - בחינת י"ג מידות הרחמים, ולכן הרחמים הנמשכים משם הם בלי גבול, ומתבטא בכך - שאף אם חטא אדם פעמים רבות, ובכל פעם חוזר ומבקש מחילה, הרי אף על פי שבהגיון אין מקום לחזור ולרחם עליו, מכל-מקום מצד אור אין סוף אשר כשמו כן הוא - אין סוף, לפיכך אין גבול לרחמיו ולסליחתו.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")