דביקות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 לרוב, כהקדמה ל[[התבוננות]] הביאה לדביקות יש ללמוד ב[[תורת החסידות]] על ה[[עולמות הרוחניים]] ו[[עשר הספירות]] ועוד. לעיתים רבות נעזרים המתבוננים גם ב[[ניגון]] חסידי בשעת [[עבודת ה'|עבודת]] ה[[תפילה]].
+==עניינה==
+הדביקות ענינה קרבה רוחנית להקב"ה הבאה מתוך הרגש של האהבה. זו היא ענין הקרבן שהוא מלשון דביקות, ועל כך מובא כי ה[[מלאך]]
+מיכאל נקרא גם בשם [[כהן גדול]], שמקריב [[נשמה|נשמות]] על גבי המזבח, שמקריבן בדביקות האהבה ש[[משפיע]] בהם. ובפרטיות יותר, ישנם שני בחינות [[כהן גדול]]: הראשון הוא מיכאל, שעניינו הוא [[אהבת עולם]] הנמשכת מבחינת חסד לאברהם, והשני הגבוה יותר הוא בחינת [[אהרון הכהן|אהרן]] [[כהן גדול]] שענינו הוא [[אהבה רבה]] הנמשכת מזקן אהרון שיורד על פי מידותיו.
+עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא, כמו שכתוב ישקני מנשיקות פיהו וכו' כנודע. ועל זה נאמר ובכל נפשך, שהם הם כל חלקי הנפש, שכל ומדות ולבושיהם מחשבה דיבור ו[[מעשה]] לדבקה כולן בו ית', דהיינו המדות במדותיו יתברך מה הוא רחום וכו'. והשכל בשכלו וחכמתו יתברך הוא [[עיון]] התורה דאורייתא מחכמה נפקא. וכן המחשבה במחשבתו יתברך וה[[דיבור]] בדבר ה' זו הלכה וכמו שכתוב ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך. וה[[מעשה]] הוא [[מעשה]] ה[[צדקה]] להחיות רוח שפלים, כמו שכתוב כי ששת ימים עשה ה' וכו' כנודע במקום אחר. וזו היא אתדבקות דרוחא ברוחא בתכלית ה[[דביקות]] והיחוד, כשהיא מחמת אהבה{{הערה|[[אגרת התשובה - פרק ד']]}}.
-הדביקות ענינה קרבה רוחנית להקב"ה הבאה מתוך הרגש של האהבה. זו היא ענין הקרבן שהוא מלשון דביקות, ועל כך מובא כי ה[[מלאך]]
-מיכאל נקרא גם בשם [[כהן גדול]], שמקריב [[נשמה|נשמות]] על גבי המזבח, שמקריבן ב[[דביקות]] האהבה ש[[משפיע]] בהם. ובפרטיות יותר, ישנם שני בחינות [[כהן גדול]]: הראשון הוא מיכאל, שעניינו הוא [[אהבת עולם]] הנמשכת מבחינת חסד לאברהם, והשני הגבוה יותר הוא בחינת [[אהרון הכהן|אהרן]] [[כהן גדול]] שענינו הוא [[אהבה רבה]] הנמשכת מזקן אהרון שיורד על פי מידותיו.
 הדביקות והאמונה - חד הם. כגודל אמונתו של האדם, כך הוא דבוק בהקדוש ברוך הוא. לכן גם כל עוד האדם מאמין ודבק בקב"ה, לא ייתכן שיקרה לו דבר רע. וכמאמרו של התולדות יעקב יוסף על הפסוק "עד אנה ינאצוני ועד אנה לא יאמינו בי" שנאמר לאחר שבני ישראל ביקשו לרגום את משה רבינו באבנים, כי עד עכשיו אף שנאצו אותי כמה פעמים אין מקום לעונש לחול עליהם, משא"כ עתה עד אנה לא יאמינו בי דייקא, ועל פי מאמרו של הבעל שם טוב כי האמונה היא דביקות{{הערה|כתר שם טוב ח"ב ע' רסז}}.