ק: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{אותיות}}האות '''ק''' היא אחת מאותיות הא"ב ומספרה 100. צורתה מורה על אחיזת השקר, שהרגל השמאלית...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אותיות}}האות '''ק''' היא אחת מאותיות הא"ב ומספרה 100. | {{אותיות}}האות '''ק''' היא אחת מאותיות הא"ב ומספרה 100. | ||
צורתה מורה על אחיזת השקר, שהרגל השמאלית שבו (הרומזת על [[הוד]] שיש בה אחיזת הקליפות) יורדת לקליפות ומחיה אותם. בשבת מתהפכת המילה שקר למילה "שדה" ומתבטלת יניקת הקליפות. | צורתה מורה על אחיזת השקר, שהרגל השמאלית שבו (הרומזת על [[הוד]] שיש בה אחיזת הקליפות) יורדת לקליפות ומחיה אותם. וכלשון האר"י{{הערה|שער הכוונות ענין קבלת שבת, הקטע במלואו ראה באות [[ר]]}} - "והנה הקליפה בתחילה היא סוד ר' כנודע בסוד אח"ר ואח"ד, כי אות ד' היא בקדושה ואות ר' בקליפה, ואז הקליפה הנק' אות ר' לוקחת אותו העיבור שהוא סוד [[ו]]' שבתוך ה[[הא]] של שדה שהיא במלכות ומחברו תוך אות ר' שלה ונעשית אות [[ק]], ולא די שנעשית בה סוד אות ה', אלא שהיא פושטת אותה הו' שהיא העיבור שלקחה מן הקדושה ומחברת עמו בחינת הקליפה בסוד [[נחש]] כרוך על עקיבו ואז נעשית ק' בסוד הקליפה, הנק' קוף בפני אדם כנודע. והרי נתבאר ב' אותיו' ש"ק מן שקר". | ||
ומבאר שם האר"י כי בשבת מתהפכת המילה שקר למילה "שדה" ומתבטלת יניקת הקליפות. | |||
בפירוש הראב"ד לספר יצירה {{הערה|פרק ה משנה ב}} מובא: המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ולו כח המים ואדר בשנה וקרקבן או אצטומכא בנפש, כי בו יטחן ויתדקדק המאכל כדרך שהמים ממסים את העפר ואחר כן משלח המציצה ממנו אל הכבד ומתבשל שם ומשם משקה כל האיברים. | בפירוש הראב"ד לספר יצירה {{הערה|פרק ה משנה ב}} מובא: המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ולו כח המים ואדר בשנה וקרקבן או אצטומכא בנפש, כי בו יטחן ויתדקדק המאכל כדרך שהמים ממסים את העפר ואחר כן משלח המציצה ממנו אל הכבד ומתבשל שם ומשם משקה כל האיברים. | ||
{{הערות שוליים|}} | {{הערות שוליים|}} | ||
[[קטגוריה:אותיות]] | [[קטגוריה:אותיות]] | ||
גרסה מ־06:20, 28 בספטמבר 2016
תבנית:אותיותהאות ק היא אחת מאותיות הא"ב ומספרה 100.
צורתה מורה על אחיזת השקר, שהרגל השמאלית שבו (הרומזת על הוד שיש בה אחיזת הקליפות) יורדת לקליפות ומחיה אותם. וכלשון האר"י[1] - "והנה הקליפה בתחילה היא סוד ר' כנודע בסוד אח"ר ואח"ד, כי אות ד' היא בקדושה ואות ר' בקליפה, ואז הקליפה הנק' אות ר' לוקחת אותו העיבור שהוא סוד ו' שבתוך ההא של שדה שהיא במלכות ומחברו תוך אות ר' שלה ונעשית אות ק, ולא די שנעשית בה סוד אות ה', אלא שהיא פושטת אותה הו' שהיא העיבור שלקחה מן הקדושה ומחברת עמו בחינת הקליפה בסוד נחש כרוך על עקיבו ואז נעשית ק' בסוד הקליפה, הנק' קוף בפני אדם כנודע. והרי נתבאר ב' אותיו' ש"ק מן שקר".
ומבאר שם האר"י כי בשבת מתהפכת המילה שקר למילה "שדה" ומתבטלת יניקת הקליפות.
בפירוש הראב"ד לספר יצירה [2] מובא: המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ולו כח המים ואדר בשנה וקרקבן או אצטומכא בנפש, כי בו יטחן ויתדקדק המאכל כדרך שהמים ממסים את העפר ואחר כן משלח המציצה ממנו אל הכבד ומתבשל שם ומשם משקה כל האיברים.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==