שלמה מלוצק: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "הסתלקותו" ב־"הסתלקותו") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
רבי '''שלמה מלוצק''' היה מתלמידי [[המגיד ממזריטש]], ולפי הגדרת רבי [[משה לייב מסאסוב]] היה משתמש לפני ולפנים בקודש הקדשים אצל המגיד. | רבי '''שלמה מלוצק''' היה מתלמידי [[המגיד ממזריטש]] וגם שאר בשרו (לפי הקדמת ספרו), ולפי הגדרת רבי [[משה לייב מסאסוב]] היה משתמש לפני ולפנים בקודש הקדשים אצל המגיד. | ||
נקרא בפי אנשי זמנו ואחריו רבי שלמה לוצקיר, ובסוף ימיו חתם שמו בספריו ומכתביו שלמה מלויצק ולע"ע ח"פ (חונה פה) ק"ק סקאהל. היה בעל בית דפוס בקוריץ והראשון שהדפיס את ספרי האריז"ל ואח"כ ספרי החסידות על פי הוראת המגיד ממזריטש. הסתיר תחילה את שמו בעקבות שריפת הספרים שהוציאו החסידים, והיה חותם "רב פעלים מקבצאל". | |||
תלמידו | כתב את ספרו של המגיד "לקוטי אמרים" מגיד דבריו ליעקב על פי בקשת מורו, שעל ידי כך יצא טבעו של המגיד ממזריטש בעולם, לפי דברי רבי [[יעקב יצחק מלובלין]]. באותה הקדמה הוא כולל רבים מיסודות החשובים של החסידות, ומפליא את גדולתו של ה[[בעש"ט]] ומדריגותיו הנפלאות, ותורתו של תלמידו המגיד, ומדגיש את האמרה "לית אתר פנוי מיניה" והם עיקר מוביל בהבנתו את תורת רבו. (אלו גם ראשי תיבות שם משפחתו בחילוף אותיות). | ||
מורו של רבי שלום מ[[בעלזא]] המכונה רבי שר שלום. רבי שר שלום היה נשוי לבת מתנגד והבריחתו בעד החלון על מנת לשמוע את לקחו של רבי שלמה. (הקדמה לספר מעשה רוקח, וכן ב'תולדות רבינו' שצורף לספרו דברת שלמה, הנכתב בידי ר' הלל וינד). | |||
לימד את בעל התניא את סודות השמות הקדושים על פי בקשת המגיד, לקראת מציאת הפתרון המשלב את הכתב המקובל אז לפי ההלכה ואת כתב האריז"ל על פי תורת הסוד בכתב אדמו"ר הזקן. | |||
לפי חוקרי חסידות, לאחר פטירת המגיד, רבי שלמה לוצקיר היה ממובילי התכנית להבאת המשיח בשנת תקמ"א - שלקראתה נעשו מאמצים בכמה מישורים: | |||
::א. הודפסו והופצו כל כתבי האר"י וכתבי הקבלה הידועים להם (על פי האר"י שהגיע הזמן לגלות את הנסתר), וכן ספרי החסידות הראשונים ובראשם הספר תולדות יעקב יוסף מפולנאה בשנת תק"מ - ראשון ספרי החסידים והספר היחיד שהודפס בידי תלמיד הבעש"ט עצמו שזכה לשמוע תורה ישירות מפיו. | |||
::ב. נשלחו משלחות להוכיח למתנגדים שהחסידים אינם שבתאים (ראו ספר בית רבי), וביניהם המשלחת לגאון מוילנא ובראשם רבי מנחם מנדל מויטבסק. מה שלא יצא לפועל עקב המנעות הגאון מפגישה.{{הערה|1=בעניין השתתפות בעל התניא בנסיונות פגישה אלו ראו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46427&st=&pgnum=779 על הספר 'מעשה רב'] ר' דוד קמינצקי, ישורון חלק כ"א, ניסן תשס"ט}} | |||
::ג. רבי מנחם מנדל מויטבסק יצא לארץ ישראל עם משלחת גדולה (כשלש מאות איש חלקם הגדול נספחים שלא מתנועת החסידות) שנקראה מאוחר יותר 'עליית החסידים', על מנת לחזות בתחיית המתים ולדווח עליה. | |||
נפטר ב[[י' שבט]] [[תקע"ג]]. | |||
מעט אחרי פטירתו נערך ניסיון להוציא את ספרו '''דברת שלמה''' לאור (דברת - חילוף אותיות נוטריקון ''תלמיד רבינו דב'' ומיוסד על דברי שלמה המלך ע"ה: גם את זה לעומת זה עשה האלוקים עַל דִּבְרַת '''שֶׁלֹּ'''א יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּ'''מָה''', ויש אומרים ששם אשתו או אמו דבורה או על פי המדרש על הדבורה והמלך שלמה אליו רומז בהקדמות). לשם כך נאספו הסכמות של רבי יצחק יעקב מפולנאה, וכן רבי שר שלום מבעלזא ורבי [[ישראל מרוזין]]. אך רק שלושים וחמש שנה לאחר [[הסתלקות]]ו - בשנת תר"ח, ובהסכמת בנו רבי אברהם (סגי-נהור) מאלעסק יצא הספר לאור בזולקווא, ובו נכללו על פי בקשתו שתי ההקדמות מן מספרו ליקוטי אמרים - מגיד דבריו ליעקב. | |||
בדור נכדיהם של רבי שלמה לוצקיר ותלמידו רבי שר שלום מבעלזא נישאו המשפחות זה לזה בקשרי משפחה ענפים שנמשכו מאז. בנו וצאצאיהם (משפחת פלאם) כיהנו כאדמורי"ם באלעסק ונישאו עם משפחות אדמורי"ם ובהם חצרות אלעסק (מעייר) קומרנא (אייכנשטיין ספרין), נארול (שפירא), סטרטין (לנגנר וברנדווין), ועם צאצאי רבי שמואל אהרן מקורטשין: ראשי חצר גליציה בירושלים (רובין) והמוציאים לאור (וגשל). | |||
אחד מבני בניו, רבי שמואל אהרן פלאם, חזר מירושלים לדובצק עם רעיתו, לכהן כרב העיירה בעצם ימי תחילת מלחמת העולם השניה ונספה שם עם זוגתו וקהילתו. הי"ד. | |||
== הערות == | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש]] | [[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש]] | ||
גרסה מ־02:53, 13 בנובמבר 2016
רבי שלמה מלוצק היה מתלמידי המגיד ממזריטש וגם שאר בשרו (לפי הקדמת ספרו), ולפי הגדרת רבי משה לייב מסאסוב היה משתמש לפני ולפנים בקודש הקדשים אצל המגיד.
נקרא בפי אנשי זמנו ואחריו רבי שלמה לוצקיר, ובסוף ימיו חתם שמו בספריו ומכתביו שלמה מלויצק ולע"ע ח"פ (חונה פה) ק"ק סקאהל. היה בעל בית דפוס בקוריץ והראשון שהדפיס את ספרי האריז"ל ואח"כ ספרי החסידות על פי הוראת המגיד ממזריטש. הסתיר תחילה את שמו בעקבות שריפת הספרים שהוציאו החסידים, והיה חותם "רב פעלים מקבצאל".
כתב את ספרו של המגיד "לקוטי אמרים" מגיד דבריו ליעקב על פי בקשת מורו, שעל ידי כך יצא טבעו של המגיד ממזריטש בעולם, לפי דברי רבי יעקב יצחק מלובלין. באותה הקדמה הוא כולל רבים מיסודות החשובים של החסידות, ומפליא את גדולתו של הבעש"ט ומדריגותיו הנפלאות, ותורתו של תלמידו המגיד, ומדגיש את האמרה "לית אתר פנוי מיניה" והם עיקר מוביל בהבנתו את תורת רבו. (אלו גם ראשי תיבות שם משפחתו בחילוף אותיות).
מורו של רבי שלום מבעלזא המכונה רבי שר שלום. רבי שר שלום היה נשוי לבת מתנגד והבריחתו בעד החלון על מנת לשמוע את לקחו של רבי שלמה. (הקדמה לספר מעשה רוקח, וכן ב'תולדות רבינו' שצורף לספרו דברת שלמה, הנכתב בידי ר' הלל וינד).
לימד את בעל התניא את סודות השמות הקדושים על פי בקשת המגיד, לקראת מציאת הפתרון המשלב את הכתב המקובל אז לפי ההלכה ואת כתב האריז"ל על פי תורת הסוד בכתב אדמו"ר הזקן.
לפי חוקרי חסידות, לאחר פטירת המגיד, רבי שלמה לוצקיר היה ממובילי התכנית להבאת המשיח בשנת תקמ"א - שלקראתה נעשו מאמצים בכמה מישורים:
- א. הודפסו והופצו כל כתבי האר"י וכתבי הקבלה הידועים להם (על פי האר"י שהגיע הזמן לגלות את הנסתר), וכן ספרי החסידות הראשונים ובראשם הספר תולדות יעקב יוסף מפולנאה בשנת תק"מ - ראשון ספרי החסידים והספר היחיד שהודפס בידי תלמיד הבעש"ט עצמו שזכה לשמוע תורה ישירות מפיו.
- ב. נשלחו משלחות להוכיח למתנגדים שהחסידים אינם שבתאים (ראו ספר בית רבי), וביניהם המשלחת לגאון מוילנא ובראשם רבי מנחם מנדל מויטבסק. מה שלא יצא לפועל עקב המנעות הגאון מפגישה.[1]
- ג. רבי מנחם מנדל מויטבסק יצא לארץ ישראל עם משלחת גדולה (כשלש מאות איש חלקם הגדול נספחים שלא מתנועת החסידות) שנקראה מאוחר יותר 'עליית החסידים', על מנת לחזות בתחיית המתים ולדווח עליה.
מעט אחרי פטירתו נערך ניסיון להוציא את ספרו דברת שלמה לאור (דברת - חילוף אותיות נוטריקון תלמיד רבינו דב ומיוסד על דברי שלמה המלך ע"ה: גם את זה לעומת זה עשה האלוקים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה, ויש אומרים ששם אשתו או אמו דבורה או על פי המדרש על הדבורה והמלך שלמה אליו רומז בהקדמות). לשם כך נאספו הסכמות של רבי יצחק יעקב מפולנאה, וכן רבי שר שלום מבעלזא ורבי ישראל מרוזין. אך רק שלושים וחמש שנה לאחר הסתלקותו - בשנת תר"ח, ובהסכמת בנו רבי אברהם (סגי-נהור) מאלעסק יצא הספר לאור בזולקווא, ובו נכללו על פי בקשתו שתי ההקדמות מן מספרו ליקוטי אמרים - מגיד דבריו ליעקב.
בדור נכדיהם של רבי שלמה לוצקיר ותלמידו רבי שר שלום מבעלזא נישאו המשפחות זה לזה בקשרי משפחה ענפים שנמשכו מאז. בנו וצאצאיהם (משפחת פלאם) כיהנו כאדמורי"ם באלעסק ונישאו עם משפחות אדמורי"ם ובהם חצרות אלעסק (מעייר) קומרנא (אייכנשטיין ספרין), נארול (שפירא), סטרטין (לנגנר וברנדווין), ועם צאצאי רבי שמואל אהרן מקורטשין: ראשי חצר גליציה בירושלים (רובין) והמוציאים לאור (וגשל).
אחד מבני בניו, רבי שמואל אהרן פלאם, חזר מירושלים לדובצק עם רעיתו, לכהן כרב העיירה בעצם ימי תחילת מלחמת העולם השניה ונספה שם עם זוגתו וקהילתו. הי"ד.
הערות
הערות שוליים
- ↑ בעניין השתתפות בעל התניא בנסיונות פגישה אלו ראו על הספר 'מעשה רב' ר' דוד קמינצקי, ישורון חלק כ"א, ניסן תשס"ט