לחיות גאולה: הבדלים בין גרסאות בדף
(←בתורה) |
|||
שורה 37: | שורה 37: | ||
'''ב.''' עניינו של [[מלך המשיח]] יהיה הן "[[רב]]" והן "[[מלך]]" עניינו של מלך היא המשכת גילוי אור נעלה באופן מקיף (על ידי ביטול העם למלך) בשונה מ"רב" שהשפעתו היא השפעה פנימית (שמתקבל לשכל התלמיד) וב"מלך המשיח" יהיו שני התנועות (ההפוכות) הן "רב" והן "מלך" כלומר הגלויים הנעלים של מלך יתגלו לכולם באופן פנימי כהשפעה הפנימית של רב.{{הערה|שיחת פרשת תזריע מצורע תשנ"א}}) | '''ב.''' עניינו של [[מלך המשיח]] יהיה הן "[[רב]]" והן "[[מלך]]" עניינו של מלך היא המשכת גילוי אור נעלה באופן מקיף (על ידי ביטול העם למלך) בשונה מ"רב" שהשפעתו היא השפעה פנימית (שמתקבל לשכל התלמיד) וב"מלך המשיח" יהיו שני התנועות (ההפוכות) הן "רב" והן "מלך" כלומר הגלויים הנעלים של מלך יתגלו לכולם באופן פנימי כהשפעה הפנימית של רב.{{הערה|שיחת פרשת תזריע מצורע תשנ"א}}) | ||
===חיי גאולה=== | ===חיי גאולה=== | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== |
גרסה מ־19:07, 16 בדצמבר 2014
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | |||
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. |
לחיות גאולה הוא קריאה של הרבי בשלהי שנת תשנ"א ובשנת תשנ"ב בו הוא מבאר את העבודה של דורנו לאחרי שנסתיימה עבודת הבירורים. ענינה להביא את אור הגאולה בעולם על ידי "קבלת פני משיח" והחדרת הרעיון ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ו"לפקוח את העינים" ולראות שהכל מוכן לסעודה ומשיח צדקנו כבר נמצא בעולם. פעולות אלו מגלים את המשיח בעולם בפועל ומביאים את הגאולה השלימה.
מהותה ועניינה
כפי שאמר והכריז הרבי כמה פעמים שבזמננו העולם כבר מוכן ומתוקן לגאולה וסיימו כל ענייני העבודה לצורך הכנת העולם לגאולה, הודיע הרבי שהעבודה הנדרשת בדורנו הוא להמשיך ולגלות את הגאולה עצמה בתוך העולם על ידי שהוא חי ומתנהג בדוגמת העבודה בזמן הגאולה - לחיות היום בגלות חיי גאולה. בעבודה זו הוא מגלה את הגאולה בעולם.
"לקבל פני משיח צדקנו"
בעומק יותר ביאר הרבי את העבודה: שמשיח כבר התגלה! לפי שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח אלא שאינו מתגלה לפי שהעולם אינו מוכן ומכיוון שהעולם כבר מוכן ממילא אין לו עיכוב והוא כבר התגלה (וכמו שכבר רואים בעולם מאורעות שהם פעולתיו של משיח[1]) ועל פי האמור שמשיח נמצא מצד עצמו בהתגלות אם כן העבודה היא לא לפעול את התגלותו[2] אלא העבודה היא לקבל את הגלוי על ידי עבודת האדם.[3] (כל זמן שהאדם לא יקבל בכוחות עצמו ובעבודתו לא יתגלה הגלוי בפועל.)
"כל ימי חייך להביא לימות המשיח"
ענין זה מרומז אף בלשון המשנה (ברכות פרק א משנה ה) "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ולא "לרבות" וכיו"ב, המשנה מדגישה (על פי הביאור הפנימי: שעל האדם בכל ימי חייו להביא את המשיח [4]) שהוא דבר שדרוש להביאו ולטרוח ולקבלו ולא לחכות שיתגלה ויגיע מעצמו אליו. שכל פעולותיו של האדם - "כל ימי חייך", צריכים להיות חדורים ומאירים בענין המשיח "להביא (בתוכם ועל ידם) לימות המשיח"[5]
ביטוי נוסף התבטא הרבי בהגדרת עבודה זו שכל מה שנשאר לעשות הוא "לפקוח את העינים ולראות ש'הכל' כבר מוכן לגאולה"[6]
מהות העבודה היא, שכל פעולתיו בחייו חדורים בגילוי כפי שיהיה בימות המשיח, בענייני העולם הוא חדור בהכרה ש"אתה פעלתו" כבימות המשיח שאבן מקיר תזעק שבכל ענין יורגש מציאותו וחיותו האמייתיים. וכן באכילתו ובשתיתו מרגיש הוא גאולה ומשיח (שנשאר רעב ועדיין משתוקק לסעודת שור הבר והלווייתן ויין המשומר)[3]
וכן כל מעשיו הם למטרה אחת "להביא לימות המשיח" עבודת ה' שלו ועבודת השליחות בהפצת היהדות והמעינות עיקר עניינו ותשוקתו היא לקבל פני משיח צדקנו.[5]
עניינה בנפש האדם
העבודה בפועל
לחיות גאולה פירושו שכל מציאות האדם חייה חיי גאולה, השכל חדור בענייני גאולה ומשיח ומשם מתפשט לרגש הלב עד שמחשבתו דיבורו ומעשיו של האדם הם באופן המתאים לזמן הגאולה.
זו היא הסיבה שהרבי ביאר והודיע שנמצאים על סף הגאולה והנה זה משיח בא וסיימו את כל ענייני העבודה, בכדי שמהתבוננות ותקיעת הדעת והמחשבה בזה, יחיה האדם חיי גאולה.
לימוד ענייני גאולה ומשיח
אמנם מכיוון שמצד הגלות הפנימית של האדם הוא מרגיש מחוץ לגאולה עדיין וחיי חיים גלותיים (על אף שעל פי האמת הגאולה כבר כאן) לכן העצה לזה הוא על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח. שעל יד שקיעתו בלימוד עניינים אלו יחל לחיות חיי גאולה, לפי שבכח התורה[7] להחדיר גם באדם שנמצא בגלות ואינו רואה את הגאולה עדיין שיחוש ויחיה גאולה.[8]
ועל לימוד התורה בכלל נאמר: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".[9]
(לימוד התורה (בענייני גאולה ומשיח) אינו רק "עצה הגיונית" להחדיר הגאולה בנפש האדם אלא יש לה שייכות מיוחדת לגאולה, מפני שהתורה שרשה בספירת התפארת ועניינה של ספירה זו היא חיבור שני הפכים (חסד וגבורה רצוא ושוב) ובזה שייכת היא לגאולה לפי ש:
א.גם הגאולה היא חיבור, לפי שהגאולה אינה מבטלת את הגלות אלא מתגלית בתוך הגלות (כידוע ש"גאולה" היא הוספת האות א' בתוך המילה "גולה") כלומר, בגאולה תתגלה שהתוכן והפנימיות של הגלות היא עצמה גילוי אלוקי נעלה ביותר.
ב. עניינו של מלך המשיח יהיה הן "רב" והן "מלך" עניינו של מלך היא המשכת גילוי אור נעלה באופן מקיף (על ידי ביטול העם למלך) בשונה מ"רב" שהשפעתו היא השפעה פנימית (שמתקבל לשכל התלמיד) וב"מלך המשיח" יהיו שני התנועות (ההפוכות) הן "רב" והן "מלך" כלומר הגלויים הנעלים של מלך יתגלו לכולם באופן פנימי כהשפעה הפנימית של רב.[10])
חיי גאולה
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ ראה לדוגמא שיחת שבת פרשת משפטים תשנ"ב וראה בשורת הגאולה
- ↑ ראה שיחת פרשת וישלח תשנ"ב (תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 367 הערה 112
- ↑ 3.0 3.1 שיחת שבת פרשת וירא תשנ"ב
- ↑ כפשוטו הכוונה שמהפסוק "כל ימי חייך" לומדים אנו שיש צורך להזכיר את יציאת מצרים אף בימות המשיח
- ↑ 5.0 5.1 שיחת פרשת חיי שרה תשנ"ב (תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 298)
- ↑ שיחת שבת פרשת ויצא תשנ"ב
- ↑ לבד זאת שכששכלו שקוע בזה הרי זה פועל על כל הנפש יש בזה גם כח התורה ראה להלן.
- ↑ ראה באריכות שיחת פרשת בלק תשנ"א
- ↑ אבות פרק ו משנה ב. (שיחת שבת פרשת בלק תשנ"א, הערה 97).
- ↑ שיחת פרשת תזריע מצורע תשנ"א