משתמש:כתית למאור/מספרים

בתורת החסידות מבוארים משמעויות של מספרים שונים. תבנית:מספרים

אחד

המספר אחד מורה על האחדות, היינו שאין מציאות שניה המחולקת. והיא אחדות מושלמת ופשוטה (היינו שאיננה מורכבת מב' דברים).

האחד בשונה מיחיד מורה על כך שאפילו שכבר נברא העולם, עדיין הקב"ה אחד כפי שהיה קודם שנברא.

ערכים מורחבים – אחדות ה', אחדות פשוטה, אין עוד מלבדו והוי' הוא האלקים

הועתק

שתיים

המספר שתיים מורה על חלוקה. ולכן ביום השני לבריאת העולם נחלקו המים העליונים מן המים התחתונים.

השתיים הם מחולקים ובדלים זה מזה, וזהו החילוק בין בורא לנברא (שכביכול נפרד ממנו ית'). כך גם שכל ומידות הנחלקים זה מזה. השכל בעצמו - החכמה והבינה חלוקים זה מזה - כשהחכמה היא מים והבינה אש.

ערכים מורחבים – צמצום וישות

הועתק

שלוש

המספר שלוש מורה על כך שהשתיים - הבורא והנברא - התאחדו ביחד. אופן זה של אחדות, אף שאינו אחד לגמרי, מכל מקום דוקא הוא מורה על אחדות אמיתית (וזהו ענין השלום שנעשה דוקא בין שני אויבים), וזהו ענינה של ספירת התפארת, שהיופי נעשה דוקא מהתכללות של שני הפכים.

כמו כן שלוש מורה על תוקף מיוחד כי "בתלתא זמני הוי חזקה" (בשלושה פעמים נעשתה חזקה). כלומר, שדוקא בפעם השלישית שנעשה משהו זה מורה על תוקפו. ולכן תוקפה של אומתנו הוא בכוח שלושה אבות.

שלושה ימים קודם השבת כבר מכינים אליה, וכן היא טורפת (משפיעה על) שלושה ימים לאחריה.

עמנו עם משולש הוא - בכהנים לויים וישראלים, תורתנו משולשת - תורה נביאים וכתובים, תורתנו ניתנה בחודש השלישי - סיון ביום השלישי לימי ההגבלה. וזאת כיון שתורה היא תפארת - המידה השלישית, והיא כנגד ג' המוחין (ג' ראשונות). ולכן גם אוכלים שלוש מצות בליל הסדר. ואומרים שלושה דברים - שיציאת מצרים היא הכנה למתן תורה.

החכמה והבינה מחולקים והפכיים אך מתחברים על ידי הדעת - השלישי. כן גם השכל והמידות מתחברים ע"י הדעת.

ערכים מורחבים – אחדות, אבות, שלום, תפארת, ג' ראשונות, דעת וחזקה

הועתק

ארבע

המספר ארבע מורה על יציבות של קיום העולם כמו כסא שיציבותו באה מכך שעומד על ארבעה רגליים. כך גם הארבע הוא ארבעת רגלי המרכבה, המחזיקה את הרוכב.

ישנם ארבעה ראשי שנים, ארבעה תקופות בשנה וארבעה מינים בלולב. כן בליל הסדר שותים ארבעה כוסות, שואלים ארבעה קושיות ונמצאים ארבעה בנים.

כל זה הוא מפני שהעולם עומד על ארבעה יסודות - אש מים רוח עפר. בעשרת המכות שבמצריים חדרו המכות (לשיטה אחת) את ארבעת היסודות שמהם מורכב כל דבר.

וזה שהעולם עומד על ארבעה יסודות הוא כיון שהקב"ה מהווה את העולם בשם הוי' שבו ישנם ארבעה אותיות.

ערכים מורחבים – ארבעה ראשי שנים, תקופות השנה, ארבעת המינים ארבע כוסות ארבע קושיות, ארבע בנים, ארבע יסודות שם הוי' ועשר מכות

הועתק

חמש

המספר חמש מורה על יציבות יותר מאשר ארבע, כיון שהוא כולל לא רק את ארבעת היסודות שבטבע אלא גם את היסוד החמישי הכולל את כולם - היולי.

יוסף אמר ש"היד החמישית לפרעה", כלומר, שהחמש הוא עולה לקדושה ולכן חוץ מהמעשר נותנים חומש.

ישנם חמישה חומשי תורה, וחמישה ספרי תהילים. ולכן בן חמש למקרא, ורש"י כתב את פירושו באופן שגם הוא יבין ויתורצו כל שאלותיו.

ערכים מורחבים – יולי, חומש (ספר) וחומש (צדקה)

.

הועתק

שש

המספר שש מורה על יציבות העולם שנברא בשישה ימים, וזאת כיון שישנם ששה מידות, כמו ששה קצוות אלו בנפש (המידות), יש גם ששה קצוות בעולם, כלומר, מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. וכן ישנן ששה תקופות בשנה, קיץ וחורף, קור וחום, זרע וקציר.

יציבותו של השש היא כפליים על שלוש, שהיא הרי פעמיים חזקה.

כלומר, שהשש הוא הירידה של החיות האלקית לעולם והתלבשותה בעולם, ולכן ישנם ששה סדרי משנה.

ערכים מורחבים – ששת ימי בראשית, מידות, ששה סדרי משנה וו' קצוות

הועתק

שבע

המספר שבע הוא שלימות המידות, והתאחדותן עם המלכות, דהיינו יחוד זו"נ. פעולה זו גורמת לעליית המידות לשורשן ויתירה מזו לשורש המלכות.

כאשר המלכות מקבלת כל מה שחסר לה, הרי היא מתעלה ומשפיעה על הז"א, וזה מה שקורה בשבת, שהיא המלכה וזהו ענין "כתר מלכות".

שבת היא העליה מעולמות את זה נשאר התוך הגבלות הטבע.

ערכים מורחבים – שבת, יחוד זו"נ, דיבור\קול, כתר מלכות ועליית העולמות

הועתק

שמונה

המספר שמונה מורה על "מעל הטבע", כיון ששבע הוא עלית העולמות בגדרי הטבע, ושמונה הוא עלית העולמות למעלה מן הטבע.

ולכן עושים את הברית מילה בשמיני, שלאחרי שבת - עליה למדרגה העליונה של הטבע, ניתן להגיע ללמעלה ממנו.

האופן הראשון בשמונה הוא "אז", כלומר, א' שמעל השמונה, ובאופן אחר נקרא "שמיני", כלומר המנוי לאחר הטבע הוא למעלה מהטבע, אור המקיף הקרוב - שעדיין נמצא בגדרי העולם. אך יש "בזאת יבוא אהרן", שהא' מגיע לאחר הז', שהוא שמונה, שמצד עצמו הוא למעלה מהטבע, כלומר, שהוא לגמרי למעלה מן הטבע כמקיף הרחוק.

ובאופן אחר, שמיני - אור הבלי גבול שלמעלה מגבול. שמונה - אור הבלי גבול שאינו מוגבל (ולכן יכול לרדת גם בגבול).

ביום השמיני למילואים דוקא היה הגילוי אלקות, כיון שאור זה שהתלבש הוא אור שלמעלה מהגבלות הטבע, לכן היה זה דוקא ביום השמיני.

שמונה הוא גם מלשון "שומן", כלומר, חודר בכל פרט שבשמונה, כמו ששומן ("עסענץ" באידיש) חודר בכל פרט כי הוא התמצית של הכל, והוא "מפעפע בכל". שמן הוא בחי' החכמה. וזה שנמצא בכל מורה על גילוי אלקי שחודר בכל דבר ודבר בעולם ואפילו באבנים.

ערכים מורחבים – למעלה מהטבע, ברית מילה, מקיף הקרוב, מקיף הרחוק והוי' הוא האלקים

הועתק

תשע

המספר תשע מורה על תקיפות חזקה משלוש ומשש, כיון שהוא חזקה חזקה (שתקיפותו כפולה), כיון שהוא שלוש פעמים שלוש.

התשע הן הספירות ללא המלכות, כלומר כפי שהן לעצמן באצילות, אז הן במציאות חזקה שאינה יורדת למטה ונופלת (כב"מלכות").

כמו כן התשע הוא השלב האחרון שנותר לאדם לפני שהוא עובר לעשר (העשירי יהיה קודש), ומציאותו יכולה להפוך גם היא לקדושה כשיתן את החומש שהוא החלק התשיעי (מתוך עשר) לצדקה.

הועתק

עשר

המספר עשר מורה על שלימות סדר ההשלתלשות שבו נמצאים חב"ד - מוחין. חג"ת ונה"י המידות ומלכות. סדר זה הוא שלימות הפרצוף של עולם התיקון.

בסדר ההשתלשלות יש בדווקא עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, כיון שתשע אינם יורדים לעולם, ואחד עשרה הם למעלה מעולם (אך ודאי שהוא בא מסיבת החלטת העצמות).

העשירי יהיה קודש ולכן כל עשירי מפרישים כמעשר מהגידולים או מהרווחים.

בעשרה מאמרות נברא העולם, ועשרה ניסים נעשו לאבותנו, עשרה נסיונות נתנסה אברהם אך הכל הוא כיון שעשרה דברות נתנו לנו בסיני שהם כנגד עשר הספירות.

ערכים מורחבים – סדר ההשתלשלות, עולם התיקון, מעשר, עשרה מאמרות, עשרת הדברות וי' ספירות.

הועתק

אחד עשרה

המספר אחד עשרה מורה על למעלה מהשתלשלות, כיון שפרצוף האצילות (סדר ההשתלשלות) מורכב מעשרה ספירות, ואחד עשר שהוא יותר מעשר הוא למעלה מההשתלשלות.

ולכן נאמר "אחד עשר יום מחורב", שהמספר אחד עשרה הוא למעלה מהדברות שהן בסדר ההשתלשלות, והיינו בחינת הכתר או למעלה יותר עצמותו ית'.

כיון שכך, אזי הקליפה יש לה שייכות לאחד עשר, ולכן אחד מסממני הקטורת הוא החלבנה, שריחה רע. והם במספר י"א כשהעיקרי שבהם הוא הלבונה, וזאת "כידוע שי"א ארורים דקליפה מתבררים ע"י י"א סממני הקטרת" .

ערכים מורחבים – י"א כתרין דמסאבותא, קטורת ולבונה

הועתק

בדור השביעי

המספר אחד עשרה מורה על מעל הטבע, והמספר עשר מורה על הטבע.

בי"א ניסן נולד כ"ק אדמו"ר שליט"א, בי"א שבט - חודש הי"א נתמנה לרבי, כשבעשירי בו הסתלק האדמו"ר הקודם.

• "יום אחד עשר בחודש הראשון (ניסן) קשור עם התחלת הגילוי - "הלידה" - של בחינת אחד עשר".
• "ויום אחד עשר בחודש אחד עשר קשור עם שלימות הגילוי של אחד עשר, באופן של נשיאות בגלוי".

עבודת כל הדורות היתה בכדי להחדיר את הי"א ביו"ד. בי"א ישנם ב' בחינות - שבערך לעשר, ושלגמרי למעלה ממנו. וזה נראה בהפרטים דלעיל:

יו"ד שבט, הוא היו"ד שבי"א, שמורה על הי"א כפי שהוא עדיין בערך ליו"ד, והי"א כפי שהוא לעצמו, שהוא הגילוי של הגאולה, הוא הי"א שבחודש הי"א. ובפרט שהוא ג"כ בחודש הי"א, וזה נותן את הכח לחבר את היו"ד עם הי"א.

הועתק

שתיים עשרה

המספר שנים עשר הוא כנגד י"ב האותיות הפשוטות (הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק), וכנגדן יצר בעולם:

• י"ב גבולי אלכסון.
• י"ב בקר דבריאה.
• י"ב שבטים: ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון דן נפתלי גד אשר יוסף בנימין.
• י"ב מזלות: טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים.
• י"ב חדשים בשנה: ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי חשון כסלו טבת שבט אדר.
• שנים עשר מנהיגים בנפש: שתי ידים שתי רגלים שתי כליות כבד מרה המסס קיבה קרקבן וטחול.

ולכן גם היום והלילה מורכבים מי"ב שעות לכל אחד.

כל זה הוא כיון שישנם י"ב צירופים בשם הוי' וי"ב צירופים בשם אדנ"י (שמאירים ביום ובלילה).

לחם הפנים גם הוא היה שנים עשר לחמים, ועליו אומרים שלעתיד לבוא "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי" (=יגלה לנו את הטעם שבי"ב לחמים), דהיינו שהתוכן הפנימי שב'י"ב' לא נתגלה עדיין.

הועתק

שלוש עשרה

בשושנה ישנם י"ג עלים. ובהקשר לזה נאמר במדרש ששמה ששונה הוא על שם ישראל ששונים תורה שנתנו לה י"ג מדות להדרש בהם, וכן על ידה נמשכים י"ג מידות הרחמים. והאמצעי לזה בגוף האדם הם י"ג תיקוני דיקנא (הזקן).

השלוש עשרה הוא עליית השתיים עשרה על ידי האחד הבלי גבול, שמעלה את הכל לאופן של בלי גבול.

שלוש עשרה הוא גם כן בגימטריה "אחד", שמורה על אחדותו ית'. ולכן היו בי"ג בחודש הולדת (בניסן) והסתלקות (בתשרי) של הרבי הצמח צדק, וכן פטירתו של ישראל אריה ליב אחיו של הרבי.

ארבע עשרה

המספר ארבע עשרה הוא בגימטריה יד, ובזה יש כמה ענינים:

הצמצום

יד שהיא כח, כלומר, היו"ד שהיא המחשבה שמקבלת מהמדרגה התחתונה שהיא דל"ת (בכח המשכיל), וזהו הכח שהקב"ה מגלה לו.

והיינו, שנמשך ע"י צמצום, ונקרא "די", והוא בא בשני אופנים: יד ודי. יד הוא מלמעלה למטה, שיו"ד (המשפיע) שמשפיע באופן של הקטנה - נקודה בלבד, ללד"ת, שהיא מלשון "דלות", ונעשה מזה יד. וישנו האופן דמלמטה למעלה, שהוא "די", כלומר, שישנה המשכה המספיקה, והיא באופן שאומרים די, כלומר יש בזה מספיק.

ובעצם שינם שלושה ידות: גדולה, חזקה ורמה. יד הגדולה, היא האהבה, והיינו, כי כאשר מפחדים ממלך אין באים אצלו, וממילא אין מכירים בגדולתו. יד החזקה היא הצמצום, שאפילו שישנה אהבה אין הוא נותן לשפע לירד, אלא ע"פ סדר והדרגה (ונקרא יד, כיון שבלעדיו לא היו התחתונים מקבלים כלל). והממוצע בין שני ידות אלו היא היד רמה.

עני

הד"י היא מדרגת העני (שהוא ענין הצמצום), וכמ"ש ונתת לו די מחסורו אשר יחסר לו, ודרשו בגמרא: ואי אתה מצווה לעשרו. ומבואר בחסידות: שהעני היא ספירת המלכות "דלית לה מגרמה כלום" (אין לה מעצמה כלום), אלא את הכל היא מקבלת מהספירות שמעליה. וכאשר מתמלא החסרון היא דרגת "די", כלומר, יש מספיק, אך לא "והותר".

עני הוא בדעת, ולכן פירוש הדבר הוא: שהעני אפילו שיתנו לו הרבה כסף וכו' הוא ישאר באופן שזה יהיה מספיק לו, אך זה לא יגרום לו להיות עשיר.

י"ד עתים

במסכת פסחים מסופר: שבשנה אחת חל י"ד ניסן בשבת ולא ידעו האם הפסח דוחה את השבת, עד שבא הלל הבבלי ואמר שדוחה.

ומבאר המגיד ממזריטש את הסיפור הזה כך: ישנם בקהלת י"ד עיתים לטוב, וי"ד עיתים למוטב. והם י"ד שבקדושה וי"ד שבקליפה. ובשבת הוא יום התענוג ולכן צריך להיות בו בשמחה. והשמחה היא ע"י הי"ד עיתים דקדושה. אך כאשר בשבת חלים הי"ד עתים דקליפה (כמו אדם שמתענג מסיפורי מעשיות), אזי מותר לו לספר מעשיות בשבת ובלבד שלא יהא עצב.

ובשנה ההיא "חל" מלשון חולין וחולי, י"ד - כלומר, הי"ד עתים רעים בשבת, שלא היו יכולים לשמח בי"ד עתים דקדושה. ולכן לא ידעו האם אפשר להקריב פסח, שהוא "פה" "שח", כלומר, האם אפשר לדבר (כלומר, לספר מעשיות וכו'). והלל שהיה בבלי, מלשון בלול משני המידות, הוא אמר להם שדיבור זה מורת בכדי לשמחו ולענגו.

חמש עשרה

המספר חמש עשרה הוא בגימטריה י-ה (ט"ו), וזהו אחד משמות הקב"ה, והוא מאיר בחכמה.

זהו גילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ומי שמאירה אצלו בחינה זו (כמשה רבינו) הרי הוא עשיר, כלומר שיש לו הכל ועוד יותר, ולא נותר לו אלא לדאוג לאחרים. והיינו שיש לו את כל הדרגות ממלא וסובב ואפילו האור א"ס שלמעלה מהסובב (שממנו באה אהבת בכל מאודך).

נאמר בגמרא ש"אין עשיר אלא בדעת", ומובנו כאן הוא: שלעשיר ישנה דעת עליון (שלמעלה יש ולמטה אין), ודרגה זו מקבלת מבחינת עתיק שהיא הדרגה התחתונה שבמאציל א"ס ב"ה, ומפנימיות דרגה זו.

זוהי ג"כ דרגת החכמה ובינה, כלומר, שלימות המוחין, ולכן בן חמש עשרה לגמרא, שיכול להתחיל להבין את הסברות שבה וכו'.

בט"ו בחודש הוא מילוי הלבנה, והיינו משום שמאיר אז שם י"ה שהוא ענין העשירות (אך אינו בשלמות עד הגאולה העתידה שאז יהיה בנין המלכות בשלימותו).

ולכן גם רוב המועדים (פסח, סוכות, חמשה עשר בשבט וחמשה עשר באב) חלים בט"ו בחודש שהוא ענין של גילוי אלקות.

ולכן דוקא אצל שלמה היתה שלימות המלוכה בבנין בית המקדש הראשון, כיון שהיה הדור הט"ו מאברהם אבינו.

ובליל הסדר בפזמון "דיינו" אומרים ט"ו מעלות למקום עלינו. ובכתבי האר"י ז"ל מבואר שהם כנגד: חמשת פרצופי האצילות כפי שיש בהם ג' יסודות, ובכולם יחד - ט"ו יסודות.

ערכים מורחבים – שם י"ה · עשיר

שש עשרה

המספר שש עשרה מורה על שלימות הלידה מהאב ואם, שמובא בספרי הרפואה וגם נראה בחוש שדרכה של כל אשה להוליד ט"ז וולדות.

וכן לחיות המרכבה יש ט"ז פנים, מכיון שלכל צד - פני אדם, פני שור וכו' יש ארבעה צדדים. וממילא לארבעת החיות ישנם ט"ז פנים.

בנוסף לכך ידוע שהאדמו"ר הזקן בגיל ט"ז כבר היה גאון גדול, מקובל וחקרן. ועל זמן זה נאמר עליו: שאם היה הזמן התנאים הוא היה תנא גדול, בזמן הנביאים הוא היה נביא גדול (וסיים הצמח צדק בספרו זאת) שזה שזה היה בהעלם, הוא מפני שהדור לא היה ראוי לכך.

כמו כן "בגיל שלושים בהיותו בק"ק (קהילת קודש) מאהליב שאצל נהר דניסטור, חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום" עם כל הראשונים והאחרונים. וביאר על כך ר' לוי'ק אביו של הרבי, שהט"ז פעמים הללו הן כנגד הדל"ת רבתי שב"אחד" (בשמע ישראל), כיון שד' רבתי היא ד' פעמים ד'. והוא יותר נעלה מהת"ר פעמים שהשאגת אריה גמר את הש"ס שהוא בגימטריה "ברוך שם כבוד".

כאשר אדם נפטר ישנה קפידה שלא לפחות לו מט"ז קדישים בכל יום. וטם הדבר הוא מפני שהקדיש גורם להרוויח לו מאש הגהינום למשך שעה וחצי. וכדי לכסות את כל הכ"ד שעות, צריך לומר ט"ז קדישים. וכל זה בחול אך בשבת שאמירת הקדיש היא על מנת להעלות את הנשמה, אין הקפדה במספר ט"ז.

שבע עשרה

בגימטריה "טוב".

שמונה עשרה

בגימטריה "חי".

עשרים

כ"ף הוא ראשי תיבות כתר, והמילה עשרים היא בגימטריה כתר. בן עשרים לרדוף ולמכור בנכסי אביו.

עשרים ואחד

אך טוב לישראל.

עשרים ושתיים

בך יברך ישראל.

עשרים וארבע

כתבי הקודש. "כד" ותמלא כדה ותעל - בכ"ד ספרים.

עשרים וחמש

כה - נבואת שאר הנביאים.

עשרים ושש

בגימטריה שם הוי'.

עשרים ושבע

זך - מורה על בירור וזיכוך העולם (ובפרט בדור השביעי שבו יצרפו ויזככו רבים..).

עשרים ושמונה

כח.

שלושים

מספר הימים בחודש מלא. שלושים יום קודם החג צריך להתחיל לעסוק בהלכות החג.

שלושים ואחת

גימטריא שם א-ל.

שלושים ושניים

ל"ב נתיבות חכמה.

שלושים ושלוש

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ל"ג בעומר.

שלושים ושש

ל"ו צדיקים נסתרים.

שלושים ותשע

ט"ל אורות טלך. ל"ט אבות מלאכות.

ארבעים ושניים

שם מ"ב, שם הוי' במילוי אל"פים.

ארבעים ותשע

מ"ט שערי בינה. מ"ט ימי העומר. שלימות בירור המידות.

חמישים

שער הנו"ן (חמישים שערי בינה).

חמישים ושתיים

שם ב"נ - שם הוי"ה במילוי ה"ה.

שישים

מבטל כל מיני רע.

שבעים

שלימות בירור המידות.

מאה

מורה על הכתר, שלימות של עשר פעמים עשר. סיום בירור המידות ולכן בן מאה כאילו מת ועבר מן העולם.