ישראל יצחק פיקרסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 40: שורה 40:


הרב פיקרסקי היה אחד משלושת הרבנים, יחד עם הרב [[חיים חדקוב]] והרב [[ניסן מינדל]] שנקראו ביום [[י"ד בסיון]] שנת [[תשמ"ח]] לבוא לחדרו של הרבי בעניין הצוואה. בשנת [[תשנ"ב]] חתם על פסק הקובע שהתקיימו אצל הרבי כל סימני ה[[רמב"ם]] והוא "בחזקת משיח" והם מברכים אותו בברכת "[[יחי המלך]]".
הרב פיקרסקי היה אחד משלושת הרבנים, יחד עם הרב [[חיים חדקוב]] והרב [[ניסן מינדל]] שנקראו ביום [[י"ד בסיון]] שנת [[תשמ"ח]] לבוא לחדרו של הרבי בעניין הצוואה. בשנת [[תשנ"ב]] חתם על פסק הקובע שהתקיימו אצל הרבי כל סימני ה[[רמב"ם]] והוא "בחזקת משיח" והם מברכים אותו בברכת "[[יחי המלך]]".
ב[[י"א בניסן]] [[תשנ"ב]] נערך ראיון מקיף עם הרב פיקרסקי בו הוא קבל על שלא מפרסמים מספיק את גאונותו של הרבי, שאין מקום אחד ב[[תלמוד בבלי]] ו[[תלמוד ירושלמי]], פוסקים ראשונים ואחרונים שהוא לא בקיא בהם"{{הערת שוליים|שם=ראיון|הראיון המלא מופיע בספר [[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]], חלק ד' עמ' 56 ואילך}}.


==הרבי הציל אותי==
==הרבי הציל אותי==
שורה 49: שורה 47:
{{חלונית
{{חלונית
|כותרת=ציטוטים מתוך ראיון עם הרב פירקסקי
|כותרת=ציטוטים מתוך ראיון עם הרב פירקסקי
|מקור= רואיין ב[[י"א בניסן]] [[תשנ"ב]]{{הערת שוליים|שם=ראיון}}
|מקור= רואיין ב[[י"א בניסן]] [[תשנ"ב]]{{הערת שוליים|הראיון המלא מופיע בספר [[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]], חלק ד' עמ' 56 ואילך}}.
|תוכן=
|תוכן=
"אני תמיד מתפלא על כך, שדוקא את הנקודה של הגאונות המבהילה, כמו העלימו והשתיקו . . כמו למשל על העובדה, שאני זכיתי להיות עד לה עשרות שנים, שאין מקום אחד בש"ס בבלי וירושלמי או פוסקים ראשונים ואחרונים וכו', שאפשר ל"תפוס" בו את הרבי שליט"א כאילו נעלם ממנו. אף לא מקום "נידח" אחד, ואף לא בפעם אחת ויחידה מהפעמים הרבות שזכיתי לשוחח עם הרבי שליט"א בלימוד במשך עשרות שנים. ואינני מדבר רק על הבקיאות המדהימה אלא גם על המהירות המופלאה. האם הדור שלנו שייך בכלל להשגה כזאת, האם היה בדור שלנו בכלל מושג מעין זה, האם לא היו צריכים לפרסם את זה בדיוק כמו שמפרסמים סיפורים על המופתים הרבים ועל קדושתו הגדולה.
"אני תמיד מתפלא על כך, שדוקא את הנקודה של הגאונות המבהילה, כמו העלימו והשתיקו . . כמו למשל על העובדה, שאני זכיתי להיות עד לה עשרות שנים, שאין מקום אחד בש"ס בבלי וירושלמי או פוסקים ראשונים ואחרונים וכו', שאפשר ל"תפוס" בו את הרבי שליט"א כאילו נעלם ממנו. אף לא מקום "נידח" אחד, ואף לא בפעם אחת ויחידה מהפעמים הרבות שזכיתי לשוחח עם הרבי שליט"א בלימוד במשך עשרות שנים. ואינני מדבר רק על הבקיאות המדהימה אלא גם על המהירות המופלאה. האם הדור שלנו שייך בכלל להשגה כזאת, האם היה בדור שלנו בכלל מושג מעין זה, האם לא היו צריכים לפרסם את זה בדיוק כמו שמפרסמים סיפורים על המופתים הרבים ועל קדושתו הגדולה.