אליעזר דבוסקין: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 20: שורה 20:
בשלהי שנת [[תרע"ז]] הגיע הרב דבוסקין לחרסון עך פי הוראתו של אדמו"ר הרש"ב, ומונה לראש ישיבת [[תומכי תמימים חרסון|'תומכי תמימים']] בעיר. הוא שימש בפועל כמגיד שיעור, [[משפיע]] ומנהל בישיבה ובנוסף לכך כיהן כרב קהילת החסידים בעיר.
בשלהי שנת [[תרע"ז]] הגיע הרב דבוסקין לחרסון עך פי הוראתו של אדמו"ר הרש"ב, ומונה לראש ישיבת [[תומכי תמימים חרסון|'תומכי תמימים']] בעיר. הוא שימש בפועל כמגיד שיעור, [[משפיע]] ומנהל בישיבה ובנוסף לכך כיהן כרב קהילת החסידים בעיר.


פעם כשמצבו הבריאותי היה בכי-רע, והוא היה רזה וצנום מאוד, כל יום היה שותה רק כוס [[חלב]] ואוכל רק מעט [[מזון]] לקיומו - שאל אותו אחד מידידיו החסידים: "איך אתה מרגיש?" והוא ענה לו: "הלוואי ברוחניות כמו בגשמיות".
פעם כשמצבו הבריאותי היה בכי-רע, והוא היה רזה וצנום מאוד, כל יום היה שותה רק כוס [[חלב]] ואוכל רק מעט [[מזון]] לקיומו - שאל אותו אחד מידידיו החסידים: "איך אתה מרגיש?" והוא ענה לו: "הלוואי ברוחניות כמו בגשמיות"{{הערה|1=[https://media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads/2024/01/21-01-2024-20-37-24-%EF%BF%BD%EF%BF%BD%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A0%D7%B4%D7%90-%D7%9C%D7%94%D7%93%D7%A4%D7%A1%D7%94-LR%EF%BF%BD-1.pdf הסיפור מפי ר' מענדל עם כל הפרטים, בתוך גליון 'התמים' (נא) עמוד 62].}}.


כשהשתוללו הבולשביקים בחרסון ורעייתו ביקשה לחזור ל[[ליטא]] - לא הסכים מכיוון שאדמו"ר הרש"ב שלחו לשם.
כשהשתוללו הבולשביקים בחרסון ורעייתו ביקשה לחזור ל[[ליטא]] - לא הסכים מכיוון שאדמו"ר הרש"ב שלחו לשם.
שורה 27: שורה 27:


מסופר כי ב[[צום גדליה]] [[תש"ב]] הגיעו הקלגסים הנאצים והציתו את [[בית הכנסת]] החב"די "בערגוואי שול" בחרסון. בתוכו היו תשעה יהודים ובתוכם הרב דבוסקין ורעייתו הרבנית טובה רבקה. כולם נרצחו על [[קידוש ה']].
מסופר כי ב[[צום גדליה]] [[תש"ב]] הגיעו הקלגסים הנאצים והציתו את [[בית הכנסת]] החב"די "בערגוואי שול" בחרסון. בתוכו היו תשעה יהודים ובתוכם הרב דבוסקין ורעייתו הרבנית טובה רבקה. כולם נרצחו על [[קידוש ה']].
==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*גיליון [[כפר חב"ד (שבועון)|כפר חב"ד]] מס' 1953 ע' 86-92
*גיליון [[כפר חב"ד (שבועון)|כפר חב"ד]] מס' 1953 ע' 86-92