ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(סיימתי)
מ (החלפת טקסט – " ע"י " ב־" על ידי ")
שורה 38: שורה 38:
כלומר, שגם האדם בליבו יבין שנמשך (ברוך) הארה מהאור א"ס ב"ה בכדי שיהיה כבוד מלכותו, והארה זו היא באופן של "לעולם ועד", כלומר, למטה עד אין קץ, שיורד עד למדרגות הכי תחתונות ומהוום, וזאת מכיון שאין מלך בלא עם.
כלומר, שגם האדם בליבו יבין שנמשך (ברוך) הארה מהאור א"ס ב"ה בכדי שיהיה כבוד מלכותו, והארה זו היא באופן של "לעולם ועד", כלומר, למטה עד אין קץ, שיורד עד למדרגות הכי תחתונות ומהוום, וזאת מכיון שאין מלך בלא עם.


ענינו של בשכמל"ו הוא "[[ביטול היש]], כלומר, שספירת המלכות שהיא בבחינת מציאות (שהיא כביכול נפרדת, ואין נראה האחדות שבה), בטילה אליו ית', וביטלוה הוא יותר מק"ש שהוא ביטולה ע"י עלייתה ב[[ז' תחתונות]] של [[בינה]].
ענינו של בשכמל"ו הוא "[[ביטול היש]], כלומר, שספירת המלכות שהיא בבחינת מציאות (שהיא כביכול נפרדת, ואין נראה האחדות שבה), בטילה אליו ית', וביטלוה הוא יותר מק"ש שהוא ביטולה על ידי עלייתה ב[[ז' תחתונות]] של [[בינה]].


ידוע, שבכל מקום שנאמר "ועד", אין לו הפסק. ולכן גם כאן, בבשכמל"ו שפועל ביטול היש - שהנברא מכיר שיש מציאות עליונה ממנו שממנה נמשכת חיותו ובטל אליה, אזי להכרה וביטול זה אין הפסק לעולם, שהוא בחינת "אור אין סוף", שהוא כמו באצילות.
ידוע, שבכל מקום שנאמר "ועד", אין לו הפסק. ולכן גם כאן, בבשכמל"ו שפועל ביטול היש - שהנברא מכיר שיש מציאות עליונה ממנו שממנה נמשכת חיותו ובטל אליה, אזי להכרה וביטול זה אין הפסק לעולם, שהוא בחינת "אור אין סוף", שהוא כמו באצילות.
שורה 53: שורה 53:
"ובגשמי' הוא כמו העונג במה שנשרף באש ונשאר בקדרה מפסולת המאכל המבושל אחר שיצא ממנו כל הטעם הטוב ונדבק בכותלי הקדרה ובשוליה שזהו הנקרא ציקי קדרה".
"ובגשמי' הוא כמו העונג במה שנשרף באש ונשאר בקדרה מפסולת המאכל המבושל אחר שיצא ממנו כל הטעם הטוב ונדבק בכותלי הקדרה ובשוליה שזהו הנקרא ציקי קדרה".


ובמלכות, כמה שתקבל בדרך הטוב, שמקבלת מז"א דאצילות דרך סדר ההשתלשלות, אמנם מתענגת, אך כאשר רואה את גודל ההנאה שתקבל ע"י עבודת הבירורים, והיינו, שע"י ירידתה לבי"ע על מנת להוותם ולחיותם, עי"ז יורדת ממדרגתה עד שבאה להריח ריח זה, שהוא מעליית ניצוצות הקדושה שנפלו בבחינת הגבורות, וע"י עלייתם גורמים ליותר השבת הנפש מאשר מאכל רגיל שהוא מתוק בעצם.
ובמלכות, כמה שתקבל בדרך הטוב, שמקבלת מז"א דאצילות דרך סדר ההשתלשלות, אמנם מתענגת, אך כאשר רואה את גודל ההנאה שתקבל על ידי עבודת הבירורים, והיינו, שע"י ירידתה לבי"ע על מנת להוותם ולחיותם, עי"ז יורדת ממדרגתה עד שבאה להריח ריח זה, שהוא מעליית ניצוצות הקדושה שנפלו בבחינת הגבורות, וע"י עלייתם גורמים ליותר השבת הנפש מאשר מאכל רגיל שהוא מתוק בעצם.


ולכן לאדם שנתעלף נותנים להריח דוקא דבר חריף, כי ע"י בירורו באים למדרגה יותר גבוה.
ולכן לאדם שנתעלף נותנים להריח דוקא דבר חריף, כי על ידי בירורו באים למדרגה יותר גבוה.


==מקומו בתפילה==
==מקומו בתפילה==
בקריאת שמע אומרים לאחר הפסוק הראשון - שמע ישראל, ברוך שם כמל"ו, אמירה זו הינה בעצם השלמה לפסוק שלפניה:
בקריאת שמע אומרים לאחר הפסוק הראשון - שמע ישראל, ברוך שם כמל"ו, אמירה זו הינה בעצם השלמה לפסוק שלפניה:


באמירת שמע, הרי האדם מגיע למצב שבו אין עולם מולו, אלא כשם שהיה קודם בריאת העולם, כן הוא גם כעת. ומציאות העולם אינה אמיתית. וכמה שיגיע האדם ע"י התבוננות זו הרי די בה, שיכול להגיע למדרגות הנעלות ביותר של אהבת ה' ע"י זה.
באמירת שמע, הרי האדם מגיע למצב שבו אין עולם מולו, אלא כשם שהיה קודם בריאת העולם, כן הוא גם כעת. ומציאות העולם אינה אמיתית. וכמה שיגיע האדם על ידי התבוננות זו הרי די בה, שיכול להגיע למדרגות הנעלות ביותר של אהבת ה' על ידי זה.


ואמנם קודם חורבן בית המקדש הראשון שהיו נשמות ישראל במדרגה גבוהה, יכלו לומר רק שמע ומיד להמשיך לואהבת, אך לאחר החורבן איננו יכולים להגיע למדרגת ההאהבה, אם לא שקודם כל נקבל עלינו עול מלכות שמים באופן של [[יחודא תתאה]], כלומר, שנוגע גם בנו ולא רק במדרגות העליונות, וכך נוכל להתעורר באהבה לה'.
ואמנם קודם חורבן בית המקדש הראשון שהיו נשמות ישראל במדרגה גבוהה, יכלו לומר רק שמע ומיד להמשיך לואהבת, אך לאחר החורבן איננו יכולים להגיע למדרגת ההאהבה, אם לא שקודם כל נקבל עלינו עול מלכות שמים באופן של [[יחודא תתאה]], כלומר, שנוגע גם בנו ולא רק במדרגות העליונות, וכך נוכל להתעורר באהבה לה'.
שורה 71: שורה 71:
uעיקר בחי' המשכת של כבוד ה'' שהוא מדרגת הרצון של אנא אמלוך בעצמות א"ס, הוא באמרו בשכמל"ו.  
uעיקר בחי' המשכת של כבוד ה'' שהוא מדרגת הרצון של אנא אמלוך בעצמות א"ס, הוא באמרו בשכמל"ו.  


והמשכה זו נעשית דוקא ע"י יעקב, מכיון שנאמר "יעקב חבל נחלתו", שהוא (יעקב) חלק ה' ממש, כמאמר חז"ל "ישראל עלה במחשבה" סתם. ומחשבה זו היא המחשבה הכללית כשהיה הוא ושמו בלבד בעולם לפני הצמצום, שצמצם את עצמו בכדי שיהיה לו רצון ומחשבה בגילוי ש"אנא אמלוך" כנ"ל. ולכן ביכולתם (של ישראל) להמשיך משם להיות גילוי ההעלם, כלומר, שתתגלה בחינת מלכותו למטה. וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו ישראל דוקא, מטעם זה. ומטעם זה דוקא יעקב אמר בשכמל"ו, ולא משה:
והמשכה זו נעשית דוקא על ידי יעקב, מכיון שנאמר "יעקב חבל נחלתו", שהוא (יעקב) חלק ה' ממש, כמאמר חז"ל "ישראל עלה במחשבה" סתם. ומחשבה זו היא המחשבה הכללית כשהיה הוא ושמו בלבד בעולם לפני הצמצום, שצמצם את עצמו בכדי שיהיה לו רצון ומחשבה בגילוי ש"אנא אמלוך" כנ"ל. ולכן ביכולתם (של ישראל) להמשיך משם להיות גילוי ההעלם, כלומר, שתתגלה בחינת מלכותו למטה. וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו ישראל דוקא, מטעם זה. ומטעם זה דוקא יעקב אמר בשכמל"ו, ולא משה:


כיון שכמו שכתוב בזהר "משה מלגיו יעקב מלבר" (משה מבפנים ויעקב מבחוץ). שמשה הוא כנגד בחינת הדעת; ויעקב הוא כנגד בחינת התפארת. ומשם דוקא (מבחינת התפארת) שייך לעורר את המלוכה, אך לא מבחינת הדעת שהיא דרגת משה רבינו.
כיון שכמו שכתוב בזהר "משה מלגיו יעקב מלבר" (משה מבפנים ויעקב מבחוץ). שמשה הוא כנגד בחינת הדעת; ויעקב הוא כנגד בחינת התפארת. ומשם דוקא (מבחינת התפארת) שייך לעורר את המלוכה, אך לא מבחינת הדעת שהיא דרגת משה רבינו.