קראים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (20 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''התנועה הקראית''' קמה בתקופת הגאונים, והחלה לצמוח על ידי ענן בן דוד שהיה ממשפחת [[ראש הגולה|ראשי הגולה]], וכאשר מונה על פניו אחיו הצעיר חנן לתפקיד 'ראש הגולה', בשל העובדה שגדולי ישראל חשדו בו שאין בו מספיק יראת שמים לתפקיד אחראי וחשוב שכזה, והוא יצא מלחמה נגד גדולי ישראל, הוא טען בפני הכליף שאינו יהודי ועל כן אינו כפוף למרותם של גדולי ישראל, והחל לכפור בסמכותם של גדולי ישראל לפרש ולהסביר את ה[[תורה שבעל פה]], והחל לדרוש שקיום ה[[תורה שבכתב]] והמצוות יהיה נתון רק לפרשנות פשטנית של המקרא בלבד, ובעקבות כך הוצמד לקבוצה שהצטרפה אליו הכינוי 'קראים', היות שהם טענו שהם נצמדים ללשון המקרא בלבד וכופרים בתורה שבעל פה. | |||
לפי הערכות מסוימות, במאתיים השנה הראשונות להופעתה של התנועה הקראית, היא התפשטה רבות בעולם היהודי ולפי הטענות קרוב ל-40 אחוז מהעם היהודי נמנו על עדת הקראים. גדולי ישראל ראו בחומרה תופעה זו ונלחמו בה בכל הכוח, כאשר בראש הלוחמים עמד [[רב סעדיה גאון]] שהיה הראשון שפרסם חיבורים שלמים נגדם, הוא התווכח איתם על עניינים חשובים לקיומה של היהדות וכתב עליהם בסגנון תקיף. לפי חוקרי התנועה הקראית עצמה, אילולי עמידתו של רב סעדיה גאון בפרץ, הקראות הייתה עלולה להשתלט ולהתפשט על היהדות כולה. בזכות אזהרותיו הנמרצות - לאורך ההיסטוריה חלפה תופעת הקראות מן העולם, וכיום המחשיבים עצמם לממשיכי התנועה הקראית מהווים חלקית האחוז בתוככי העם היהודי. | |||
בימי הביניים המרכז הקראי היה בממלכת כוזרי ובאימפריה הביזנטית, ולקראת סוף ימי הביניים שקע המרכז באיסטנבול ועבר לחצי האי קרים ולארצות מזרח [[אירופה]], והם הלכו והתדלדלו. בסביבות שנת ה'ת"י פעלו כ-30 קהילות קראיות במזרח אירופה והם דיברו בשפה ייחודית משלהם - השפה הקראימית המכונה "לשון קדר". | |||
עם עלייתו של השלטון הסובייטי מנתה הקהילה כ-13,000-12,000 קראים, ובמהלך תקופת השלטון הסובייטי שקעה הקראות המזרח אירופאית ועמה כלל התנועה הקראית, ולאחר הקמתה של [[מדינת ישראל]] עלו בני הקהילה הקראית מ[[מצרים]], עיראק, [[טורקיה]] ו[[רוסיה]] והם מונים כיום כ-40,000 אנשים, ב-13 בתי תפילה קראיים ברחבי הארץ. | |||
בשונה מהצדוקים והבייתוסים שה[[רמב"ם]] פוסק לגביהם שאין להם חלק לעולם הבא וחל עליהם הדין של "מורידין ואין מעלין" ונחשבים לכופרים ואפיקורסים, בנוגע לקראים כותב הרמב"ם שנחשבים כתינוקות שנשבו וכאנוסים, ואין למהר להורגם אלא ראוי להחזיר אותם בתשובה{{הערה|משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א-ג.}}. | |||
==ראו גם== | |||
*[[צדוקים]] | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[https://col.org.il/news/131218 יועד להיות ראש הגולה והפך ללוחם הגדול בתורת ישראל]''', סיפורו של מייסד התנועה הקראית, ענן בן דוד {{COL}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:בני ישראל]] | ||
גרסה אחרונה מ־16:39, 7 בספטמבר 2023
התנועה הקראית קמה בתקופת הגאונים, והחלה לצמוח על ידי ענן בן דוד שהיה ממשפחת ראשי הגולה, וכאשר מונה על פניו אחיו הצעיר חנן לתפקיד 'ראש הגולה', בשל העובדה שגדולי ישראל חשדו בו שאין בו מספיק יראת שמים לתפקיד אחראי וחשוב שכזה, והוא יצא מלחמה נגד גדולי ישראל, הוא טען בפני הכליף שאינו יהודי ועל כן אינו כפוף למרותם של גדולי ישראל, והחל לכפור בסמכותם של גדולי ישראל לפרש ולהסביר את התורה שבעל פה, והחל לדרוש שקיום התורה שבכתב והמצוות יהיה נתון רק לפרשנות פשטנית של המקרא בלבד, ובעקבות כך הוצמד לקבוצה שהצטרפה אליו הכינוי 'קראים', היות שהם טענו שהם נצמדים ללשון המקרא בלבד וכופרים בתורה שבעל פה.
לפי הערכות מסוימות, במאתיים השנה הראשונות להופעתה של התנועה הקראית, היא התפשטה רבות בעולם היהודי ולפי הטענות קרוב ל-40 אחוז מהעם היהודי נמנו על עדת הקראים. גדולי ישראל ראו בחומרה תופעה זו ונלחמו בה בכל הכוח, כאשר בראש הלוחמים עמד רב סעדיה גאון שהיה הראשון שפרסם חיבורים שלמים נגדם, הוא התווכח איתם על עניינים חשובים לקיומה של היהדות וכתב עליהם בסגנון תקיף. לפי חוקרי התנועה הקראית עצמה, אילולי עמידתו של רב סעדיה גאון בפרץ, הקראות הייתה עלולה להשתלט ולהתפשט על היהדות כולה. בזכות אזהרותיו הנמרצות - לאורך ההיסטוריה חלפה תופעת הקראות מן העולם, וכיום המחשיבים עצמם לממשיכי התנועה הקראית מהווים חלקית האחוז בתוככי העם היהודי.
בימי הביניים המרכז הקראי היה בממלכת כוזרי ובאימפריה הביזנטית, ולקראת סוף ימי הביניים שקע המרכז באיסטנבול ועבר לחצי האי קרים ולארצות מזרח אירופה, והם הלכו והתדלדלו. בסביבות שנת ה'ת"י פעלו כ-30 קהילות קראיות במזרח אירופה והם דיברו בשפה ייחודית משלהם - השפה הקראימית המכונה "לשון קדר".
עם עלייתו של השלטון הסובייטי מנתה הקהילה כ-13,000-12,000 קראים, ובמהלך תקופת השלטון הסובייטי שקעה הקראות המזרח אירופאית ועמה כלל התנועה הקראית, ולאחר הקמתה של מדינת ישראל עלו בני הקהילה הקראית ממצרים, עיראק, טורקיה ורוסיה והם מונים כיום כ-40,000 אנשים, ב-13 בתי תפילה קראיים ברחבי הארץ.
בשונה מהצדוקים והבייתוסים שהרמב"ם פוסק לגביהם שאין להם חלק לעולם הבא וחל עליהם הדין של "מורידין ואין מעלין" ונחשבים לכופרים ואפיקורסים, בנוגע לקראים כותב הרמב"ם שנחשבים כתינוקות שנשבו וכאנוסים, ואין למהר להורגם אלא ראוי להחזיר אותם בתשובה[1].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יועד להיות ראש הגולה והפך ללוחם הגדול בתורת ישראל, סיפורו של מייסד התנועה הקראית, ענן בן דוד
הערות שוליים
- ↑ משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ג', הלכות א-ג.