![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
טיוטה:אגדות החורבן – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| (8 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{שכתוב|כתוב בלשון קצרה ולא ברורה}} | |||
{{ | |||
'''אגדות החורבן''' הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך. | '''אגדות החורבן''' הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך. | ||
| שורה 13: | שורה 12: | ||
הסיפור הראשון מתייחס לחורבן בית המקדש השני. | הסיפור הראשון מתייחס לחורבן בית המקדש השני. | ||
==== הסעודה ==== | |||
בר קמצא הוזמן בטעות לסעודה (במקום קמצא), מארגן הסעודה סילק את בר קמצא מהאירוע, בר קמצא נעלב והלך למלך<ref>בגמרא מבואר שבר קמצא לא נעלב מארגן הסעודה שביישו אלא רגז על החכמים שלא מיחו בבעל הסעודה.</ref>. | בר קמצא הוזמן בטעות לסעודה (במקום קמצא), מארגן הסעודה סילק את בר קמצא מהאירוע, בר קמצא נעלב והלך למלך<ref>בגמרא מבואר שבר קמצא לא נעלב מארגן הסעודה שביישו אלא רגז על החכמים שלא מיחו בבעל הסעודה.</ref>. | ||
==== מום בכבש ==== | |||
הוא ניסה לגרום למלך להאמין שהיהודים מורדים בו, הם החליטו לשלוח כבש ל[[בית המקדש]]: אם יתקבל - היהודים אינם מורדים בו, ואם לא יתקבל - הוא יצא אליהם במלחמה. | הוא ניסה לגרום למלך להאמין שהיהודים מורדים בו, הם החליטו לשלוח כבש ל[[בית המקדש]]: אם יתקבל - היהודים אינם מורדים בו, ואם לא יתקבל - הוא יצא אליהם במלחמה. | ||
בדרך הטיל בר קמצא בכבש מום והחכמים החלו להתווכח עד שר' זכריה הכריע "לא לקבל". | בדרך הטיל בר קמצא בכבש מום והחכמים החלו להתווכח עד שר' זכריה הכריע "לא לקבל". | ||
על | מכיוון שראה זאת החליט המלך לצאת במלחמה נגד היהודים - המצור על [[בית המקדש השני]]. | ||
===== "עוותנותו של רבי זכריה..." ===== | |||
על מקרה זה של קבלת הכבש עם המום וכו', אמר ר' יוחנן: | |||
{{ציטוט|תוכן="ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".}} | |||
=== החלק השני - אשקא דרספק חרוב ביתר === | === החלק השני - אשקא דרספק חרוב ביתר === | ||
{{להשלים}} | |||
=== החלק השלישי - אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא === | === החלק השלישי - אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא === | ||
הסיפור השני מתייחס לחורבן הר המלך. | הסיפור השני מתייחס לחורבן העיר הר המלך. | ||
בעיר זו היו נוהגים שכאשר חתן וכלה מתחתנים מושיבים על ידם תרנגול ותרנגולת<ref>כרמז ל: כמו שהתרנגולים מתרבים כך אתם: "פרו ורבו".</ref>. | |||
יום אחד (של חתונה) עברה על ידם כרכרה של חיילים ולקחו תרנגול, אנשי הר המלך התכעסו ורבו עם חיילים עד שניצחו. | יום אחד (של חתונה) עברה על ידם כרכרה של חיילים ולקחו תרנגול, אנשי הר המלך התכעסו ורבו עם חיילים עד שניצחו. | ||
| שורה 35: | שורה 42: | ||
בזמן שהמלך יוצא להרוג את היהודים היה יהודי אחד בשם "בר דרומא"<ref>מחלוקת מדוע נקרא כך: | בזמן שהמלך יוצא להרוג את היהודים היה יהודי אחד בשם "בר דרומא"<ref>מחלוקת מדוע נקרא כך: | ||
א. בגלל שמגיע מהדרום. | '''א'''. בגלל שמגיע מהדרום. | ||
ב. בגלל שמגיע מדרום ירושלים.</ref> שהיה קופץ מרחק של מיל בפסיעה אחת(!), מגיע לשטחם של החיילים, הורג וחוזר. | '''ב'''. בגלל שמגיע מדרום ירושלים.</ref> שהיה קופץ מרחק של מיל בפסיעה אחת(!), מגיע לשטחם של החיילים, הורג וחוזר. | ||
המלך שפחד מאוד הניח כתרו על הארץ ואמר: רבונו של עולם, בקשה לי אליך | המלך שפחד מאוד הניח כתרו על הארץ ואמר: רבונו של עולם, בקשה לי אליך אל נא תניח מלכותי בידי אדם שפל (כ-בר דרומא). | ||
ובקשתו נענתה | ובקשתו נענתה, נכשל פיו של בר דרומא ואמר: הקב"ה מדוע אתה לא עוזר לנו להילחם?! | ||
לאח"כ הלך לבית הכיסא ונכנס נחש לתוך מעיו ומת. | לאח"כ הלך לבית הכיסא ונכנס נחש לתוך מעיו - ומת. | ||
המלך ששמח כ"כ החליט להפסיק להרוג את היהודים | המלך ששמח כ"כ החליט להפסיק להרוג את היהודים והיהודים שמחו וחגגו. | ||
המלך שראה שהיהודים חוגגים חשב שהם חוגגים על מפלתו ובא עליהם במלחמה שוב. | המלך שראה שהיהודים חוגגים חשב שהם חוגגים על מפלתו ובא עליהם במלחמה שוב. | ||
=== תיאור גודלה של "הר המלך" === | |||
הר המלך היתה כ"כ גדולה עד שבאזור אחד המשיכו לחגוג ובאזור שני המלך היה הורג. | הר המלך היתה כ"כ גדולה עד שבאזור אחד המשיכו לחגוג ובאזור שני המלך היה הורג. | ||
איזו עיר זו "הר המלך"? - הר המלך היא עיר על יד ירושלים בשליטת ינאי המלך חכמים מתארים את גודלה: בעיר חיו כ360,000,000 איש(!). | איזו עיר זו "הר המלך"? - הר המלך היא עיר על יד ירושלים בשליטת ינאי המלך חכמים מתארים את גודלה: בעיר חיו כ360,000,000 איש(!) [600,000 עיירות. כל עיירה 600,000 איש]. | ||
=== סוף הסוגייה === | === סוף הסוגייה === | ||
הגמרא ממשיכה לספר סיפורים על הר המלך וסיפורים | הגמרא ממשיכה לספר סיפורים על הר המלך, וסיפורים שגרמו לחורבן בית המקדש. | ||
=== רבותינו נשיאנו ואגדות החורבן === | |||
{{להשלים}} | |||
במהל חודש מנחם אב הרבי כתב לכמה וכמה אנשים בעניינם הפרטי, שמפני שעניין ה"קמצא ובר קמצא..." הרי צריך לנהוג להיפך ובצד השני: | |||
{{ציטוט|תוכן=ב"ה, ז' מנ"א, תשי"ג | |||
ברוקלין. | |||
שלום וברכה! | |||
בנועם קבלתי מכתבו, בו מודיע אשר בנו שי' כבר שב לאיתנו ושוקד בלימודו, ויה"ר מהשי"ת אשר במהרה יודיע ג"כ בשו"ט מהטבת מצב בריאות זוגתו תחי', ובימים האלו אשר סיבתם היא אקמצא ובר קמצא כו' הנה העבודה היא בקצה השני (וע"ד מ"ש הרמב"ם בהלכות דיעות פ"ב - ועוד יותר) היינו אהבת ישראל אהבת חנם, ומדובר מקצת מזה בשיחת ש"ק מברכין סיון אשר בטח ראה אותה, והשי"ת יהפוך ימים אלו לששון ולשמחה ולבשו"ט בגשמיות וברוחניות. | |||
= | בברכה.|מקור=אגרות קודש, ז', ב'קפט.}} | ||
אדמו"ר האמצעי אומר שכאשר אמר הקב"ה לאדם לא לאכול מעה"ד זה דוקא הגביר את תאותו לאכול כמו אדם ששנאתו כלפי חברו כשיזכירו את אותה השנאה - הרי זה יגביר את שנאתו, את עניין השנאה לומד מ'''קמצא ובר קמצא''': | |||
{{ציטוט|תוכן=וע"כ הנחש ידע סוד עה"ד ולא האדם כו' כי שרש הנחש בעה"ד טו"ר מבחי' הרע שבו במורגש דוקא וכאשר הזהירו ה' לאדם שישמור א"ע מעה"ד כ"כ חרה לו מאד כי הבין והשיג הכוונה בזה כדי שלא יתער' הרע בטוב כלל וכלל וכאשר ירחיקו את הרע כ"כ שלא יהיה לו צד קירוב כלל וכלל אל הטוב בזה יחרה לו ביותר. (כמו עד"מ כאשר ירחיקו ויגרשו את השונא תגבר שנאתו יותר כעובדא דקמצא ובר קמצא)|מקור=תורת חיים, בראשית ח"א, פרשת בראשית, והנחש היה ערום, לג, ב}} | |||
== קישורים חיצוניים == | == קישורים חיצוניים == | ||
[https://drive.google.com/drive/folders/1wqEUYlUxQZ5E2OVmjpKNw5YF76e8lwaQ | [https://drive.google.com/drive/folders/1wqEUYlUxQZ5E2OVmjpKNw5YF76e8lwaQ המאמר של ה][[צמח צדק]] בנוגע להר המלך{{רבי דרייב}}. | ||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה אחרונה מ־12:58, 25 בספטמבר 2025
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב בלשון קצרה ולא ברורה. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אגדות החורבן הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך.
אגדות אלה נכנסו לגמרא בגיטין, פרק ה' (הניזקין), דף נ"ה עמוד ב'.
נהוג ללומדן בתשעה באב [1].
החלק הראשון - אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הסיפור הראשון מתייחס לחורבן בית המקדש השני.
הסעודה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בר קמצא הוזמן בטעות לסעודה (במקום קמצא), מארגן הסעודה סילק את בר קמצא מהאירוע, בר קמצא נעלב והלך למלך[2].
מום בכבש[עריכה | עריכת קוד מקור]
הוא ניסה לגרום למלך להאמין שהיהודים מורדים בו, הם החליטו לשלוח כבש לבית המקדש: אם יתקבל - היהודים אינם מורדים בו, ואם לא יתקבל - הוא יצא אליהם במלחמה.
בדרך הטיל בר קמצא בכבש מום והחכמים החלו להתווכח עד שר' זכריה הכריע "לא לקבל".
מכיוון שראה זאת החליט המלך לצאת במלחמה נגד היהודים - המצור על בית המקדש השני.
"עוותנותו של רבי זכריה..."[עריכה | עריכת קוד מקור]
על מקרה זה של קבלת הכבש עם המום וכו', אמר ר' יוחנן:
"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".
החלק השני - אשקא דרספק חרוב ביתר[עריכה | עריכת קוד מקור]
החלק השלישי - אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא[עריכה | עריכת קוד מקור]
הסיפור השני מתייחס לחורבן העיר הר המלך.
בעיר זו היו נוהגים שכאשר חתן וכלה מתחתנים מושיבים על ידם תרנגול ותרנגולת[3].
יום אחד (של חתונה) עברה על ידם כרכרה של חיילים ולקחו תרנגול, אנשי הר המלך התכעסו ורבו עם חיילים עד שניצחו.
החיילים הלכו אל המלך ואמרו לו: היהודים מורדים בך!, והוא קם ונלחם.
בזמן שהמלך יוצא להרוג את היהודים היה יהודי אחד בשם "בר דרומא"[4] שהיה קופץ מרחק של מיל בפסיעה אחת(!), מגיע לשטחם של החיילים, הורג וחוזר.
המלך שפחד מאוד הניח כתרו על הארץ ואמר: רבונו של עולם, בקשה לי אליך אל נא תניח מלכותי בידי אדם שפל (כ-בר דרומא).
ובקשתו נענתה, נכשל פיו של בר דרומא ואמר: הקב"ה מדוע אתה לא עוזר לנו להילחם?!
לאח"כ הלך לבית הכיסא ונכנס נחש לתוך מעיו - ומת.
המלך ששמח כ"כ החליט להפסיק להרוג את היהודים והיהודים שמחו וחגגו.
המלך שראה שהיהודים חוגגים חשב שהם חוגגים על מפלתו ובא עליהם במלחמה שוב.
תיאור גודלה של "הר המלך"[עריכה | עריכת קוד מקור]
הר המלך היתה כ"כ גדולה עד שבאזור אחד המשיכו לחגוג ובאזור שני המלך היה הורג.
איזו עיר זו "הר המלך"? - הר המלך היא עיר על יד ירושלים בשליטת ינאי המלך חכמים מתארים את גודלה: בעיר חיו כ360,000,000 איש(!) [600,000 עיירות. כל עיירה 600,000 איש].
סוף הסוגייה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא ממשיכה לספר סיפורים על הר המלך, וסיפורים שגרמו לחורבן בית המקדש.
רבותינו נשיאנו ואגדות החורבן[עריכה | עריכת קוד מקור]
במהל חודש מנחם אב הרבי כתב לכמה וכמה אנשים בעניינם הפרטי, שמפני שעניין ה"קמצא ובר קמצא..." הרי צריך לנהוג להיפך ובצד השני:
ב"ה, ז' מנ"א, תשי"ג
ברוקלין.
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו, בו מודיע אשר בנו שי' כבר שב לאיתנו ושוקד בלימודו, ויה"ר מהשי"ת אשר במהרה יודיע ג"כ בשו"ט מהטבת מצב בריאות זוגתו תחי', ובימים האלו אשר סיבתם היא אקמצא ובר קמצא כו' הנה העבודה היא בקצה השני (וע"ד מ"ש הרמב"ם בהלכות דיעות פ"ב - ועוד יותר) היינו אהבת ישראל אהבת חנם, ומדובר מקצת מזה בשיחת ש"ק מברכין סיון אשר בטח ראה אותה, והשי"ת יהפוך ימים אלו לששון ולשמחה ולבשו"ט בגשמיות וברוחניות.
בברכה.
— אגרות קודש, ז', ב'קפט.
אדמו"ר האמצעי אומר שכאשר אמר הקב"ה לאדם לא לאכול מעה"ד זה דוקא הגביר את תאותו לאכול כמו אדם ששנאתו כלפי חברו כשיזכירו את אותה השנאה - הרי זה יגביר את שנאתו, את עניין השנאה לומד מקמצא ובר קמצא:
וע"כ הנחש ידע סוד עה"ד ולא האדם כו' כי שרש הנחש בעה"ד טו"ר מבחי' הרע שבו במורגש דוקא וכאשר הזהירו ה' לאדם שישמור א"ע מעה"ד כ"כ חרה לו מאד כי הבין והשיג הכוונה בזה כדי שלא יתער' הרע בטוב כלל וכלל וכאשר ירחיקו את הרע כ"כ שלא יהיה לו צד קירוב כלל וכלל אל הטוב בזה יחרה לו ביותר. (כמו עד"מ כאשר ירחיקו ויגרשו את השונא תגבר שנאתו יותר כעובדא דקמצא ובר קמצא)
— תורת חיים, בראשית ח"א, פרשת בראשית, והנחש היה ערום, לג, ב
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
המאמר של הצמח צדק בנוגע להר המלך
.
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ אאמו"ר [הרש"ב] היה לומד בכל שנה ושנה בתשעה באב "איכה-רבה" וסוגית רב יוחנן שבפרק "הניזקין". בבוקר, אחר הקינות - שהיה אומרם כולם - היה אומר "איכה". היה עולה לתורה ולמפטיר, ולפעמים הן בשחרית הן במנחה. (היום יום, ט באב).
- ^ בגמרא מבואר שבר קמצא לא נעלב מארגן הסעודה שביישו אלא רגז על החכמים שלא מיחו בבעל הסעודה.
- ^ כרמז ל: כמו שהתרנגולים מתרבים כך אתם: "פרו ורבו".
- ^ מחלוקת מדוע נקרא כך: א. בגלל שמגיע מהדרום. ב. בגלל שמגיע מדרום ירושלים.