פרשה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{פירוש נוסף|נוכחי= חלוקה של החומש לפסקאות|אחר= פרשות הנקראות בבתי הכנסת בשבת|ראו= פרשת השבוע}}
-'''פרשה''' במובנה המקורי{{הערה|כיום משמש המונח "פרשה" בדרך כלל ככינוי לאחת מ[[פרשת השבוע|פרשות השבוע]].}} היא פסקה בספר תורה. ספר התורה מחולק לפסקאות, כאשר בין פסקה לפסקה מופיע רווח בגודל 9 אותיות{{הערה|ובין ספר לספר רווח 4 שורות ריקות (שו"ע רע"ג). ישנו דיון לגבי איזה אותיות: יש הדורשים 9 אותיות גדולות (כגון א, ב) ויש המסתפקים ב9 קטנות (כגון י' ו'). להלכה נפסק שלכתחילה צריך גדולות, ובדיעבד גם רווח של קטנות כשר.}} – וכל פסקה כזו נקראת "פרשה".
+'''פרשה''' היא אחד מששת סוגי הרווחים שב[[ספר תורה|ספרי תורה]]{{הערה|ספר התודעה עמ' שמ"ג. ולא במקום אחד נאמרו, אלא מפוזרים בכתבי הקודש (כמצויין בהערות הבאות).}}{{הערה|למעט רווחים אחרים שאינם בכתיבה עצמה אלא בצורת הדף: השוליים שצריך להשאיר למעלה, ולמטה ובין הדפים, ועוד רווחים מיוחדים כגון מעל ומתחת לשירות ועוד.}}: '''א.''' בין [[חומש (ספר)|חומש]] לחומש (ארבע שורות){{הערה|אמרה של רבי ב"ק יג:, ובמסכת סופרים פ"ב}}, '''ב.''' ובין פרשה לפרשה (תשע אותיות גדולות; כגון "אשר אשר אשר"){{הערה|הגמרא (שבת ק"ג ע"ב) אומרת שרווח זה מעכב אבל לא מציינת את שיעורו. וכתב הרמבם (הלכות ס"ת פ"ז הלכה י"א) ש"מנהג הסופרים" להשאיר 9 אותיות גדולות. ולהעיר שהב"י מביא ממסכת סופרים ומהירושלמי דיעות אחרת שהרווח הוא שלוש או אפילו שתי אותיות בלבד, ולהלכה לכתחילה צריך הסופר להשאיר רווח ''' 9 אותיות גדולות''', אבל כל עוד הרווח גדול מ'''3 אותיות קטנות''' בדיעבד מכשירים.}}, '''ג.''' ובין שורה לשורה (כמלא שורה){{הערה|שם=מנחות|ברייתא בהקומץ, מנחות ל' ע"א, ובמסכת סופרים פ"ב.}}. '''ד.''' ובין אות לאות כמלא חוט השערה){{הערה|שם=מנחות}}, '''ה.''' ובין תיבה לתיבה (כמלא אות קטנה){{הערה|שם=מנחות}}, '''ו'''. וצורת השירות ([[שירת הים]] ו[[פרשת האזינו|האזינו]]){{הערה|מסכת סופרים פרק י"ב, ונפסק להלכה ברמבם.}}.
+'''פרשה''' במובנה המקורי{{הערה|כיום משמש המונח "פרשה" בדרך כלל ככינוי לאחת מ[[פרשת השבוע|פרשות השבוע]].}} היא פסקה ב[[ספר תורה]]. ספר התורה מחולק לפסקאות, כאשר בין פסקה לפסקה מופיע רווח בגודל 9 אותיות{{הערה|ובין ספר לספר רווח 4 שורות ריקות (שו"ע רע"ג). ישנו דיון לגבי איזה אותיות: יש הדורשים 9 אותיות גדולות (כגון א, ב) ויש המסתפקים ב9 קטנות (כגון י' ו'). להלכה נפסק שלכתחילה צריך גדולות, ובדיעבד גם רווח של קטנות כשר.}} – וכל פסקה כזו נקראת "פרשה".
 קיימים שני סוגי "פסקאות" - "פרשה פתוחה" ו"פרשה סתומה", כאשר ההבדל ביניהן הוא '''מיקום''' הרווח שלפני הפרשה (כפי שיפורט בהמשך).
@@ שורה 7: / שורה 9: @@
 ==הדיון בראשונים==
 מאיזה טעם שלא יהיה, לא נמסרה לנו במסורת הקבלה{{הערה|לא במדרשים, לא במשנה, לא בגמרא וגם לא בגאונים.}} האם הפרשה נקראת פתוחה/ סתומה על שם הרווח שלפניה או שלאחריה, לא מהו מניין הפתוחות והסתומות, ולא הטעם והצורך בשני סוגי פרשות. הדבר היחיד עליו אנו נשענים הם ספרים עתיקים מדוייקים, וכל הדיון בזה הוא על איזה ספרים יש לסמוך ואיך צריך לפרש את צורת הרווחים שבהם. וכפי שמעיד על כך המאירי{{הערה| בקרית ספר, ח"א, מהדורת מ' הרשלר, ירושלים תשט"ז, עמ' מה.}} ומעתה צריך לבאר '''מהו''' ענין סתומה ומהו ענין פתוחה{{הערה|בהמשך דבריו שם דן האם הכוונה לרווח שלפני או שאחרי הפרשה.}}... '''במנין''' פרשיות התורה, כמה הן הפתוחות וכמה הן הסתומות - ולא מצינו לידיעת דבר זה בבירור שום ביאור מספיק לא בתלמוד ולא בירושלמי ולא בברייתא, ואף הגאונים לא ראינום סומכין בזה{{הערה|ואחרי שמאריך שם לגבי ספרים שונים מגיע למסקנה שיש לסמוך על פסק הרמבם בזה.}}."
 ==טעם החלוקה==
@@ שורה 41: / שורה 42: @@
 {{הערות שוליים}}
-[[קטגוריה:חלוקת התנ"ך]]
+[[קטגוריה:תורה]]
-[[קטגוריה:ספר תורה]]
-{{קרד}}