תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק א': הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "כמ"ש" ב־"כמו שכתב") |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{כתב קטן|עיין בלקוטי אמרים חלק א' פרק מ':}} | '''קונטרס אחרון על כמה פרקים''' {{כתב קטן|עיין בלקוטי אמרים חלק א' [[ליקוטי אמרים - פרק מ'|פרק מ']]:}} | ||
'''להבין''' איך הקורא | '''להבין''' איך הקורא ב[[סיפורי מעשיות שבתורה]] הוא מקושר ב[[חכמה עילאה]], על פי מה שנאמר בכוונות דף ט"ז ע"ב, כמו שהאדם עוסק למטה כך דיוקן האדם העליון למעלה כו'. וכן יש לומר בהרהור באותיות הכתובות. אבל ה[[דבור]] יש לומר דבוקע וסליק ל[[אצילות]] ממש או ל[[בריאה]] ב[[דחילו ורחימו]] שכליים או ל[[יצירה]] ב[[דחילו ורחימו]] טבעיים וב[[מקרא]] סליק מעולם הזה ל[[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] משום דבקע אוירין וכו'. מה שאין כן בהרהור אלא הדיוקן שהוא שרש נשמתו וכו'. ומה שנאמר ב[[זהר]] ח"ג דק"ה דהרהור לא עביד מידי כו' והיינו אפילו לטב, ע"ש ובדל"א ע"ב, יש לומר דהיינו לאתערא לעילא שיומשך משם לתתא רק מחשבתו נשארה שם ומוסיפה שם אור גדול בתוספת וריבוי האור ב[[אצילות]] על ידי [[מקרא]] ו[[מצות]] מעשיות שב[[עשיה]] שעיקר היחוד הוא למעלה רק הפירות בעולם הזה על ידי המשכת אור מעט מזעיר למטה על ידי ה[[דבור]] ו[[מעשה]] מה שאין כן ב[[הרהור]] לא נמשך כלום ולכן לא יצא ידי חובתו מה שירדה [[נשמה|נשמתו]] לעולם הזה רק להמשיך אורות עליונים למטה כמו שכתב ב[[עץ חיים]] שכ"ו להמשיך אור אבל להעלות ממטה למעלה הוא דוקא על ידי מחשבה טובה דבלא [[דחילו ורחימו]] לא פרחא לעילא וכמו שנאמר בשער הנבואה פ"ב, והמחשבה טובה כו' ומה שנאמר דבקע רקיעין וכו' והיינו אפילו בלא [[דחילו ורחימו]] במכל שכן מדברים בטלים [זאת אומרת דגם שם יש איזו תאוה. (בנ"א ליתא תיבות אלו)] דמדה טובה מרובה היינו רקיעין דוקא שהן ה[[היכלות]] והבתים ולא בגוף האדם העליון וכל שכן ב[[נר"ן]] אפילו באדם דעשיה שהן [[עשר ספירות]] [[אורות]] ו[[כלים]] וזהו שנאמר ב[[תקונים]] דבלא דחילו ורחימו לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה' דוקא: | ||
<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ה]]</noinclude> | <noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ה]]</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־10:10, 22 בספטמבר 2016
קונטרס אחרון על כמה פרקים עיין בלקוטי אמרים חלק א' פרק מ':
להבין איך הקורא בסיפורי מעשיות שבתורה הוא מקושר בחכמה עילאה, על פי מה שנאמר בכוונות דף ט"ז ע"ב, כמו שהאדם עוסק למטה כך דיוקן האדם העליון למעלה כו'. וכן יש לומר בהרהור באותיות הכתובות. אבל הדבור יש לומר דבוקע וסליק לאצילות ממש או לבריאה בדחילו ורחימו שכליים או ליצירה בדחילו ורחימו טבעיים ובמקרא סליק מעולם הזה לעשר ספירות דעשיה משום דבקע אוירין וכו'. מה שאין כן בהרהור אלא הדיוקן שהוא שרש נשמתו וכו'. ומה שנאמר בזהר ח"ג דק"ה דהרהור לא עביד מידי כו' והיינו אפילו לטב, ע"ש ובדל"א ע"ב, יש לומר דהיינו לאתערא לעילא שיומשך משם לתתא רק מחשבתו נשארה שם ומוסיפה שם אור גדול בתוספת וריבוי האור באצילות על ידי מקרא ומצות מעשיות שבעשיה שעיקר היחוד הוא למעלה רק הפירות בעולם הזה על ידי המשכת אור מעט מזעיר למטה על ידי הדבור ומעשה מה שאין כן בהרהור לא נמשך כלום ולכן לא יצא ידי חובתו מה שירדה נשמתו לעולם הזה רק להמשיך אורות עליונים למטה כמו שכתב בעץ חיים שכ"ו להמשיך אור אבל להעלות ממטה למעלה הוא דוקא על ידי מחשבה טובה דבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא וכמו שנאמר בשער הנבואה פ"ב, והמחשבה טובה כו' ומה שנאמר דבקע רקיעין וכו' והיינו אפילו בלא דחילו ורחימו במכל שכן מדברים בטלים [זאת אומרת דגם שם יש איזו תאוה. (בנ"א ליתא תיבות אלו)] דמדה טובה מרובה היינו רקיעין דוקא שהן ההיכלות והבתים ולא בגוף האדם העליון וכל שכן בנר"ן אפילו באדם דעשיה שהן עשר ספירות אורות וכלים וזהו שנאמר בתקונים דבלא דחילו ורחימו לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה' דוקא: