ישראל ליפשיץ: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:תפארת ישראל.jpg|ממוזער|הרב ישראל ליפשיץ]] | [[קובץ:תפארת ישראל.jpg|ממוזער|הרב ישראל ליפשיץ]] | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=מחבר הספר "תפארת ישראל"|אחר= | {{פירוש נוסף|נוכחי=מחבר הספר "תפארת ישראל"|אחר=ראש ישיבה ברוסיה|ראו=[[ישראל לייב ליפשיץ]]}} | ||
רבי '''ישראל ליפשיץ''' ([[תקמ"ב]] - [[ג' תשרי]] [[תרכ"א]]) היה רב גרמני, ומחבר הספר "תפארת ישראל" על המשניות. | רבי '''ישראל ליפשיץ''' ([[תקמ"ב]] - [[ג' תשרי]] [[תרכ"א]]) היה רב גרמני, ומחבר הספר "תפארת ישראל" על המשניות. | ||
נולד לר' גדליה ליפשיץ בשנת תקמ"ב. שימש ב[[רב]]נות בערים וורונקי, בדסאו, בחוזדייש ובדנציג שב[[גרמניה]]. נפטר ב[[צום גדליה]] [[תרכ"א]] במהלך ה[[תפילה]] ב[[בית הכנסת]]. | נולד לר' גדליה ליפשיץ בשנת תקמ"ב. שימש ב[[רב]]נות בערים וורונקי, בדסאו, בחוזדייש ובדנציג שב[[גרמניה]]. נפטר ב[[צום גדליה]] [[תרכ"א]] במהלך ה[[תפילה]] ב[[בית הכנסת]]. | ||
הרב ליפשיץ כתב את הפירוש "תפארת ישראל" על ה[[משנה]]. בסוף כל פרק במשנה הוא כתב סיכומים של דיני ההלכות הנלמדים מהפרק. הספר הודפס על ידי בנו ר' ברוך יצחק ליפשיץ. סביב דרשתו "אור החיים" המופיעה בספר נסב פולמוס נרחב, מאחר שנטען כי עירב בה השקפות שאינם קבילים ב[[יהדות]], ואף רבי אלעזר הכהן מפולטוסק ביקש מבנו שישמיט את הדרשה הזאת מהספר. | הרב ליפשיץ כתב את הפירוש "תפארת ישראל" על ה[[משנה]]. בסוף כל פרק במשנה הוא כתב סיכומים של דיני ההלכות הנלמדים מהפרק. הספר הודפס על ידי בנו ר' ברוך יצחק ליפשיץ. סביב דרשתו "אור החיים" המופיעה בספר נסב פולמוס נרחב, מאחר שנטען{{הבהרה|על ידי מי?}} כי עירב בה השקפות שאינם קבילים ב[[יהדות]], ואף רבי אלעזר הכהן מפולטוסק ביקש מבנו שישמיט את הדרשה הזאת מהספר. | ||
==יחס הרבי== | ==יחס הרבי== | ||
[[הרבי]] כתב אודות מאמרו של הרב ליפשיץ "אור החיים": "שכוונתו היתה | [[הרבי]] כתב אודות מאמרו של הרב ליפשיץ "אור החיים": "שכוונתו היתה רצויה לקרב אלו הנמשכים אחרי המדע, שלא יתרחקו מדת ואמונת ישראל"{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/15/5449.htm?q=תפארת%20ישראל אגרות קודש, כרך ט"ו, אגרת ה'תמט].}}. | ||
בשנת [[תשכ"ו]] נכנס הרב [[אשר ששונקין]] ל[[יחידות]] אצל הרבי, במהלכה הוא הציג בפני הרבי קושיא על פירושו של ה"תפארת ישראל", ואמר שאם הרבי אינו מסתכל ב"תפארת ישראל" הוא יקריא בפני הרבי את דבריו מהספר. הרבי נטל את הספר ועיין בקושיא, ולאחר מכן אמר ש"בעבר היו חסידים שלא עיינו ב'תפארת ישראל'" ושאל את ר' אשר האם הוא מעיין בספר בציינו ש"אני מסתכל בו כי הוא פירוש טוב ונוח". ר' אשר השיב שאם הרבי מעיין בספר, אז גם הוא יעיין בו{{הערה|מתוך רשימה פרטית של א' מהתמימים מחורף תשכ"ו, פורסם ב[[התקשרות (גיליון)]], גיליון א'תמ"ד, עמ' 10.}}. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תרכ"א]][[קטגוריה:פרשני המשנה]][[קטגוריה:רבנים]] | [[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תרכ"א]] | ||
[[קטגוריה:פרשני המשנה]] | |||
[[קטגוריה:רבנים]] | |||
גרסה אחרונה מ־23:01, 16 באפריל 2023
רבי ישראל ליפשיץ (תקמ"ב - ג' תשרי תרכ"א) היה רב גרמני, ומחבר הספר "תפארת ישראל" על המשניות.
נולד לר' גדליה ליפשיץ בשנת תקמ"ב. שימש ברבנות בערים וורונקי, בדסאו, בחוזדייש ובדנציג שבגרמניה. נפטר בצום גדליה תרכ"א במהלך התפילה בבית הכנסת.
הרב ליפשיץ כתב את הפירוש "תפארת ישראל" על המשנה. בסוף כל פרק במשנה הוא כתב סיכומים של דיני ההלכות הנלמדים מהפרק. הספר הודפס על ידי בנו ר' ברוך יצחק ליפשיץ. סביב דרשתו "אור החיים" המופיעה בספר נסב פולמוס נרחב, מאחר שנטען[דרושה הבהרה] כי עירב בה השקפות שאינם קבילים ביהדות, ואף רבי אלעזר הכהן מפולטוסק ביקש מבנו שישמיט את הדרשה הזאת מהספר.
יחס הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי כתב אודות מאמרו של הרב ליפשיץ "אור החיים": "שכוונתו היתה רצויה לקרב אלו הנמשכים אחרי המדע, שלא יתרחקו מדת ואמונת ישראל"[1].
בשנת תשכ"ו נכנס הרב אשר ששונקין ליחידות אצל הרבי, במהלכה הוא הציג בפני הרבי קושיא על פירושו של ה"תפארת ישראל", ואמר שאם הרבי אינו מסתכל ב"תפארת ישראל" הוא יקריא בפני הרבי את דבריו מהספר. הרבי נטל את הספר ועיין בקושיא, ולאחר מכן אמר ש"בעבר היו חסידים שלא עיינו ב'תפארת ישראל'" ושאל את ר' אשר האם הוא מעיין בספר בציינו ש"אני מסתכל בו כי הוא פירוש טוב ונוח". ר' אשר השיב שאם הרבי מעיין בספר, אז גם הוא יעיין בו[2].
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש, כרך ט"ו, אגרת ה'תמט.
- ↑ מתוך רשימה פרטית של א' מהתמימים מחורף תשכ"ו, פורסם בהתקשרות (גיליון), גיליון א'תמ"ד, עמ' 10.