טיט הנידוק: הבדלים בין גרסאות בדף
שלום עליכם (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
מ (החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה ") |
||
| (5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''טיט הנידוק''' (או '''הנירוק''' - בלשון הירושלמי{{הערה|ברכות פרק ז' משנה א' וגם בסוכה יט, ב}}) הוא תערובת צלולה של לכלוך, המכילה בין השאר [[עפר]] ו[[מים]] אודותיה דנים בתלמוד אם ניתן לצרפה לשיעור ארבעים [[סאה]] של [[מקווה]] (בשונה מ'''טיט שאינו נידוק''' שהיא כעין שכבה סמיכה של עיסה ששקעה בתחתית [[מקווה]] מים). משמעות המילה '''נדוק''' או '''נרוק''' אחת - {{ציטוטון|'''דק''', שראוי '''להריקו''' מכלי אל כלי}}{{הערה|רש"י על זבחים דף כב א}}. | |||
'''טיט הנידוק''' הוא תערובת של לכלוך, | |||
הטיט הנירוק משמש ב[[משנה|משניות]] ובשני ה[[תלמוד]]ים כדוגמה לדבר שלמרות שאינו אמור להיות חלק מהמקווה, מכיוון שאינו [[מים]] במלא מובן המילה, ניתן לצרפו לשיעור מקווה אך לא ניתן להתייחס אליו בעצמו כחלק מרכזי במקווה ולטבול בו. | |||
==בברייתא== | ==בברייתא== | ||
ב[[מסכת | ב[[מסכת מקוואות]]{{הערה| פ"ב (מ"י)}} נחלקו [[רבי אליעזר]] ו[[רבי יהושע]] אודות מקווה שיש בו טיט, ובאים לידי הסכמה בסוג מסויים של טיט, שלפי פירוש התוספות{{הערה|זבחים כב, א ד"ה למעוטי}} הכוונה היא לטיט הנידוק: | ||
{{ציטוטון|מקוה שיש בו מ' סאה וטיט... אם היו המים מצד אחד, מודה [[רבי יהושע]] שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו? בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו דברי [[רבי מאיר]], [[רבי יהודה]] אומר מקום שאין קנה המדה עומד. אבא אליעזר [בן דילאי] אומר מקום | {{ציטוטון|מקוה שיש בו מ' סאה וטיט... אם היו המים מצד אחד, מודה [[רבי יהושע]] שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו? בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו דברי [[רבי מאיר]], [[רבי יהודה]] אומר מקום שאין קנה המדה עומד. אבא אליעזר [בן דילאי] אומר מקום שה[[משקולת|שקולת]] יורדת. רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית. [[רבי שמעון]] אומר היורד ב[[שפופרת הנוד]] [[רבי אליעזר ברבי צדוק]] אומר הנמדד בלוג}}. | ||
==בגמרא== | ==בגמרא== | ||
במסכת זבחים {{הערה|כב א}} מתייחסת | במסכת זבחים {{הערה|כב א}} מתייחסת הגמרא לכשרותו של טיט הנידוק לגבי [[מקווה]], [[נטילת ידיים]], ורחצת הכהנים ממימי ה[[כיור]], וקובעת כי יש לחלק בין שתי דרגות הסמיכות של הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שבעלי חיים (כגון [[פרה]] - הדוגמה המובאת בגמרא) אינה שוחה ושותה מתוכו הוא פסול לכל שלושת העניינים הנזכרים. ואם הטיט אינו סמיך, אלא הוא מימי בדרגה שכאשר [[פרה]] רואה אותו היא אינה מהססת להרכין את ראשה ולשתות ממימיו, הוא נחשב כמים, וניתן לצרף אותו לשיעור ארבעים [[סאה]] של מקווה, או לשיעור [[רביעית]] של נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה [[כהן|כהנים]]. | ||
ב[[מסכת סוכה]]{{הערה|יט א}} משווה הגמרא בין אויר שהוא פחות משלושה טפחים וכשר ב[[סוכה]] מדין [[לבוד]] לדין [[טיט הנירוק]] בכך שלמרות שניתן לצרפם לשיעור הכשרות (ארבעים סאה של מקווה ושבעה טפחים של סוכה בהתאמה), אסור להשתמש בהם עצמם, וכשם שאסור לטבול בטיט הנירוק עצמו | ב[[מסכת סוכה]]{{הערה|יט א}} משווה הגמרא בין אויר שהוא פחות משלושה טפחים וכשר ב[[סוכה]] מדין [[לבוד]] לדין [[טיט הנירוק]] בכך שלמרות שניתן לצרפם לשיעור הכשרות (ארבעים סאה של מקווה ושבעה טפחים של סוכה בהתאמה), אסור להשתמש בהם עצמם, וכשם שאסור לטבול בטיט הנירוק עצמו כך אסור לישון מתחת לאויר שבין קורות הסוכה{{הערה|לפי פירושו של תוספות בזבחים כב א ד"ה למעוטי}}. | ||
==בהלכה הפסוקה== | ==בהלכה הפסוקה== | ||
[[אדמו"ר הצמח צדק]] דן | [[אדמו"ר הצמח צדק]] דן{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/zz/shut/2/177/1.htm [[שו"ת צמח צדק]] סימן קעה]}} בענין מקווה שיש חור בקיר המפריד בינו לבין בור מקווה אחר שלצידו, באופן שלאחר מספר שעות חלק גדול ממימי המקווה עתידים לצאת ממנו ולהכנס למקווה השניה, האם יש להחשיב את כל המים שעתידים לצאת כ"זוחלין", והוא קובע כי הדבר תלוי במחלוקת ראשונים; לפי רבינו שמשון - המקווה יהיה פסול כיון שהטבילה היא גם במים הפסולים שעתידים לצאת, ולפי הרא"ש כל עוד המים לא יצאו ממנו - הם כשרים. | ||
את שיטת הרא"ש הוא מסביר | את שיטת הרא"ש הוא מסביר בכך שיש לדמות את המים הזוחלין לטיט הנירוק, שממנו לומדים שלמרות שהטיט הנירוק אינו נחשב למים באופן גמור לכשעצמו, הרי שאפשר לצרפו למקווה. אם כן אפשר לצרף את המים הזוחלין שבמקווה, למרות שהם פסולים לכשעצמם, מכיון שעתידים לצאת ממנו. | ||
אבל אם רוב מימי המקווה עתידים לצאת ממנו, בצורה כזאת המקווה פסול. ולכן הוא ממליץ לעשות חור בגודל "[[כשפופרת הנוד]]" (שיש בו מקום לשתי אצבעות מכל כיוון של החור) שיגרום לכך ששני המקוואות יחשבו כאחד, וממילא הזחילה בין אחד לשני לא יחשב כ"זוחלין". | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מקווה]] | |||
גרסה אחרונה מ־21:03, 11 בדצמבר 2024
טיט הנידוק (או הנירוק - בלשון הירושלמי[1]) הוא תערובת צלולה של לכלוך, המכילה בין השאר עפר ומים אודותיה דנים בתלמוד אם ניתן לצרפה לשיעור ארבעים סאה של מקווה (בשונה מטיט שאינו נידוק שהיא כעין שכבה סמיכה של עיסה ששקעה בתחתית מקווה מים). משמעות המילה נדוק או נרוק אחת - "דק, שראוי להריקו מכלי אל כלי"[2].
הטיט הנירוק משמש במשניות ובשני התלמודים כדוגמה לדבר שלמרות שאינו אמור להיות חלק מהמקווה, מכיוון שאינו מים במלא מובן המילה, ניתן לצרפו לשיעור מקווה אך לא ניתן להתייחס אליו בעצמו כחלק מרכזי במקווה ולטבול בו.
בברייתא[עריכה | עריכת קוד מקור]
במסכת מקוואות[3] נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע אודות מקווה שיש בו טיט, ובאים לידי הסכמה בסוג מסויים של טיט, שלפי פירוש התוספות[4] הכוונה היא לטיט הנידוק:
"מקוה שיש בו מ' סאה וטיט... אם היו המים מצד אחד, מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו? בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד. אבא אליעזר [בן דילאי] אומר מקום שהשקולת יורדת. רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית. רבי שמעון אומר היורד בשפופרת הנוד רבי אליעזר ברבי צדוק אומר הנמדד בלוג".
בגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]
במסכת זבחים [5] מתייחסת הגמרא לכשרותו של טיט הנידוק לגבי מקווה, נטילת ידיים, ורחצת הכהנים ממימי הכיור, וקובעת כי יש לחלק בין שתי דרגות הסמיכות של הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שבעלי חיים (כגון פרה - הדוגמה המובאת בגמרא) אינה שוחה ושותה מתוכו הוא פסול לכל שלושת העניינים הנזכרים. ואם הטיט אינו סמיך, אלא הוא מימי בדרגה שכאשר פרה רואה אותו היא אינה מהססת להרכין את ראשה ולשתות ממימיו, הוא נחשב כמים, וניתן לצרף אותו לשיעור ארבעים סאה של מקווה, או לשיעור רביעית של נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה כהנים.
במסכת סוכה[6] משווה הגמרא בין אויר שהוא פחות משלושה טפחים וכשר בסוכה מדין לבוד לדין טיט הנירוק בכך שלמרות שניתן לצרפם לשיעור הכשרות (ארבעים סאה של מקווה ושבעה טפחים של סוכה בהתאמה), אסור להשתמש בהם עצמם, וכשם שאסור לטבול בטיט הנירוק עצמו כך אסור לישון מתחת לאויר שבין קורות הסוכה[7].
בהלכה הפסוקה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הצמח צדק דן[8] בענין מקווה שיש חור בקיר המפריד בינו לבין בור מקווה אחר שלצידו, באופן שלאחר מספר שעות חלק גדול ממימי המקווה עתידים לצאת ממנו ולהכנס למקווה השניה, האם יש להחשיב את כל המים שעתידים לצאת כ"זוחלין", והוא קובע כי הדבר תלוי במחלוקת ראשונים; לפי רבינו שמשון - המקווה יהיה פסול כיון שהטבילה היא גם במים הפסולים שעתידים לצאת, ולפי הרא"ש כל עוד המים לא יצאו ממנו - הם כשרים.
את שיטת הרא"ש הוא מסביר בכך שיש לדמות את המים הזוחלין לטיט הנירוק, שממנו לומדים שלמרות שהטיט הנירוק אינו נחשב למים באופן גמור לכשעצמו, הרי שאפשר לצרפו למקווה. אם כן אפשר לצרף את המים הזוחלין שבמקווה, למרות שהם פסולים לכשעצמם, מכיון שעתידים לצאת ממנו.
אבל אם רוב מימי המקווה עתידים לצאת ממנו, בצורה כזאת המקווה פסול. ולכן הוא ממליץ לעשות חור בגודל "כשפופרת הנוד" (שיש בו מקום לשתי אצבעות מכל כיוון של החור) שיגרום לכך ששני המקוואות יחשבו כאחד, וממילא הזחילה בין אחד לשני לא יחשב כ"זוחלין".