|
|
| (6 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| | [[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]] |
| | [[תמונה:בעל_שם_טוב.jpg|left|thumb|250px|ציון הבעל שם טוב במז'יבוז']] |
| | '''רבי ישראל בעל שם טוב''' (מכונה: '''הבעל שם טוב''', נכתב גם ב[[ראשי תיבות]]: '''הבעש"ט'''; [[י"ח באלול]] [[תנ"ח]] - [[ו' בסיוון]], יום א' של [[חג השבועות]], [[תק"כ]]) היה מייסד [[תנועת החסידות]] ומנהיגה עד ל[[הסתלקות]]ו. |
|
| |
|
| הבעל שם טוב | | תחילה היה הבעל שם טוב [[צדיק נסתר]], ובהוראת רבו רבי [[אדם בעל שם]] החל לשמש כראש [[מחנה הנסתרים]], עד שבהוראת רבו [[אחיה השילוני]] התגלה ב[[י"ח באלול]] [[תצ"ד]], וקבע את מושבו תחילה ב[[טלוסט]] ומשם עבר ל[[מז'יבוז']], בה התגורר עד ל[[הסתלקות]]ו. |
| הבעל שם טוב
| |
| לידה בין 1690 ל-1700
| |
| בין ת"נ ל-ת"ס
| |
| נסיכות מולדובה נסיכות מולדובה,
| |
| פטירה 22 במאי 1760
| |
| ו' בסיוון ה'תק"ך
| |
| האיחוד הפולני-ליטאי מז'יבוז', האיחוד הפולני-ליטאי
| |
| מקום קבורה אוקראינה מז'יבוז', אוקראינה
| |
| מדינה האיחוד הפולני-ליטאי
| |
| מקום פעילות פודוליה
| |
| השתייכות תנועת החסידות
| |
| תלמידיו דב בער ממזריטש, יעקב יוסף מפולנאה
| |
| מחולל תנועת החסידות
| |
| המגיד ממזריטש ←
| |
| חתימה Besht Signature.svg
| |
| OOjs UI icon info big.svg
| |
| רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב (בר"ת: בעש"ט; בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 ל-1700 – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760) היה מקובל ומנהיג ציבור יהודי במזרח אירופה, הנחשב לאבי תנועת החסידות. פעל כמרפא עממי ובשנות ה-1740 התיישב במז'יבוז' שבפודוליה, שם יצא לו מוניטין של בקיא בחכמת הנסתר שמשך אליו מעגל תלמידים. הבעש"ט הדגיש בתורתו מאפיינים כמו חשיבות הכוונה הנאותה בתפילה ובשמירת המצוות, קדושת האותיות המרכיבות את מילות הטקסטים ועדיפות השמחה על פני הייסורים העצמיים כאמצעי לדבקות באל. תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהיוו את שדרת ההנהגה של החסידות ופיתחו את האידאולוגיה שלה, ייחסו לו את ייסוד התנועה.
| |
|
| |
|
| | הבעל שם טוב קיבץ תלמידים רבים, מ[[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] ועד ל[[יהודי פשוט|יהודים פשוטים]]; ממשיכו היה תלמידו [[המגיד ממעזריטש]]. |
|
| |
|
| תוכן עניינים
| | ==תולדות חייו== |
| 1 חייו
| | ===הרקע ללידתו=== |
| 2 תורתו
| | {{הועבר|ל=הבעל שם טוב}} |
| 2.1 אגרת לרבי גרשון מקיטוב
| | {{הערות שוליים}} |
| 3 תלמידיו המפורסמים ומשפחתו
| |
| 4 חיבוריו
| |
| 5 לקריאה נוספת
| |
| 6 קישורים חיצוניים
| |
| 7 הערות שוליים
| |
| חייו
| |
| מעט ידוע על חייו של הבעל שם טוב, והמקור הישיר המפורסם ביותר הוא "שבחי הבעל שם טוב" – קובץ הגיוגרפי שהודפס בשנת ה'תקע"ה (1815). שם אמו שרה[1]. תאריך לידתו הוא נושא להשערות שונות. לפי מסורת מאוחרת של חב"ד הוא נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח[2], ושמעון דובנוב נקב כנראה בטעות בשנת ה'ת"ס. לפי מסורת מרבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה (הראשון), נולד בשנת ה'ת"נ[3].
| |
| | |
| | |
| אחת מרשימות משלמי המיסים בעיירה מז'יבוז, משנת 1758, "בעל שם" מודגש.
| |
| בכמה מקורות מצוין מקום הולדתו כעיירה אוקופ, שאותה זיהה משה רוסמן כאוקופי סווייטיי טרויצי (אנ') הסמוכה לקמניץ-פודולסקי. המיקום מדווח רבות, אך משה אידל ציין שאף כי הוא מוזכר כתושב העיירה, שום מקור מוקדם לא נוקב בה כמקום היוולדו. בהתבסס על ניתוח ספרות השבחים על אודותיו, טען אידל שנולד סמוך לשם, בסְפַר הצפוני של נסיכות מולדובה (שאליה, ולא לוולאכיה, הכוונה ב"במדינת וולחאי בסמוך לספר" הנזכרת ב'שבחי הבעל שם טוב'), מדרום לנהר פרוט. האזור היה הגבול בין מדינת-החסות העות'מאנית מולדובה לחבל פודוליה באיחוד הפולני-ליטאי. התקיימו בו השפעות רוחניות מגוונות: במערות שבקרפטים המזרחיים התבודדו הסיחאסטרים - נזירים אורתודוקסים מיסטיקנים, ושבטים מקומיים כמו הצ'אנגואים וההוצולים שימרו מסורות שמאניות עתיקות[4].
| |
| | |
| על פי המסופר, התייתם מהוריו בגיל צעיר. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, בתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות. נשא אישה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. הוא שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ. אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות. שם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב, היכן שכיום ממוקם הפארק הלאומי גוצולשינה. אחר כך עבר לטלוסט ומשם לכפרים נוספים.
| |
| | |
| באותה תקופה פרח אצל יהודי מזרח אירופה העיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה.
| |
| | |
| בחייו כונה "רבי ישראל בעל שם", כינוי שהצביע על עיסוקו כבעל שם, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות. כמקובל, הדגיש את הדבקות עם הבורא והעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בכמה מקרים מסופר שפעל להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים.
| |
| | |
| הבעל שם טוב פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה). עד לשנת ה'ת"ק (1740), התגורר בטלוסט, ובשנת ה'ת"ק (1740) עבר לעיירה מז'יבוז'.
| |
| | |
| עד לא מכבר היו חסרות הוכחות היסטוריות ביחס לבעש"ט, מעבר למצבתו וכתבי תלמידיו. בשנות השמונים של המאה ה-20 מצא משה רוסמן בארכיון העיירה מז'יבוז, את הכיתוב "בעל שם, דוקטור" כמי שנפטר מתשלום מיסים, ועמו מופיעות דמויות נוספות הנזכרות ב"שבחי הבעל שם טוב". הוא נזכר ברצף עד 1760 שבה שמו חסר[5].
| |
| | |
| | |
| המצבה הישנה על קבר הבעש"ט, לפני השיפוץ ב-2008.
| |
| בערוב ימיו פעלה באזורו, שהיה ספוג בהשפעה חזקה של השבתאות, גם תנועתו של יעקב פרנק. הבסיס הקבלי החזק שהיה משותף לו ולקבוצות אלה היה בין המניעים העיקריים של ההתנגדות לחסידות. במאמץ לבטל את הזיהוי יוחסה לו בדיעבד השתתפות בוויכוחים הפומביים עם הפרנקיסטים ב-1757 וב-1759, טענה הנדחית על ידי היסטוריונים. ב"שבחי הבעש"ט" נכתב שאמר על התקרית: "השכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה."[6].
| |
| | |
| הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות ה'תק"ך (1760). התאריך המקובל אצל רבים, וכך הוכיח הד"ר יצחק אלפסי מכתב יד שנכתב סמוך לתאריך הפטירה, הוא שהיה זה ביום א' של חג השבועות (ו' בסיוון). לעומת זאת, ישנם הטוענים[דרושה הבהרה] שפטירתו הייתה ביום ב' של חג השבועות (ז' בסיוון, יום טוב שני של גלויות).
| |
| | |
| נינו, רבי נחמן מברסלב הביא כי הבעל שם טוב אמר "שנעשו לו שני נקבים בלבו על ידי המעשה של הש"צ ימ"ש, ומזה נסתלק" (ליקוטי מוהר"ן ח"א רז). יהודה ליבס סבור כי הכוונה להמרת הדת ההמונית של יעקב פרנק ותלמידיו, חודשים מספר לפני פטירתו של הבעל שם טוב[7].
| |
| | |
| תורתו
| |
| הבעש"ט לא כתב את תורתו. מעט מדברי תורתו והנהגותיו נרשמו על ידי תלמידיו ונדפסו בספריהם ובספרי תלמידי תלמידיו. תורות אלו מגוונות ולעיתים נראות כסותרות. יש התולים זאת בכך שהוא שינה את הדרכותיו עם השנים או שהנחה תלמידים שונים באופן שונה.
| |
| | |
| הבעש"ט ראה חשיבות רבה באותיות ובדיבור, ככלי להתגלות אלהית. הוא לימד את תלמידיו להתעמק באותיות המרכיבות כל מילה, במילה ("תיבה") עצמה, וכן באות א' המרכיבה לשיטתו כל הברה והברה, כדי לחשוף את האלוקות המתגלה בהן.
| |
| | |
| | |
| סידורו של הבעל שם טוב, בספריית חב"ד ארכיון #1995
| |
| הדרכות אחרות שלו עוסקות ב"העלאת מחשבות זרות". לשיטתו, אין לדחות "מחשבות זרות" העולות לאדם בזמן התפילה או לימוד התורה, אלא לזהות את היסוד ("הניצוץ") החיובי, האלהי, החבוי בהם, ולהעלות אותו לשורשו.
| |
| | |
| עוד הדרכה מרכזית שלו היא ההתרחקות מסגפנות, ו"עבודה בגשמיות", דהיינו עבודת ה' בשיתוף הגוף. באיגרת שכתב לתלמידו, ר' יעקב יוסף מפולנאה, הוא דרש את הפסוק "ומבשרך לא תתעלם", שאסור לו לאדם להתעלם מגופו, אלא עליו להעלות גם את הגוף לעבודת ה'. "עבודה בגשמיות", כוללת גם עבודת ה' בתחום החולין - כגון בעת משא ומתן. חלק מהתורות המובאת בעניין בשמו מציגות את ה"עבודה בגשמיות" בדיעבד וחלקן כלכתחילה. עבודת ה' בגשמיות משתלבת עם העיקרון של "מלוא כל הארץ כבודו", שביקש הבעש"ט להנחיל לתלמידיו. תחת הסיגופים הנחה הבעש"ט להרבות בטבילה במקווה. את הטבילה ראה הבעש"ט לא כהכשרה לדבר מצווה, אלא כעניין מהותי ודרך לדבוק באל.
| |
| | |
| הדרכות אחרות שלו נוגעות לייחודים קבליים שונים אותם הוא ביקש להחיל גם על חיי החול - יחוד בדיבור (גם דיבורי חול), ייחודים המגינים מפני צרות, ועוד. הבעש"ט חיבר כמה כוונות בסגנון לוריאני, בהן מפורסמות כוונותיו לטבילה במקווה שנשמרו בסידור רבי שבתי מרשקוב.
| |
| | |
| עוד לימד הבעש"ט שקודם הגאולה הכללית, חייב אדם לגאול את עצמו. "הגאולה הפרטית" היא מן המצרים האישיים של כל אדם, צרותיו ופחדיו. אם ידע לזהות את הבורא בכל נקודות החושך של חייו - יגאל את עצמו ויתרום לגאולת הכלל. נאמר בשמו כי כל אדם צריך לבנות את "קומת משיח השייכת לנשמתו"[8].
| |
| | |
| אגרת לרבי גרשון מקיטוב
| |
| באיגרת שכתב הבעש"ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בשנת ה'תק"ז (1747), ובה נכנס להיכלו של משיח. באיגרת נאמר: "ושאלתי את פי משיח אימתי אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות".
| |
| | |
| תלמידיו המפורסמים ומשפחתו
| |
| | |
| בית המדרש המשוחזר של הבעל שם טוב בשנת תש"ע
| |
| בין תלמידיו המפורסמים:
| |
| | |
| רבי יעקב יוסף מפולנאה
| |
| רבי דב בער, "המגיד ממזריטש" - ממשיכו בהנהגה
| |
| רבי אריה לייב משפולי
| |
| רבי דוד לייקס
| |
| רבי זאב וולף קיציס
| |
| רבי יהודה לייב מפולנאה ("המוכיח")
| |
| רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב
| |
| רבי מאיר הגדול מפרמישלאן
| |
| רבי מנחם נחום מצ'רנוביל
| |
| רבי נחמן מהורדנקא
| |
| רבי פנחס מקוריץ
| |
| רבי שמואל מקאמינקא
| |
| רבי יצחק מדרוהוביץ'
| |
| הבעש"ט התאלמן מזיווגו הראשון. בזיווגו השני הוא היה נשוי לחנה, אחותו של הרב גרשון מקיטוב. לו ולחנה נולדו שני ילדים: רבי צבי ובתו אדל. רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז', שלמדו אצלו, היו בניה של אדל. נינו, נכדה של אדל מבתה פייגה, היה רבי נחמן מברסלב.
| |
| | |
| חיבוריו
| |
| הבעל שם טוב לא חיבר ספרים, אך בידינו שלוש איגרות שכתב. בידינו גם סידור שהתפלל בו, ובו הערות בכתב ידו. תורות רבות מופיעות בשמו בספרי תלמידיו. המלקט הגדול של תורותיו הוא הרב יעקב יוסף מפולנאה, ששיבץ מאות רבות מאמרותיו בתוך ספריו "תולדות יעקב יוסף", "צפנת פענח" ועוד. מקורות אלו ואחרים לוקטו בספרים "כתר שם טוב" (נדפס לראשונה בזאלקווא תקנ"ד).
| |
| | |
| החיבור "צוואת הריב"ש", למרות שמו, לא נכתב בידי הבעש"ט. מקור החיבור, שראה אור בה'תקנ"ג (1794), בבית המדרש של תלמידו הבולט, המגיד ממזריטש.
| |
| | |
| בשנת תרצ"ח יצא בלודז' האוסף הגדול ביותר של האמרות המיוחסות לו, "בעל שם טוב" (לודג' תרצ"ח; מאוחר יותר זכה לשם: "בעל שם טוב על התורה"). המחבר מונה שם מאתים ועשרה ספרים שמהם ליקט.
| |
| | |
| לקריאה נוספת
| |
| אליעזר שטיינמן, רבי ישראל בעל שם טוב, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ה'תש"ך
| |
| שמעון דובנוב, תולדות החסידות: על יסוד מקורות ראשונים, נדפסים וכתבי יד (הדפסה ג'), תל אביב: דביר, תשכ"ז
| |
| חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - הבעל שם טוב, קה"ת
| |
| גרשם שלום, "דמותו ההיסטורית של ר' ישראל בעל-שם-טוב", בתוך: הנ"ל, דברים בגו, תל אביב: עם עובד, 1975, עמ' 287–324
| |
| רחל אליאור, ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב: מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית והפנמה רוחנית תרביץ סה,ד (תשנ"ו) עמ' 671–709 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
| |
| עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשנ"ח-1998
| |
| עמנואל אטקס, בעל השם: הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס-2000
| |
| משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות (תרגם מאנגלית: דוד לוביש), ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1999
| |
| שלמה אביש, קורות חייו המקוריים של רבן של ישראל ה"בעל שם טוב הקדוש" זי"ע: תלמידיו ומקורביו של רבינו הבעל שם טוב הקדוש וסדר התקרבותם, סדרה של 18 פרקים בתוך: היכל הבעש"ט תשס"ג-תשס"ט.
| |
| אברהם חיים רובינשטיין, שבחי הבעש"ט (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2005
| |
| נתנאל לדרברג, סוד הדעת – דמותו הרוחנית והנהגתו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2007
| |
| גדליה נגאל, הבעש"ט: אגדות, אפולוגטיקה ומציאות, ירושלים: המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ח
| |
| רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, א-ב, ירושלים: כרמל תשע"ד
| |
| רועי הורן (עורך), הבעל שם טוב, האיש שבא מן היער, הוצאת ידיעות ספרים, 2017
| |
| אסתר לבס (עורכת), בעקבות הבעש"ט: מאתיים וחמישים שנה למותו של הבעש"ט, מאתיים שנה למות ר' נחמן מברסלב, ירושלים: הספרייה הלאומית, תש"ע.
| |
| עוז דוד בלומן (עורך), שמעתי ממורי, ישראל: והקרן קיימת, תשע"ט
| |
| יונתן מאיר, דמותו המיתולוגית של הבעש"ט, ירושלים, מכון שוקן למחקר היהדות, תש"פ
| |
| קישורים חיצוניים
| |
| מיזמי קרן ויקימדיה
| |
| ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הבעש"ט
| |
| ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט:
| |
| ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:הבעל שם טוב
| |
| ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
| |
| ספרים
| |
| | |
| שבחי הבעל שם טוב, באתר HebrewBooks
| |
| שבחי הבעל שם טוב, מהדורה מוערת ומבוארת, אברהם חיים רובינשטיין, הוצאת ראובן מס באתר כותר (ספרייה דיגיטלית).
| |
| כתר שם טוב, הטקסט השלם באתר ספריית חב"ד
| |
| כתר שם טוב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
| |
| של רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו: מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, ירושלים: כרמל, א-ב, תשע"ד
| |
| הבעל שם טוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| |
| מאמרים
| |
| | |
| הבעל שם טוב (ערך א'), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
| |
| הבעל שם טוב (ערך ב'), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
| |
| יצחק אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו, באתר "דעת"
| |
| גרשון קיציס, האגדה במשנת הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים, סיוון תשנ"ד (עמ' 206–215)
| |
| נתנאל לדרברג, מיהו הבעש"ט?, באתר "דעת", פרק מתוך הספר "סוד הדעת"
| |
| מ"ש גשורי, הבעש"ט - מפענח הניגון החסידי, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
| |
| ד"ר דב נוי, אגדות הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
| |
| בצלאל לנדוי, ליכודם של תלמידי הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
| |
| מור אלטשולר, איגרת הקודש של הבעש"ט
| |
| דוד אסף, , באתר הארץ, 18 במאי 2010
| |
| הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל, על גדלותו בתורה, באתר "ישיבה"
| |
| יהושע מונדשיין, סידורו הק' של מרן הבעל שם טוב נ"ע, באתר שטורעם
| |
| רבי ישראל הבעל שם טוב - 250 שנה לפטירתו, אתר בית חב"ד
| |
| משה פראגר, , דבר, 31 במאי 1960
| |
| רפאל מאהלר, , על המשמר, 3 ביוני 1960
| |
| מידע נוסף
| |
| | |
| אוצר כתבי הבעל שם טוב
| |
| עץ המשפחה של הבעל שם טוב
| |
| רבי ישראל בעל שם טוב באתר אוהלי צדיקים
| |
| סיפורי הבעל שם טוב באתר זושא
| |
| תערוכה וירטואלית לציון 250 שנה לפטירת הבעל שם טוב באתר הספרייה הלאומית
| |
| הערות שוליים | |
| ד"ר יצחק אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב - חייו ותורתו, 2010
| |
| כך עולה בין היתר ממכתב של הבעש"ט שפורסם בכתב העת התמים, גליון א', כחלק מ'הגניזה החרסונית', שהחוקרים סבורים שהיא מזויפת.
| |
| לסקירה מדוקדקת, ראו: משה רוסמן, הבעש״ט מחדש החסידות, מרכז זלמן שזר, תשנ"ט. עמ' 21.
| |
| שבחי הבעש"ט, אות ג; ראו משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 87, הערה 1.; משה אידל, , בתוך: Holy Dissent; Jewish and Christian Mystics in Eastern Europe, Wayne State University Press, 2011
| |
| משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 206 והלאה
| |
| חביבה פדיה, איגרת הקודש לבעש"ט: נוסח הטקסט ותמונת העולם: משיחיות, התגלות, אקסטזה ושבתאות, עמ' 346; Pawel Maciejko, The Mixed Multitude: Jacob Frank and the Frankist Movement, 1755-1816, University of Pennsylvania Press, 2011. עמ' 2.
| |
| יהודה ליבס, "סוד האמונה השבתאית", עמ' 45
| |
| רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מאור עיניים, פרשת פנחס
| |
