אפיקומן: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←מקור) |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (20 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
[[קובץ:מצה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצה]] | [[קובץ:מצה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצה]] | ||
[[קובץ:קרבן פסח.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור עתיק הממחיש את לקיחת הקרבן פסח לצלייה]] | [[קובץ:קרבן פסח.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור עתיק הממחיש את לקיחת הקרבן פסח לצלייה]] | ||
[[קובץ:עלייה לרגל.jpg | [[קובץ:עלייה לרגל.jpg|ממוזער|200px|ישראל עולים לירושלים עם כבשים לקרבן הפסח]] | ||
'''אפיקומן''' הוא כינוי לחצי מחלק המצה האמצעית משלוש המצות המונחות בשולחן [[ליל הסדר|הסדר]], המוחבאת עד סוף | '''אפיקומן''' הוא כינוי לחצי מחלק המצה האמצעית משלוש המצות המונחות בשולחן [[ליל הסדר|הסדר]], המוחבאת עד סוף ליל הסדר, אותה אוכלים בסימן "[[סימני הסדר#צפון - אכילת האפיקומן שהי' צפון וטמון|צפון]]" בסדר. | ||
==מקור== | ==מקור== | ||
אכילת ה"אפיקומן" הינה זכר ל[[קרבן הפסח]] שהיה נאכל עם [[מצה]] בלילה זה בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, לאחר סיום אכילת שאר קרבנות החג, ואף אנו אוכלים מצה זו בסיום סעודת ליל הסדר. | |||
המנהג נקרא אפיקומן על שם ההלכה | המנהג נקרא "אפיקומן" על שם ההלכה האמורה במשנה [[מסכת פסחים]]{{הערה|י, ח.}} בנוגע לקרבן פסח: {{ציטוטון|אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן}}{{הערה|בפירושה של משנה זו נחלקו [[רב]] ו[[שמואל]]. רב סובר שכוונת המשנה שחל איסור ללכת מקבוצה אחת האוכלת קורבן הפסח לקבוצה (חבורה) שניה. אך שמואל חולק וסובר שהכוונה היא שאין אוכלים "אפיקומן" (קינוח סעודה) לאחר אכילת הפסח, כדי שיישאר טעם הפסח בפיו.}}, ו"אפיקומן" פירושו קינוח סעודה, והיינו שאין אומרים הוציאו והביאו מיני מתיקה לקנוח סעודה, מפני שאסור לאכול כלום אחר הסעודה. ועל כן נקראת המצה שאוכלים בסוף הסעודה "אפיקומן", על שם שאין מפטירין אחריה 'אפיקומן', שאין אוכלים אחריה כלום, כמו הדין הנוהג בקרבן פסח{{הערה|ראה גם ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/divrei-shalom/5/7.htm הלכות פסח לאדמו"ר הזקן].}}. | ||
==כמות אכילת האפיקומן== | ==כמות אכילת האפיקומן== | ||
צריך לאכול כמות של כזית לאחר גמר כל הסעודה{{הערה|רש"י ורשב"ם קיט, ב ד"ה אין מפטירין (שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו). רי"ף כז, א (דבתר דאכלין כל מגדני ומיני דפירי, אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא). טוש"ע ס"א (לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים ממצה השמורה תחת המפה)}}, כקרבן הפסח{{הערה| ומכל מקום יש הפרש גדול בין דיני אכילת הפסח בזמן הבית, לבין דיני אכילת האפיקומן בזמן הזה.}}, ואין לאכול אחריו שום מאכל{{הערה|ראו שמואל שם קיט, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן). רי"ף כז, א. טור ושו"ע סי' תעח ס"א (אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר).}}. | צריך לאכול כמות של כזית לאחר גמר כל הסעודה{{הערה|רש"י ורשב"ם קיט, ב ד"ה אין מפטירין (שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו). רי"ף כז, א (דבתר דאכלין כל מגדני ומיני דפירי, אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא). טוש"ע ס"א (לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים ממצה השמורה תחת המפה).}}, כקרבן הפסח{{הערה| ומכל מקום יש הפרש גדול בין דיני אכילת הפסח בזמן הבית, לבין דיני אכילת האפיקומן בזמן הזה.}}, ואין לאכול אחריו שום מאכל{{הערה|ראו שמואל שם קיט, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן). רי"ף כז, א. טור ושו"ע סי' תעח ס"א (אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר).}}. | ||
לכתחילה | לכתחילה טוב לאכול מהאפיקומן כמות של שני "כזיתים"{{הערה|ראו בהרחבה במהרי"ל סדר ההגדה ע' קטו והובא ב'דרכי משה' ס"ק א. ובט"ז ס"ק א.}}, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח{{הערה|כך היא דעת רש"י ורשב"ם קיט, ב ד"ה אין מפטירין, והקשה עליהם הרא"ש, ומסיק בפ"י סל"ד.}}. ואם קשה עליו לאכול שני "כזיתים", לא יפחות על כל פנים משיעור כזית{{הערה|מהרי"ל שם. דרכי משה שם. ט"ז ומ"א שם.}}. | ||
כמו כן יש | כמו כן יש לאכול את האפיקומן בהסיבה{{הערה|תוס' קח, א ד"ה מאי (ומה שצריך הסיבה במצה היינו ... ובאפיקומן). רא"ש פ"י סי' כ. טור שו"ע ס"א.}}. ויש אומרים{{הערה|רמב"ם פ"ז ה"ח ופ"ח ה"ט. וכן פירש בדבריו בפר"ח ס"א. ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה ויאכל בהסיבה .}} שאין צריך. וסומכים על דבריהם בדיעבד, שאם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול. | ||
==זמן אכילתו== | ==זמן אכילתו== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[סימני הסדר#צפון - אכילת האפיקומן שהי' צפון וטמון|סימני הסדר - צפון]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[סימני הסדר#צפון - אכילת האפיקומן שהי' צפון וטמון|סימני הסדר - צפון]]}} | ||
מדייקים לאכול את האפיקומן{{הערה|בחוץ לארץ - בלילה הראשון}} לפני חצות, כמו קרבן הפסח שהיה נאכל רק עד חצות{{הערה|הרבי נהג בקביעות בלילה הראשון בהתקרב שעת חצות, לפנות לאחד הבחורים שעמד לידו ולשאול "מה השעה"{{מקור}}}}. אחר אכילת האפיקומן, ממשיכים באמירת הלל וההגדה, שמסתיימת הרבה אחר חצות הלילה. | מדייקים לאכול את האפיקומן{{הערה|בחוץ לארץ - בלילה הראשון.}} לפני חצות, כמו קרבן הפסח שהיה נאכל רק עד חצות{{הערה|הרבי נהג בקביעות בלילה הראשון בהתקרב שעת חצות, לפנות לאחד הבחורים שעמד לידו ולשאול "מה השעה"{{מקור}}.}}. אחר אכילת האפיקומן, ממשיכים באמירת הלל וההגדה, שמסתיימת הרבה אחר חצות הלילה. | ||
לאפיקומן לכתחילה טוב לאכול שני "כזיתים", לאור שתי דעות בעניין: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכדי לצאת ידי שתיהן, טוב לאכול שני כזיתים. וכן הוא מנהג הרבי. | לאפיקומן לכתחילה טוב לאכול שני "כזיתים", לאור שתי דעות בעניין: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכדי לצאת ידי שתיהן, טוב לאכול שני כזיתים. וכן הוא מנהג הרבי. | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
אם קשה עליו לאכול שני כזיתים, שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה. | אם קשה עליו לאכול שני כזיתים, שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה. | ||
אם במצה המיועדת לאפיקומן אין כשיעור המספיק לכל בני הבית, יקבל כל אחד מבני הבית חתיכה קטנה ממנה, ולחתיכה זו יוסיפו עוד (מהצד) חתיכות מצה כשיעור הנדרש. אין לשהות מתחילת האכילה ועד סופה יותר מהזמן של "אכילת פרס"{{הערה|שיעור זמן אכילת פרס לכתחילה הוא ארבע דקות, ובדיעבד אפילו אם שהה יתר על כן יצא, ועל כל פנים לא יותר משבע דקות}}. אכילת האפיקומן בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות. לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבוא לידי צימאון אחר כך, כי לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ואין שותים שום דבר{{הערה|חוץ משתיית הכוסות השלישית והרביעית, כמובן}}. ונזהרים אפילו משתיית מים. | אם במצה המיועדת לאפיקומן אין כשיעור המספיק לכל בני הבית, יקבל כל אחד מבני הבית חתיכה קטנה ממנה, ולחתיכה זו יוסיפו עוד (מהצד) חתיכות מצה כשיעור הנדרש. אין לשהות מתחילת האכילה ועד סופה יותר מהזמן של "אכילת פרס"{{הערה|שיעור זמן אכילת פרס לכתחילה הוא ארבע דקות, ובדיעבד אפילו אם שהה יתר על כן יצא, ועל כל פנים לא יותר משבע דקות.}}. אכילת האפיקומן בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות. לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבוא לידי צימאון אחר כך, כי לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ואין שותים שום דבר{{הערה|חוץ משתיית הכוסות השלישית והרביעית, כמובן.}}. ונזהרים אפילו משתיית מים. | ||
==גניבת האפיקומן== | ==גניבת האפיקומן== | ||
ישנו מנהג נפוץ שהילדים כביכול 'גונבים' להוריהם את האפיקומן בליל הסדר. וכפי שמובא ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|קט,א}}: {{ציטוטון|רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד | ישנו מנהג נפוץ שהילדים כביכול 'גונבים' להוריהם את האפיקומן בליל הסדר. וכפי שמובא ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|קט,א.}}: {{ציטוטון|רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש בחוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח – בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים – כדי שיאכילו את בניהם}}. ומפרש על כך [[רש"י]] ש'חוטפין מצה' פירושו, שמגביהים את קערת הסדר בפני הילדים בשביל שישאלו. | ||
[[הרמב"ם]]{{הערה|חמץ ומצה ז,ג}} אומר, שצריך לעשות שינוי בלילה הזה בכדי שיראו הבנים וישאלו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. השינוי נעשה לפיו, על ידי שמחלק להם קליות ואגוזים ו'עוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו' וחוטפים מצה זה מיד זה. | [[הרמב"ם]]{{הערה|חמץ ומצה ז,ג.}} אומר, שצריך לעשות שינוי בלילה הזה בכדי שיראו הבנים וישאלו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. השינוי נעשה לפיו, על ידי שמחלק להם קליות ואגוזים ו'עוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו' וחוטפים מצה זה מיד זה. | ||
[[הרבי]] מביא מנהג זה וכותב{{הערה|ב'[[הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים]]', בפסקה המתחילה במילה 'אפיקומן'.}}, שיש נוהגין שהתינוקות 'חוטפין' את האפיקומן{{הערה|ומביאים תמורה איזו מתנה}}. ואומרים שמרומז בלשון רז"ל: ש"חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו"{{הערה|פסחים קט,א. חק יעקב סתע"ב סק"ב}}. אך בהמשך דבריו שולל [[הרבי]] מנהג זה וכותב שאין נוהגים בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמאמר רז"ל - "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים{{הערה|ברכות ה,ב}}". | [[הרבי]] מביא מנהג זה וכותב{{הערה|ב'[[הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים]]', בפסקה המתחילה במילה 'אפיקומן'.}}, שיש נוהגין שהתינוקות 'חוטפין' את האפיקומן{{הערה|ומביאים תמורה איזו מתנה.}}. ואומרים שמרומז בלשון רז"ל: ש"חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו"{{הערה|פסחים קט,א. חק יעקב סתע"ב סק"ב.}}. אך בהמשך דבריו שולל [[הרבי]] מנהג זה וכותב שאין נוהגים בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמאמר רז"ל - "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים{{הערה|ברכות ה,ב.}}". | ||
ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן{{הערה|סיום הגדת [[הרבי]] וב"אותיות של נגלה" ב[[לקוטי שיחות]] כרך ה' עמ' 174 ואילך}}. | ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן{{הערה|סיום הגדת [[הרבי]] וב"אותיות של נגלה" ב[[לקוטי שיחות]] כרך ה' עמ' 174 ואילך.}}. | ||
עניין שלילת גניבת האפיקומן אינו רק בחסידות חב"ד, אלא גם בקהילות ומסורות אחרות{{הערה|ראו בהרחבה ב'אוצר מנהגי חב"ד' סעיף עט עמ' קנג-קנד}}. | עניין שלילת גניבת האפיקומן אינו רק בחסידות חב"ד, אלא גם בקהילות ומסורות אחרות{{הערה|ראו בהרחבה ב'אוצר מנהגי חב"ד' סעיף עט עמ' קנג-קנד.}}. | ||
כמו כן [[הרבי]] דיבר גם בשיחת ליל שני של חג הפסח [[תשכ"ב]]{{הערה|אות ב', תורת מנחם כרך ל"ג עמ' 310-311}}, אודות שלילת המנהג, ואמר גם שב[[ליובאוויטש]] גם הגנבים היו שובתים ממלאכתם בפסח. | כמו כן [[הרבי]] דיבר גם בשיחת ליל שני של חג הפסח [[תשכ"ב]]{{הערה|אות ב', תורת מנחם כרך ל"ג עמ' 310-311.}}, אודות שלילת המנהג, ואמר גם שב[[ליובאוויטש]] גם הגנבים היו שובתים ממלאכתם בפסח. | ||
עם זאת, מסופר{{הערה|הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד}} שפעם 'חטפה' בתו הגדולה של [[אדמו"ר מהר"ש]] את האפיקומן שלו | עם זאת, מסופר{{הערה|הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד.}} שפעם 'חטפה' בתו הגדולה של [[אדמו"ר מהר"ש]] את האפיקומן שלו. אך מקרה זה היה בקטנותה, ונראה שהיה זה מקרה יוצא דופן, אבל בדרך כלל לא נהגו בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמו שאמרו רז"ל{{הערה|ברכות ה.}} ש{{מונחון|"בתר גנבא גנוב וטעמא טעים"|הגונב מגנב גם הוא טועם טעם גניבה}}. | ||
גם מנהג יהודי תימן הוא לא לגנוב את האפיקומן, כפי שמביא הרב יוסף קאפח{{הערה|'הליכות תימן' עמ' 22 הערה 21}}, שלא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה. וב'אגדתא דפסחא'{{הערה|עמ' 15 הע' 3}} כתוב שאין מנהג לגנוב את האפיקומן. | גם מנהג יהודי תימן הוא לא לגנוב את האפיקומן, כפי שמביא הרב יוסף קאפח{{הערה|'הליכות תימן' עמ' 22 הערה 21.}}, שלא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה. וב'אגדתא דפסחא'{{הערה|עמ' 15 הע' 3.}} כתוב שאין מנהג לגנוב את האפיקומן. | ||
בספר אסופות רבינו [[חיים מבריסק|חיים הלוי]]{{הערה|פסחים עמ' קט סי' מא}} כתוב: שלר' חיים מבריסק לא היה נוח מנהג זה. | בספר אסופות רבינו [[חיים מבריסק|חיים הלוי]]{{הערה|פסחים עמ' קט סי' מא.}} כתוב: שלר' חיים מבריסק לא היה נוח מנהג זה. | ||
==הנהגות רבותינו נשיאינו== | ==הנהגות רבותינו נשיאינו== | ||
[[אדמו"ר מוהרש"ב]] היה שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. מסופר שפעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה{{הערה|ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר | [[אדמו"ר מוהרש"ב]] היה שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. מסופר שפעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה{{הערה|ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר (משיחות הלילה הראשון דחג-הפסח תרח"ץ).}}. כמו כן, היות וציור האות אל"ף הוא שלושה קוין, נהגו לשבר את האפיקומן לשלוש חתיכות{{הערה|ס' השיחות תש"ה, עמ' 83. וראה שם ביאור עניינה של האות אל"ף והקשר שלה לאפיקומן.}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| שורה 69: | שורה 69: | ||
*[https://he.chabad.org/media/pdf/1127/OByd11272349.pdf ציטוטים והנהגות בנושא גניבת האפיקומן] באתר בית חב"ד. | *[https://he.chabad.org/media/pdf/1127/OByd11272349.pdf ציטוטים והנהגות בנושא גניבת האפיקומן] באתר בית חב"ד. | ||
*[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=7669&CategoryID=1496 אפיקומן כהלכתו] באתר חב"ד. | *[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=7669&CategoryID=1496 אפיקומן כהלכתו] באתר חב"ד. | ||
*[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/divrei-shalom/5/7.htm?q= | *[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/divrei-shalom/5/7.htm?q=אפיקומן#_ftn923 הלכות פסח עם ביאור דברי שלום] {{ספרייה}} | ||
*שמואל זאיאנץ, '''[https://drive.google.com/file/d/13teeABM2GZKrPG2mYRHSJu21LM0i9cW7/view בדברי אדמו"ר שאין נוהגים בחטיפת אפיקומן בבית הרב]''', הערות התמימים ואנ"ש מוריסטון י"א ניסן תשפ"ג, עמוד לה | |||
{{פסח}} | {{פסח}} | ||
גרסה אחרונה מ־10:18, 25 ביולי 2023
| אפיקומן (מקורות עיקריים) | |
|---|---|
| משנה | מסכת פסחים, י,ח |
| תלמוד ירושלמי | מסכת פסחים, קט,א |
| משנה תורה לרמב"ם | חמץ ומצה, ז,ג |
| ספרות הלכתית נוספת | הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד |
| שיחות | ס' השיחות תש"ה, |
אפיקומן הוא כינוי לחצי מחלק המצה האמצעית משלוש המצות המונחות בשולחן הסדר, המוחבאת עד סוף ליל הסדר, אותה אוכלים בסימן "צפון" בסדר.
מקור[עריכה | עריכת קוד מקור]
אכילת ה"אפיקומן" הינה זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל עם מצה בלילה זה בזמן שבית המקדש היה קיים, לאחר סיום אכילת שאר קרבנות החג, ואף אנו אוכלים מצה זו בסיום סעודת ליל הסדר.
המנהג נקרא "אפיקומן" על שם ההלכה האמורה במשנה מסכת פסחים[1] בנוגע לקרבן פסח: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"[2], ו"אפיקומן" פירושו קינוח סעודה, והיינו שאין אומרים הוציאו והביאו מיני מתיקה לקנוח סעודה, מפני שאסור לאכול כלום אחר הסעודה. ועל כן נקראת המצה שאוכלים בסוף הסעודה "אפיקומן", על שם שאין מפטירין אחריה 'אפיקומן', שאין אוכלים אחריה כלום, כמו הדין הנוהג בקרבן פסח[3].
כמות אכילת האפיקומן[עריכה | עריכת קוד מקור]
צריך לאכול כמות של כזית לאחר גמר כל הסעודה[4], כקרבן הפסח[5], ואין לאכול אחריו שום מאכל[6].
לכתחילה טוב לאכול מהאפיקומן כמות של שני "כזיתים"[7], אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח[8]. ואם קשה עליו לאכול שני "כזיתים", לא יפחות על כל פנים משיעור כזית[9].
כמו כן יש לאכול את האפיקומן בהסיבה[10]. ויש אומרים[11] שאין צריך. וסומכים על דבריהם בדיעבד, שאם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול.
זמן אכילתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – סימני הסדר - צפון |
מדייקים לאכול את האפיקומן[12] לפני חצות, כמו קרבן הפסח שהיה נאכל רק עד חצות[13]. אחר אכילת האפיקומן, ממשיכים באמירת הלל וההגדה, שמסתיימת הרבה אחר חצות הלילה.
לאפיקומן לכתחילה טוב לאכול שני "כזיתים", לאור שתי דעות בעניין: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכדי לצאת ידי שתיהן, טוב לאכול שני כזיתים. וכן הוא מנהג הרבי.
אם קשה עליו לאכול שני כזיתים, שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה.
אם במצה המיועדת לאפיקומן אין כשיעור המספיק לכל בני הבית, יקבל כל אחד מבני הבית חתיכה קטנה ממנה, ולחתיכה זו יוסיפו עוד (מהצד) חתיכות מצה כשיעור הנדרש. אין לשהות מתחילת האכילה ועד סופה יותר מהזמן של "אכילת פרס"[14]. אכילת האפיקומן בהסיבה, ויש לסיימו קודם חצות. לפני אכילת האפיקומן יש לשתות באופן שלא יבוא לידי צימאון אחר כך, כי לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ואין שותים שום דבר[15]. ונזהרים אפילו משתיית מים.
גניבת האפיקומן[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנו מנהג נפוץ שהילדים כביכול 'גונבים' להוריהם את האפיקומן בליל הסדר. וכפי שמובא במסכת פסחים[16]: "רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש בחוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח – בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים – כדי שיאכילו את בניהם". ומפרש על כך רש"י ש'חוטפין מצה' פירושו, שמגביהים את קערת הסדר בפני הילדים בשביל שישאלו.
הרמב"ם[17] אומר, שצריך לעשות שינוי בלילה הזה בכדי שיראו הבנים וישאלו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. השינוי נעשה לפיו, על ידי שמחלק להם קליות ואגוזים ו'עוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו' וחוטפים מצה זה מיד זה.
הרבי מביא מנהג זה וכותב[18], שיש נוהגין שהתינוקות 'חוטפין' את האפיקומן[19]. ואומרים שמרומז בלשון רז"ל: ש"חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו"[20]. אך בהמשך דבריו שולל הרבי מנהג זה וכותב שאין נוהגים בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמאמר רז"ל - "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים[21]".
ומשום שמודגשת במיוחד השפעת חג הפסח על כל השנה (שלכן אין אומרים 'חסל סידור פסח' וכדומה), לכן לא מתאים לקיים מנהג שאינו חינוכי כמו גניבת האפיקומן[22].
עניין שלילת גניבת האפיקומן אינו רק בחסידות חב"ד, אלא גם בקהילות ומסורות אחרות[23].
כמו כן הרבי דיבר גם בשיחת ליל שני של חג הפסח תשכ"ב[24], אודות שלילת המנהג, ואמר גם שבליובאוויטש גם הגנבים היו שובתים ממלאכתם בפסח.
עם זאת, מסופר[25] שפעם 'חטפה' בתו הגדולה של אדמו"ר מהר"ש את האפיקומן שלו. אך מקרה זה היה בקטנותה, ונראה שהיה זה מקרה יוצא דופן, אבל בדרך כלל לא נהגו בחטיפת האפיקומן בבית הרב, וכמו שאמרו רז"ל[26] ש
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים".
גם מנהג יהודי תימן הוא לא לגנוב את האפיקומן, כפי שמביא הרב יוסף קאפח[27], שלא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה. וב'אגדתא דפסחא'[28] כתוב שאין מנהג לגנוב את האפיקומן.
בספר אסופות רבינו חיים הלוי[29] כתוב: שלר' חיים מבריסק לא היה נוח מנהג זה.
הנהגות רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר מוהרש"ב היה שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. מסופר שפעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות - והניח אחת הצדה[30]. כמו כן, היות וציור האות אל"ף הוא שלושה קוין, נהגו לשבר את האפיקומן לשלוש חתיכות[31].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מי הגנב? הפשט והעומק מאחורי חטיפת האפיקומן שניאור אשכנזי, באתר
. - מצוא את האפיקומן מנחם ברוד, באתר .
- לא תגנוב - אפיקומן מרדכי מנשה לאופר, במדור ניצוצי רבי בגליון התקשרות.
- ציטוטים והנהגות בנושא גניבת האפיקומן באתר בית חב"ד.
- אפיקומן כהלכתו באתר חב"ד.
- הלכות פסח עם ביאור דברי שלום באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש
- שמואל זאיאנץ, בדברי אדמו"ר שאין נוהגים בחטיפת אפיקומן בבית הרב, הערות התמימים ואנ"ש מוריסטון י"א ניסן תשפ"ג, עמוד לה
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ↑ י, ח.
- ↑ בפירושה של משנה זו נחלקו רב ושמואל. רב סובר שכוונת המשנה שחל איסור ללכת מקבוצה אחת האוכלת קורבן הפסח לקבוצה (חבורה) שניה. אך שמואל חולק וסובר שהכוונה היא שאין אוכלים "אפיקומן" (קינוח סעודה) לאחר אכילת הפסח, כדי שיישאר טעם הפסח בפיו.
- ↑ ראה גם בהלכות פסח לאדמו"ר הזקן.
- ↑ רש"י ורשב"ם קיט, ב ד"ה אין מפטירין (שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו). רי"ף כז, א (דבתר דאכלין כל מגדני ומיני דפירי, אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא). טוש"ע ס"א (לאחר גמר כל הסעודה, אוכלים ממצה השמורה תחת המפה).
- ↑ ומכל מקום יש הפרש גדול בין דיני אכילת הפסח בזמן הבית, לבין דיני אכילת האפיקומן בזמן הזה.
- ↑ ראו שמואל שם קיט, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן). רי"ף כז, א. טור ושו"ע סי' תעח ס"א (אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר).
- ↑ ראו בהרחבה במהרי"ל סדר ההגדה ע' קטו והובא ב'דרכי משה' ס"ק א. ובט"ז ס"ק א.
- ↑ כך היא דעת רש"י ורשב"ם קיט, ב ד"ה אין מפטירין, והקשה עליהם הרא"ש, ומסיק בפ"י סל"ד.
- ↑ מהרי"ל שם. דרכי משה שם. ט"ז ומ"א שם.
- ↑ תוס' קח, א ד"ה מאי (ומה שצריך הסיבה במצה היינו ... ובאפיקומן). רא"ש פ"י סי' כ. טור שו"ע ס"א.
- ↑ רמב"ם פ"ז ה"ח ופ"ח ה"ט. וכן פירש בדבריו בפר"ח ס"א. ובלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה ויאכל בהסיבה .
- ↑ בחוץ לארץ - בלילה הראשון.
- ↑ הרבי נהג בקביעות בלילה הראשון בהתקרב שעת חצות, לפנות לאחד הבחורים שעמד לידו ולשאול "מה השעה"[דרוש מקור].
- ↑ שיעור זמן אכילת פרס לכתחילה הוא ארבע דקות, ובדיעבד אפילו אם שהה יתר על כן יצא, ועל כל פנים לא יותר משבע דקות.
- ↑ חוץ משתיית הכוסות השלישית והרביעית, כמובן.
- ↑ קט,א.
- ↑ חמץ ומצה ז,ג.
- ↑ ב'הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים', בפסקה המתחילה במילה 'אפיקומן'.
- ↑ ומביאים תמורה איזו מתנה.
- ↑ פסחים קט,א. חק יעקב סתע"ב סק"ב.
- ↑ ברכות ה,ב.
- ↑ סיום הגדת הרבי וב"אותיות של נגלה" בלקוטי שיחות כרך ה' עמ' 174 ואילך.
- ↑ ראו בהרחבה ב'אוצר מנהגי חב"ד' סעיף עט עמ' קנג-קנד.
- ↑ אות ב', תורת מנחם כרך ל"ג עמ' 310-311.
- ↑ הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים חב"ד.
- ↑ ברכות ה.
- ↑ 'הליכות תימן' עמ' 22 הערה 21.
- ↑ עמ' 15 הע' 3.
- ↑ פסחים עמ' קט סי' מא.
- ↑ ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר (משיחות הלילה הראשון דחג-הפסח תרח"ץ).
- ↑ ס' השיחות תש"ה, עמ' 83. וראה שם ביאור עניינה של האות אל"ף והקשר שלה לאפיקומן.