נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות") |
|||
| (14 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן''' הוא לשון [[ספר יצירה]] המתאר את הקשר שבין הדרגה הגבוהה ביותר לדרגה הנמוכה ביותר. | '''נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן''' הוא לשון [[ספר יצירה]]{{הערה|פרק א' משנה ז'}} המתאר את הקשר העמוק שבין הדרגה הגבוהה ביותר לדרגה הנמוכה ביותר, ואת חשיבות המעשה הגשמי על פני הכוונה הרוחנית. | ||
== הסבר העניין == | |||
כיוון שנתאווה הקב"ה להיות לו [[דירה בתחתונים]]{{הערה|תנחומא נשא טז}}, לכן דווקא בדברים הכי נמוכים, בעולמות התחתונים, מתגלה ה[[עצמות]]. באמת זה מגיע מתאוותו - רצונו העמוק של הבורא, שנעלה מכדי להצטרך הסברים כלשהם{{הערה|כלשון אדמו"ר הזקן: על תאווה לא שייך שום שאלות}}. | |||
אמנם בחסידות{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/18/37a.htm לקוטי תורה תחילת פרשת שלח]}} מביאים לעניין זה הסברים ומשלים, ומהם: | |||
* כדי להעביר דבר שכל פשוט, אפשר לומר אותו. כדי לגלות דבר שכל יותר עמוק, אי אפשר לגלות אותו בשלמות, מפני עומקו, אלא חלק ממנו צריך רק לרמוז. (כלשון הידוע: די למבין). שכל יותר עמוק אי אפשר לפרש אותו בכלל, אלא אפשר רק לרמוז אותו. והרמז צריך להיות בגשמיות - פנטומימה. רק כך השכל העמוק יכול קצת להתגלות. | |||
* כאשר יש יהלום עליו חרוט כמה מילים, בגלל שהאבן מבהיקה אי אפשר לראות את האותיות. רק כאשר חותמים עם האבן על שעווה פשוטה, האותיות יכולות להתגלות. | |||
== דוגמאות == | |||
* לאחר מתן תורה, המצוות שמקיימים רובן ככולן גשמיות. מדברות על עניינים מגושמים. למשל תפילין מעור בהמה, ציצית מצמר בהמה וכן הלאה. כאמור - בבסופן - במעשה בפועל מתגלה התחילתן - רצון ה'{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/16/25a.htm?q=%D7%A0%D7%A2%D7%95%D7%A5%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%9F לקוטי תורה פרשת נשא כה א]}}. | |||
* יריעות ה[[משכן]] היו מעורות של בהמות - סוג ה[[חי]]. לעומת זאת, ב[[בית המקדש]], שהוא בית קבוע לקב"ה, הקירות עשויות מאבנים - [[דומם]]. וזה כי כאמור: ב'סופן' - בדומם - מתגלה ה'תחילתן'. (וזה דווקא בבית המקדש שהיה בית עולמים).{{הערה|תורה אור פרשת ויגש}} | |||
* גוף ה[[אדם]] שונה מהגוף של שאר בעלי החיים בעולם. כל בעלי החיים, גופם נברא ביחד עם נשמתם. ואילו האדם נברא בתחילה עפר דומם, ורק לאחר כך נכנסה בו [[נשמה]]. ובזה המעלה של האדם מתבטאת. בכך שהוא סופן - עפר דומם והעפר הזה מחובר עם תחילתן - נפש אלוקית{{הערה|תחילת התורה אור.}}. | |||
==בעולמות== | ==בעולמות== | ||
מבואר כי [[עולם | {{ערך מורחב|יש מאין}} | ||
מבואר{{הערה|ראה [[אגרת הקודש - סימן כ']]}} כי [[עולם העשייה הגשמי]], שהוא הדרגה הנמוכה ביותר ב[[סדר ההשתלשלות]] של העולמות, התהוותו היא מן ה[[עצמות]]. לא שייך לומר שהתהוות יש מאין היא בכח של גילוי וספירה כלשהם, מאחר שאין מציאותם מעצמותם והם לא יכולים להעביר תכונה זו ליש הגשמי. רק העצמות, ש[[מציאותו מעצמותו]], יכול לברוא יש מאין. | |||
==בספירות== | ==בספירות== | ||
ספירת ה[[מלכות]], שהיא הספירה האחרונה, קשורה בספירת ה[[כתר]], שהיא הספירה הראשונה. את ביאור הענין מבאר [[אדמו"ר הזקן]] | {{להשלים}} | ||
ספירת ה[[מלכות]], שהיא הספירה האחרונה, קשורה בספירת ה[[כתר]], שהיא הספירה הראשונה. את ביאור הענין מבאר [[אדמו"ר הזקן]] ב[[סידור עם דא"ח|סידור שלו]] {{הערה|עה"פ מלכותך מלכות כל עולמים}} שדווקא מכיון שספירת המלכות היא התחתונה מכל הדרגות הרי היא צריכה את ההארה המיוחדת של כתר שהיא הנעלה מכל הספירות. בנוסף - במלכות שהיא האחרונה מכל הספירות מתאספים כל הספירות בדומה לכתר שהיא מקור כל הספירות. | |||
- ניסיון הבהרה: כתר שונה משאר הספירות, בכך שלכל אחת מעשרת הספירות ישנו ביטוי ספציפי המשויך אליו, והוא אף נוגד לפעמים ספירה אחרת -מקבילה. לעומת זאת הכתר מתאפיין ביחודיותו בכך שהוא אינו מוגדר לצד או זווית כלשהי אלא כללי, -וזה נובע מכך שהכתר מרומם יותר מכל הספירות, וכתוצאה מכך הוא מקיף אותם (מלמעלה),[- ומה שמשייכים את הכתר לקו האמצעי, הוא לא בגלל שהוא שהוא משויך אליו בהכרח, אלא דווקא בגלל היותו כוללני לכל הקוים]. | |||
כמו כן לספירת המלכות גם כן, אין כל עצמיות משלה, אלא את כל תכונותיה היא יורשת מהיסוד שממשיך אליה את ז"א. כנזכר בקבלה: "המלכות לית לה מגרמה כלום". ועל כן יוצא שגם היא מכילה הכל, וגם בזה אפשר למצוא את השתוותה לכתר. | |||
כמו כן אפשר לראות זאת בכך שספירת המלכות משתייכת לקו האמצעי, וכמו כן הכתר משתייך גם הוא לקו האמצע בעיקר, וזה גם יכול לרמז על השייכות ביניהם. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ספר יצירה]] | [[קטגוריה:ספר יצירה]] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־17:22, 10 ביוני 2022
נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן הוא לשון ספר יצירה[1] המתאר את הקשר העמוק שבין הדרגה הגבוהה ביותר לדרגה הנמוכה ביותר, ואת חשיבות המעשה הגשמי על פני הכוונה הרוחנית.
הסבר העניין[עריכה | עריכת קוד מקור]
כיוון שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים[2], לכן דווקא בדברים הכי נמוכים, בעולמות התחתונים, מתגלה העצמות. באמת זה מגיע מתאוותו - רצונו העמוק של הבורא, שנעלה מכדי להצטרך הסברים כלשהם[3].
אמנם בחסידות[4] מביאים לעניין זה הסברים ומשלים, ומהם:
- כדי להעביר דבר שכל פשוט, אפשר לומר אותו. כדי לגלות דבר שכל יותר עמוק, אי אפשר לגלות אותו בשלמות, מפני עומקו, אלא חלק ממנו צריך רק לרמוז. (כלשון הידוע: די למבין). שכל יותר עמוק אי אפשר לפרש אותו בכלל, אלא אפשר רק לרמוז אותו. והרמז צריך להיות בגשמיות - פנטומימה. רק כך השכל העמוק יכול קצת להתגלות.
- כאשר יש יהלום עליו חרוט כמה מילים, בגלל שהאבן מבהיקה אי אפשר לראות את האותיות. רק כאשר חותמים עם האבן על שעווה פשוטה, האותיות יכולות להתגלות.
דוגמאות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לאחר מתן תורה, המצוות שמקיימים רובן ככולן גשמיות. מדברות על עניינים מגושמים. למשל תפילין מעור בהמה, ציצית מצמר בהמה וכן הלאה. כאמור - בבסופן - במעשה בפועל מתגלה התחילתן - רצון ה'[5].
- יריעות המשכן היו מעורות של בהמות - סוג החי. לעומת זאת, בבית המקדש, שהוא בית קבוע לקב"ה, הקירות עשויות מאבנים - דומם. וזה כי כאמור: ב'סופן' - בדומם - מתגלה ה'תחילתן'. (וזה דווקא בבית המקדש שהיה בית עולמים).[6]
- גוף האדם שונה מהגוף של שאר בעלי החיים בעולם. כל בעלי החיים, גופם נברא ביחד עם נשמתם. ואילו האדם נברא בתחילה עפר דומם, ורק לאחר כך נכנסה בו נשמה. ובזה המעלה של האדם מתבטאת. בכך שהוא סופן - עפר דומם והעפר הזה מחובר עם תחילתן - נפש אלוקית[7].
בעולמות[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – יש מאין |
מבואר[8] כי עולם העשייה הגשמי, שהוא הדרגה הנמוכה ביותר בסדר ההשתלשלות של העולמות, התהוותו היא מן העצמות. לא שייך לומר שהתהוות יש מאין היא בכח של גילוי וספירה כלשהם, מאחר שאין מציאותם מעצמותם והם לא יכולים להעביר תכונה זו ליש הגשמי. רק העצמות, שמציאותו מעצמותו, יכול לברוא יש מאין.
בספירות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ספירת המלכות, שהיא הספירה האחרונה, קשורה בספירת הכתר, שהיא הספירה הראשונה. את ביאור הענין מבאר אדמו"ר הזקן בסידור שלו [9] שדווקא מכיון שספירת המלכות היא התחתונה מכל הדרגות הרי היא צריכה את ההארה המיוחדת של כתר שהיא הנעלה מכל הספירות. בנוסף - במלכות שהיא האחרונה מכל הספירות מתאספים כל הספירות בדומה לכתר שהיא מקור כל הספירות. - ניסיון הבהרה: כתר שונה משאר הספירות, בכך שלכל אחת מעשרת הספירות ישנו ביטוי ספציפי המשויך אליו, והוא אף נוגד לפעמים ספירה אחרת -מקבילה. לעומת זאת הכתר מתאפיין ביחודיותו בכך שהוא אינו מוגדר לצד או זווית כלשהי אלא כללי, -וזה נובע מכך שהכתר מרומם יותר מכל הספירות, וכתוצאה מכך הוא מקיף אותם (מלמעלה),[- ומה שמשייכים את הכתר לקו האמצעי, הוא לא בגלל שהוא שהוא משויך אליו בהכרח, אלא דווקא בגלל היותו כוללני לכל הקוים]. כמו כן לספירת המלכות גם כן, אין כל עצמיות משלה, אלא את כל תכונותיה היא יורשת מהיסוד שממשיך אליה את ז"א. כנזכר בקבלה: "המלכות לית לה מגרמה כלום". ועל כן יוצא שגם היא מכילה הכל, וגם בזה אפשר למצוא את השתוותה לכתר. כמו כן אפשר לראות זאת בכך שספירת המלכות משתייכת לקו האמצעי, וכמו כן הכתר משתייך גם הוא לקו האמצע בעיקר, וזה גם יכול לרמז על השייכות ביניהם.
הערות שוליים
- ↑ פרק א' משנה ז'
- ↑ תנחומא נשא טז
- ↑ כלשון אדמו"ר הזקן: על תאווה לא שייך שום שאלות
- ↑ לקוטי תורה תחילת פרשת שלח
- ↑ לקוטי תורה פרשת נשא כה א
- ↑ תורה אור פרשת ויגש
- ↑ תחילת התורה אור.
- ↑ ראה אגרת הקודש - סימן כ'
- ↑ עה"פ מלכותך מלכות כל עולמים