שמן של גויים: הבדלים בין גרסאות בדף
כתית למאור (שיחה | תרומות) (הוספת ערך) |
מ (קטגוריה) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==הגזירה== | ==הגזירה== | ||
בנוגע לגזירת האיסור של שמן של גויים, יש מחלוקת בין רב לשמואל {{הערה|ע"ז לה, ב ואילך.}}: לשיטת רב זה נאסר על ידי דניאל, ולשמואל – האיסור הוא משום פליטת הכלים (שבלעו איסור). | בנוגע לגזירת האיסור של שמן של גויים, יש מחלוקת בין רב לשמואל{{הערה|ע"ז לה, ב ואילך.}}: לשיטת רב זה נאסר על ידי דניאל, ולשמואל – האיסור הוא משום פליטת הכלים (שבלעו איסור). | ||
הגמרא מספרת, שרבי יהודה נשיאה (נכדו של רבינו הקדוש) ובית דינו נמנו על האיסור וביטלוהו (הרי"ף גורס "רבי יהודה הנשיא", ועל פי זה מבאר הר"ן שבעצם הוא רצה לבטלו, אך בני דורו לא קיבלו ממנו, ורק בדור של נכדו זה התקבל {{הערה|הר"ן בד"ה רבי ובי"ד – יג, ב מדפי הרי"ף.}}). | הגמרא מספרת, שרבי יהודה נשיאה (נכדו של רבינו הקדוש) ובית דינו נמנו על האיסור וביטלוהו ([[הרי"ף]] גורס "רבי יהודה הנשיא", ועל פי זה מבאר הר"ן שבעצם הוא רצה לבטלו, אך בני דורו לא קיבלו ממנו, ורק בדור של נכדו זה התקבל{{הערה|הר"ן בד"ה רבי ובי"ד – יג, ב מדפי הרי"ף.}}). | ||
לפי שמואל – נמנו וגמרו שהכלים לא נותנים טעם לשבח, ואם זה פוגם – זה מותר. והיינו, שאין בעיה בפליטת הכלים. | לפי שמואל – נמנו וגמרו שהכלים לא נותנים טעם לשבח, ואם זה פוגם – זה מותר. והיינו, שאין בעיה בפליטת הכלים. | ||
ולפי רב – דניאל גזר עליו כמו שכתוב {{הערה|דניאל א, ח.}}: "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו", והכוונה ב"יין משתיו" – לשון רבים, היא: משתה יין ומשתה שמן. (לפי שמואל הפסוק רק אומר שהוא שם "על לבו", ולא שאסר על כל ישראל). אמנם גזירתו של דניאל הייתה רק בעיר. ולאחר מכן הוסיפו תלמידי הלל ושמאי ואסרו גם בשדה. אולם בימי רבי יהודה נשיאה בדקו ומצאו שלא נתפשטה הגזירה, וסמכו על מה שכתוב 'אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה | ולפי רב – דניאל גזר עליו כמו שכתוב{{הערה|דניאל א, ח.}}: "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו", והכוונה ב"יין משתיו" – לשון רבים, היא: משתה יין ומשתה שמן. (לפי שמואל הפסוק רק אומר שהוא שם "על לבו", ולא שאסר על כל ישראל). אמנם גזירתו של דניאל הייתה רק בעיר. ולאחר מכן הוסיפו תלמידי הלל ושמאי ואסרו גם בשדה. אולם בימי רבי יהודה נשיאה בדקו ומצאו שלא נתפשטה הגזירה, וסמכו על מה שכתוב 'אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה – וביטלו את הגזירה. | ||
==להלכה== | ==להלכה== | ||
המחבר | המחבר מביא את שני החששות שלא אוסרים את זה, לא משום בישול עכו"ם (כרב), ולא משום פליטת הכלים (כשמואל){{הערה|ס"ז.}}. | ||
(אמנם נראה מדברי הפוסקים שטעמו של שמואל – משום פליטת הכלים – הוא עיקר, ועל דרך שמובא בירושלמי {{הערה|ע"ז פ"ב ה"ח.}}: ששמואל אמר לרב לאכול משמן של גויים, אך הוא לא הסכים לאכול. "אמר ליה שמואל: אכול, דאם לא כן, אנא כתב עליך 'זקן ממרא'", כיוון שכבר התירוהו בית דינו של רבי יהודה נשיאה. וכך הוא דיבר איתו עד שהוא אכל {{הערה|הובא בבית יוסף.}}). | (אמנם נראה מדברי הפוסקים שטעמו של שמואל – משום פליטת הכלים – הוא עיקר, ועל דרך שמובא בירושלמי{{הערה|ע"ז פ"ב ה"ח.}}: ששמואל אמר לרב לאכול משמן של גויים, אך הוא לא הסכים לאכול. "אמר ליה שמואל: אכול, דאם לא כן, אנא כתב עליך 'זקן ממרא'", כיוון שכבר התירוהו בית דינו של רבי יהודה נשיאה. וכך הוא דיבר איתו עד שהוא אכל{{הערה|הובא בבית יוסף.}}). | ||
ההיתר הוא גם אם הכלי הוא בן יומו, כיוון שהטעם של הבשר פוגם את השמן {{הערה|ט"ז ס"ק ז. ש"ך ס"ק ט.}}. | ההיתר הוא גם אם הכלי הוא בן יומו, כיוון שהטעם של הבשר פוגם את השמן{{הערה|ט"ז ס"ק ז. ש"ך ס"ק ט.}}. | ||
==דבש ומים חמים== | ==דבש ומים חמים== | ||
דין דומה לזה יהיה לדבש של גויים, שמותר – כיוון שכל תערובת שבו פוגמת מטעמו {{הערה|ס"ז. ט"ז ס"ק ז. ש"ך ס"ק ט.}}. | דין דומה לזה יהיה לדבש של גויים, שמותר – כיוון שכל תערובת שבו פוגמת מטעמו{{הערה|ס"ז. ט"ז ס"ק ז. ש"ך ס"ק ט.}}. | ||
וכן מים שהרתיח גוי – מותרים {{הערה|ס"ז.}}, מכיוון שנאכלים חיים, וכן שאינם משתנים על ידי האש {{הערה|ש"ך ס"ק י.}}. ואף שבמים שומן נותן טעם לשבח (באם הם באים למאכל), ובוודאי שאין בהם 60; אך לא חוששים לזה, כיוון שסתם כליהם – אינם בני יומן {{הערה|ש"ך ס"ק יא.}}. | וכן מים שהרתיח גוי – מותרים{{הערה|ס"ז.}}, מכיוון שנאכלים חיים, וכן שאינם משתנים על ידי האש{{הערה|ש"ך ס"ק י.}}. ואף שבמים שומן נותן טעם לשבח (באם הם באים למאכל), ובוודאי שאין בהם 60; אך לא חוששים לזה, כיוון שסתם כליהם – אינם בני יומן{{הערה|ש"ך ס"ק יא.}}. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
*[[בישול ישראל]] | *[[בישול ישראל]] | ||
{{הערות שוליים | {{הערות שוליים}} | ||
{{הלכה}} | {{הלכה}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:כשרות]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:57, 24 באוגוסט 2022
שמן של גויים הוא שמן שנעשה על ידי גויים, על שמן זה גזרו חכמים, אך הגזירה לא התפשטה והיא בטלה.
דיני השמן מובאים ביורה דעה סימן קיד.
הגזירה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בנוגע לגזירת האיסור של שמן של גויים, יש מחלוקת בין רב לשמואל[1]: לשיטת רב זה נאסר על ידי דניאל, ולשמואל – האיסור הוא משום פליטת הכלים (שבלעו איסור).
הגמרא מספרת, שרבי יהודה נשיאה (נכדו של רבינו הקדוש) ובית דינו נמנו על האיסור וביטלוהו (הרי"ף גורס "רבי יהודה הנשיא", ועל פי זה מבאר הר"ן שבעצם הוא רצה לבטלו, אך בני דורו לא קיבלו ממנו, ורק בדור של נכדו זה התקבל[2]).
לפי שמואל – נמנו וגמרו שהכלים לא נותנים טעם לשבח, ואם זה פוגם – זה מותר. והיינו, שאין בעיה בפליטת הכלים.
ולפי רב – דניאל גזר עליו כמו שכתוב[3]: "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו", והכוונה ב"יין משתיו" – לשון רבים, היא: משתה יין ומשתה שמן. (לפי שמואל הפסוק רק אומר שהוא שם "על לבו", ולא שאסר על כל ישראל). אמנם גזירתו של דניאל הייתה רק בעיר. ולאחר מכן הוסיפו תלמידי הלל ושמאי ואסרו גם בשדה. אולם בימי רבי יהודה נשיאה בדקו ומצאו שלא נתפשטה הגזירה, וסמכו על מה שכתוב 'אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה – וביטלו את הגזירה.
להלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המחבר מביא את שני החששות שלא אוסרים את זה, לא משום בישול עכו"ם (כרב), ולא משום פליטת הכלים (כשמואל)[4].
(אמנם נראה מדברי הפוסקים שטעמו של שמואל – משום פליטת הכלים – הוא עיקר, ועל דרך שמובא בירושלמי[5]: ששמואל אמר לרב לאכול משמן של גויים, אך הוא לא הסכים לאכול. "אמר ליה שמואל: אכול, דאם לא כן, אנא כתב עליך 'זקן ממרא'", כיוון שכבר התירוהו בית דינו של רבי יהודה נשיאה. וכך הוא דיבר איתו עד שהוא אכל[6]). ההיתר הוא גם אם הכלי הוא בן יומו, כיוון שהטעם של הבשר פוגם את השמן[7].
דבש ומים חמים[עריכה | עריכת קוד מקור]
דין דומה לזה יהיה לדבש של גויים, שמותר – כיוון שכל תערובת שבו פוגמת מטעמו[8].
וכן מים שהרתיח גוי – מותרים[9], מכיוון שנאכלים חיים, וכן שאינם משתנים על ידי האש[10]. ואף שבמים שומן נותן טעם לשבח (באם הם באים למאכל), ובוודאי שאין בהם 60; אך לא חוששים לזה, כיוון שסתם כליהם – אינם בני יומן[11].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.