תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ג': הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "אין סוף ברוך הוא" ב־"אין סוף ברוך הוא") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פרק ג והנה''' כל בחינת ומדרגה משלש אלו [[נפש רוח ונשמה]] כלולה מעשר בחינות כנגד [[עשר ספירות]] עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן [[שלש אמות]] ו[[שבע כפולות]] פירוש [[חכמה בינה ודעת]] ו[[שבעת ימי הבנין]] [[חסד]] [[גבורה]] [[תפארת]] כו' וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים [[שכל]] ו[[מדות]]. השכל כולל [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]]. והמדות הן [[אהבת ה']] ופחדו ו[[יראת ה'|יראתו]] ול[[התפארות|פארו]] כו' ו[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] נקראו אמות ומקור למדות כי המדות הן תולדות חב"ד: | '''פרק ג והנה''' כל בחינת ומדרגה משלש אלו [[נפש רוח ונשמה]] כלולה מעשר בחינות כנגד [[עשר ספירות]] עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן [[שלש אמות]] ו[[שבע כפולות]] פירוש [[חכמה בינה ודעת]] ו[[שבעת ימי הבנין]] [[חסד]] [[גבורה]] [[תפארת]] כו' וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים [[שכל]] ו[[מדות]]. השכל כולל [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]]. והמדות הן [[אהבת ה']] ופחדו ו[[יראת ה'|יראתו]] ול[[התפארות|פארו]] כו' ו[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] נקראו אמות ומקור למדות כי המדות הן תולדות חב"ד: | ||
וביאור הענין כי הנה השכל שב[[נפש המשכלת]] שהוא המשכיל כל דבר נקרא בשם [[חכמה]] כ"ח מ"ה וכשמוציא כחו אל הפועל שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו נקרא [[בינה]] והן הם אב ואם המולידות [[אהבת ה']] ו[[יראת ה'|יראתו]] ופחדו כי השכל שב[[נפש המשכלת]] כשמתבונן ומעמיק מאד ב[[גדולת ה']] איך הוא [[ממלא כל עלמין]] ו[[סובב כל עלמין]] ו[[כולא קמיה כלא חשיב]] נולדה ונתעוררה מדת [[יראת הרוממות]] במוחו ומחשבתו לירא ולהתבושש מ[[גדולת ה'|גדולתו יתברך]] שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו ושוב יתלהב לבו ב[[אהבה]] עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] והיא כלות הנפש כדכתיב "נכספה וגם כלתה נפשי" וגו' וכתיב "צמאה נפשי לאלהים" וגו' וכתיב "צמאה לך נפשי" וגו' והצמאון הוא מיסוד ה[[אש]] שב[[נפש האלהית]] וכמ"ש הטבעיים וכך הוא ב[[עץ חיים]] שיסוד האש הוא ב[[לב]] ומקור ה[[מים]] והליחות מה[[מוח]] וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער נ' שהיא בחינת [[חכמה]] שנקרא [[מים]] שב[[נפש האלהית]] ושאר ה[[מדות]] כולן הן ענפי ה[[יראה]] וה[[אהבה]] ותולדותיהן כמו שמבואר במקום אחר. וה[[דעת]] הוא מלשון "והאדם ידע את חוה" והוא לשון [[התקשרות]] והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק ב[[גדולת ה'|גדולת | וביאור הענין כי הנה השכל שב[[נפש המשכלת]] שהוא המשכיל כל דבר נקרא בשם [[חכמה]] כ"ח מ"ה וכשמוציא כחו אל הפועל שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו נקרא [[בינה]] והן הם אב ואם המולידות [[אהבת ה']] ו[[יראת ה'|יראתו]] ופחדו כי השכל שב[[נפש המשכלת]] כשמתבונן ומעמיק מאד ב[[גדולת ה']] איך הוא [[ממלא כל עלמין]] ו[[סובב כל עלמין]] ו[[כולא קמיה כלא חשיב]] נולדה ונתעוררה מדת [[יראת הרוממות]] במוחו ומחשבתו לירא ולהתבושש מ[[גדולת ה'|גדולתו יתברך]] שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו ושוב יתלהב לבו ב[[אהבה]] עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] והיא כלות הנפש כדכתיב "נכספה וגם כלתה נפשי" וגו' וכתיב "צמאה נפשי לאלהים" וגו' וכתיב "צמאה לך נפשי" וגו' והצמאון הוא מיסוד ה[[אש]] שב[[נפש האלהית]] וכמ"ש הטבעיים וכך הוא ב[[עץ חיים]] שיסוד האש הוא ב[[לב]] ומקור ה[[מים]] והליחות מה[[מוח]] וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער נ' שהיא בחינת [[חכמה]] שנקרא [[מים]] שב[[נפש האלהית]] ושאר ה[[מדות]] כולן הן ענפי ה[[יראה]] וה[[אהבה]] ותולדותיהן כמו שמבואר במקום אחר. וה[[דעת]] הוא מלשון "והאדם ידע את חוה" והוא לשון [[התקשרות]] והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק ב[[גדולת ה'|גדולת אין סוף]] ברוך הוא ואינו מסיח דעתו כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו [[יראה]] ו[[אהבה]] אמיתית כי אם דמיונות שוא ועל כן ה[[דעת]] הוא קיום ה[[מדות]] וחיותן והוא כולל [[חסד]] ו[[גבורה]] פירוש [[אהבה]] וענפיה ו[[יראה]] וענפיה:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־06:59, 17 בפברואר 2020
פרק ג והנה כל בחינת ומדרגה משלש אלו נפש רוח ונשמה כלולה מעשר בחינות כנגד עשר ספירות עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן שלש אמות ושבע כפולות פירוש חכמה בינה ודעת ושבעת ימי הבנין חסד גבורה תפארת כו' וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים שכל ומדות. השכל כולל חכמה בינה ודעת. והמדות הן אהבת ה' ופחדו ויראתו ולפארו כו' וחב"ד נקראו אמות ומקור למדות כי המדות הן תולדות חב"ד:
וביאור הענין כי הנה השכל שבנפש המשכלת שהוא המשכיל כל דבר נקרא בשם חכמה כ"ח מ"ה וכשמוציא כחו אל הפועל שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו נקרא בינה והן הם אב ואם המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו כי השכל שבנפש המשכלת כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה' איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו לירא ולהתבושש מגדולתו יתברך שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו ושוב יתלהב לבו באהבה עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף ברוך הוא והיא כלות הנפש כדכתיב "נכספה וגם כלתה נפשי" וגו' וכתיב "צמאה נפשי לאלהים" וגו' וכתיב "צמאה לך נפשי" וגו' והצמאון הוא מיסוד האש שבנפש האלהית וכמ"ש הטבעיים וכך הוא בעץ חיים שיסוד האש הוא בלב ומקור המים והליחות מהמוח וכמו שנאמר בעץ חיים שער נ' שהיא בחינת חכמה שנקרא מים שבנפש האלהית ושאר המדות כולן הן ענפי היראה והאהבה ותולדותיהן כמו שמבואר במקום אחר. והדעת הוא מלשון "והאדם ידע את חוה" והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ברוך הוא ואינו מסיח דעתו כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת אין סוף ברוך הוא הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא ועל כן הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה פירוש אהבה וענפיה ויראה וענפיה: